טוען תוכן…
הכלל
מצוות נר חנוכה היא מצווה של הבית. לפי מנהג הספרדים, אחד מבני הבית מדליק חנוכייה אחת ומוציא בה את בני הבית ידי חובה. בלילה הראשון מדליקים נר אחד, ובכל לילה מוסיפים נר נוסף, עד שמונה נרות בלילה השמיני [1].
בדרך הרגילה בעל הבית מדליק עבור בני הבית. אין צורך שכל אחד מבני המשפחה ידליק חנוכייה נפרדת, וגם כאשר בבית יש כמה ילדים ובני משפחה, לפי מנהג הספרדים מדליקים חנוכייה אחת עבור כולם [1].
טוב שבני הבית יהיו נוכחים בשעת הברכות וההדלקה, כדי שישתתפו בפרסום הנס וישמעו את הברכות. עם זאת, מי שלא היה נוכח בשעת ההדלקה יכול לצאת ידי חובה בהדלקה שנעשתה עליו בביתו [2].
כן. נשים חייבות בנר חנוכה, מפני שאף הן היו באותו הנס [3]. לכן אם האישה היא שמדליקה בבית, הדלקתה נחשבת הדלקה גמורה והיא מברכת את הברכות כרגיל.
אישה יכולה גם להוציא את בעלה ואת שאר בני הבית ידי חובה. לכן אם הבעל אינו יכול להיות בבית בזמן ההדלקה, אין צורך לדחות את המצווה רק כדי שהוא ידליק בעצמו. כאשר נכון שהאישה תדליק בזמן, היא יכולה לעשות זאת ולהוציא את בני הבית [4].
הילדים הנמצאים בבית יוצאים בהדלקת בעל הבית ואינם צריכים חנוכייה נפרדת לפי מנהג הספרדים.
עם זאת, יש חשיבות גדולה לחינוך הילדים למצווה. ילד שהגיע לגיל חינוך יכול להשתתף בהדלקת נרות ההידור, לאחר שהנר הראשון של אותו לילה הודלק על ידי אדם המחויב במצווה [5].
אין לסמוך לכתחילה על קטן כדי להוציא את המבוגרים ידי חובת ההדלקה.
מעיקר הדין די בנר אחד בכל לילה עבור הבית כולו. אולם מנהג ישראל לקיים את המצווה בדרך של מהדרין מן המהדרין, ולכן מוסיפים נר בכל ערב [1].
הסדר פשוט:
בלילה הראשון, נר אחד.
בלילה השני, שני נרות.
בלילה השלישי, שלושה נרות.
וכך ממשיכים עד שמונה נרות בלילה השמיני.
השמש אינו נכלל במספר נרות המצווה.
הגמרא מביאה את דעת בית הלל שמוסיפים והולכים בכל לילה. אחד הטעמים לכך הוא „מעלין בקודש ואין מורידין” [6].
לכן מספר הנרות עולה יחד עם ימי החג. ככל שהחג מתקדם, גם האור הולך ומתרבה.
מנהג הספרדים הוא שבעל הבית מדליק חנוכייה אחת ומוציא את בני הבית. אין צורך שכל בן או בת ידליקו חנוכייה נפרדת בברכה [1].
מי שרוצה לשתף את הילדים במצווה יכול לתת לילדים שהגיעו לחינוך להדליק את נרות ההידור, אך עיקר ההדלקה נעשה על ידי מי שמוציא את הבית ידי חובה [5].
אם אין לאדם אפשרות להשיג את כל מספר הנרות של אותו לילה, עיקר המצווה אינו מתבטל. נר אחד בכל לילה מספיק לעיקר הדין [1].
לכן אם יש כמות מוגבלת של שמן או נרות, קודם כול דואגים לנר אחד שידלק כראוי בשיעור הנדרש, ורק לאחר מכן לנרות ההידור.
כאן לא תמיד התשובה זהה. אם אשתו נמצאת בבית, היא יכולה להדליק ולהוציא אותו ידי חובה. אם הוא מתארח במקום אחר, נמצא בנסיעה, בבית מלון, בבית חולים או במסגרת אחרת, צריך לבדוק האם מדליקים עליו בבית ומהו מקום שהייתו [2]. [4].
את המצבים האלה נפרט בנפרד בהמשך „הלכה למעשה”, כדי שכל מקרה יקבל תשובה ברורה ולא נעמיס את כל החריגים על העיקרון הבסיסי.
לפי מנהג האשכנזים, בני הבית המדליקים נוהגים בדרך כלל שכל אחד מדליק לעצמו ומוסיף נרות לפי מספר ימי החג [7].
לכן בבית אשכנזי יכולות להיות כמה חנוכיות דולקות באותו ערב, בעוד שבבית ספרדי נהוג בדרך כלל להדליק חנוכייה אחת עבור בני הבית.
אחרי שיודעים מי מדליק וכמה נרות צריך להכין, השאלה הבאה היא מתי מדליקים. גם כאן כדאי להכין הכול מראש, משום שזמן ההדלקה הוא חלק חשוב מקיום המצווה.
[1]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״א סעיפים א–ב, ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״א.
[2]. ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״ז, בדין בני הבית ומי שהדליקו עליו בביתו.
[3]. תלמוד בבלי, שבת כג ע״א, שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ה סעיף ג.
[4]. ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״ה, בדין חיוב נשים והדלקת האישה עבור בעלה.
[5]. ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״ה, בדין חינוך הקטנים והדלקת נרות ההידור.
[6]. תלמוד בבלי, שבת כא ע״ב.
[7]. רמ״א, אורח חיים סימן תרע״א סעיף ב.
