המטבח והכלים

בשר וחלב יחד באותו תנור

אין לאפות או לבשל מאכל בשרי ומאכל חלבי באותו תא של תנור באותו זמן. ילקוט יוסף פוסק שבתנור אפייה חשמלי אין לבשל או לאפות בשר וחלב יחד, משום שהאדים והריח עלולים להעביר טעם מאחד לשני.[1]

לדוגמה: תבנית עוף ותבנית לזניה חלבית, בשר ותפוחי אדמה עם שמנת, עוגת גבינה ותבשיל בשרי פתוח – אין להכניסם יחד לתנור.

הפרדה בין התבניות אינה מספיקה כאשר שני המאכלים פתוחים באותו חלל.

מדוע התנור יוצר בעיה?

יש בתנור שני נושאים עיקריים: ריחא וזיעה.

ריחא הוא הריח העולה מן המאכל בזמן הצלייה או האפייה. כבר בשולחן ערוך נפסק שפת או דגים שנאפו בתנור קטן עם בשר אינם נאכלים לאחר מכן עם חלב, כאשר המאכלים היו גלויים.[2]

זיעה היא אדי המאכל העולים ומתעבים על משטח אחר. מרן השולחן ערוך פוסק שאדים העולים ממאכל חלבי חם יכולים להיבלע בכלי בשרי שנמצא מעליהם ולהאסירו כאשר הזיעה חמה בשיעור יד סולדת בו.[3]

בתנור מודרני סגור שני הגורמים יכולים להיות רלוונטיים, ולכן אין להתייחס אליו רק כאל “חלל חם”.

מאכל מכוסה

כיסוי טוב משנה מאוד את הדין. כבר השולחן ערוך והרמ"א כתבו שכאשר המאכל מכוסה, החשש לריח קטן באופן משמעותי.[2]

לכן כאשר יש צורך להשתמש בתנור באופן שבו קיים חשש מן השימוש הקודם, כיסוי הרמטי של המאכל הוא גורם חשוב מאוד.

עם זאת, אין להפוך זאת לכלל שלפיו כל שני מאכלים מכוסים מותרים תמיד בכל תנור ובכל מצב. אם הכיסוי אינו סגור היטב, נפתח במהלך האפייה או שיש גלישה, הדין יכול להשתנות.

שימוש באותו תנור בזה אחר זה

לבני ספרד, ילקוט יוסף מתיר להשתמש באותו תא תנור למאכלי בשר ולמאכלי חלב בזה אחר זה, בתנאים מסוימים.[4]

כאשר מדובר במאכלים שאינם תבשילים נוזליים, כגון מאפים, יש להמתין עשרים וארבע שעות מן השימוש הקודם, לנקות את התנור, ולהפעיל אותו בחום גבוה למשך כחצי שעה או כשליש שעה כדי לשרוף את שיירי הזיעה שעל הדפנות. לאחר מכן משתמשים בתבנית המיוחדת למין השני.[4]

לדוגמה: נאפה עוף בתנור, רוצים למחרת לאפות עוגת גבינה – לאחר שעברו עשרים וארבע שעות, התנור נקי והופעל בחום גבוה למשך הזמן האמור, ניתן להשתמש בו לפי תנאי ההיתר.[4]

תבשיל נוזלי שונה ממאפה יבש

בתבשילים שיש בהם הרבה נוזלים ואדים, כגון מרק או תבשיל רטוב, ילקוט יוסף מחמיר יותר. כאשר רוצים להשתמש בתנור ששימש למין השני, התבשיל צריך להיות מכוסה היטב, בנוסף להמתנת עשרים וארבע שעות ולהיסק התנור.[4]

הסיבה היא שכמות הזיעה העולה מתבשיל נוזלי גדולה יותר.

לכן אין להשוות בין עוגה או מאפה לבין סיר מרק פתוח.

ואם לא עברו עשרים וארבע שעות?

ההיתר לכתחילה של ילקוט יוסף לשימוש חלופי בתנור מבוסס על המתנת מעת לעת והיסק התנור.[4]

אבל אם כבר אפו בטעות מאכל חלבי בתנור בשרי בתוך עשרים וארבע שעות, או להפך, אין למהר לאסור את המאכל. ילקוט יוסף פוסק שבדיעבד יש מקום להתיר אף בתבשיל לח.[4]

זהו הבדל חשוב בין:

לכתחילה ← מסדרים את השימוש לפי התנאים.

בדיעבד ← לא זורקים את המאכל בלי בירור.

האם התנור עצמו נעשה בשרי או חלבי?

כאשר צולים או אופים מאכל פתוח, אדים ושומן יכולים להגיע לדפנות התנור. לכן מבחינה מעשית תנור שמשתמשים בו בקביעות לבשר מקבל מעמד של תנור בשרי לצורך ההתנהלות לכתחילה, וכן תנור חלבי.

עם זאת, אין להשוות את דופן התנור באופן אוטומטי לסיר שבתוכו מתבשל המאכל. בתנור יש שאלות מיוחדות של זיעה, ריח, מרחק וחום, ולכן במקרה של טעות צריך לבדוק כיצד נעשה השימוש בפועל.[3][4]

תבניות צריכות להיות נפרדות

גם כאשר משתמשים בתנור אחד לשני המינים לפי התנאים המותרים, יש לייחד תבניות נפרדות לבשר ולחלב.[4]

תבנית שבאים עליה מאכלים חמים באופן ישיר יכולה לבלוע את טעמם, ולכן היא אינה דומה לדפנות התנור.

לכן:

תבנית בשרית ← לבשר.

תבנית חלבית ← לחלב.

אין להשתמש באותה תבנית פעם לבשר ופעם לחלב רק מפני שהתנור עצמו משמש לשני המינים.

תבנית חלבית ריקה שנמצאה בתנור בזמן צליית בשר

ילקוט יוסף מביא מחלוקת במקרה שבו צלו בשר בתנור ובתוכו הייתה תבנית חלבית ריקה. יש אוסרים את התבנית משום הזיעה שעלתה מן הבשר, ויש מתירים.[5]

לכן לכתחילה אין להשאיר בתנור תבניות מן המין השני בזמן האפייה.

אם הדבר כבר אירע, אין לקבוע שהתבנית נאסרה בוודאות בלי בירור.

שומן או מאכל שגלשו על תחתית התנור

אם חלב, גבינה, שומן בשרי או רוטב נשפכו ממש על תחתית התנור, זה שונה ממצב שבו אנו דנים רק באדים או בריח.

כאן קיימת ממשות של המאכל בתוך התנור, ולכן לפני שימוש במין השני יש לנקות היטב את השאריות.

כבר הרמ"א מחמיר כאשר שומן ממאפה אחד עלול לזוב אל המאכל האחר.[6]

לכן תנור נקי הוא תנאי בסיסי לכל שימוש חלופי.

אין די בכך שהתבניות אינן נוגעות

שתי תבניות יכולות להיות רחוקות זו מזו ובכל זאת לחלוק את אותו חלל תנור. מאחר שהבעיה יכולה להגיע דרך ריח ואדים, עצם העובדה שאין מגע ישיר ביניהן אינה פותרת את הבעיה.[1][2]

זה שונה משני סירים סגורים העומדים זה ליד זה ללא מעבר של אדים ביניהם.

שני תאים נפרדים

בתנורים בעלי שני תאים נפרדים, כאשר תא אחד מיועד לבשר והשני לחלב, ילקוט יוסף מתיר להשתמש בכל אחד לפי ייעודו אף שהם חלק מאותו מכשיר.[7]

הוא מביא שיש המחמירים שלא להפעיל את שני התאים לבשר ולחלב באותו זמן, ולכן במקום שניתן בקלות להימנע מכך יש מקום להדר.

העיקר הוא שמדובר בשני תאי אפייה נפרדים ולא בתא אחד שחולק את אותו חלל.

מאכל פרווה בתנור בשרי

מאכל פרווה שנאפה בתנור בשרי אינו הופך אוטומטית לבשר ממש. צריך לבדוק כיצד נאפה: האם הייתה תבנית בשרית, האם התנור היה נקי, האם היה מאכל בשרי אחר באותו זמן והאם היו אדים או שומן ממשיים.

אם המאכל נאפה בתבנית בשרית, נכנסים גם לדיני נ"ט בר נ"ט שכבר למדנו, ואין צורך לחזור עליהם כאן.

אם הוא נאפה יחד עם בשר בתנור, נכנסים לדין ריחא, ולכן אין לומר באופן אוטומטי שהוא נשאר פרווה לכל שימוש.[2]

אפו פת או מאכל פרווה יחד עם בשר

מרן השולחן ערוך פוסק שפת שנאפתה בתנור קטן יחד עם צלי בשר אינה נאכלת לאחר מכן עם חלב, בגלל הריח שקיבלה מן הבשר.[2]

זהו דין שונה מנ"ט בר נ"ט: כאן המאכל הפרווה נמצא באותו חלל עם הבשר עצמו בזמן האפייה.

לכן:

פרווה בתבנית בשרית נקייה ← נ"ט בר נ"ט.

פרווה שנאפה יחד עם בשר פתוח ← ריחא.

אלו שתי שאלות שונות.

לדעת האשכנזים

גם הרמ"א מחמיר לכתחילה באפיית מאכלים של איסור והיתר או בשר וחלב יחד בתנור כאשר שניהם גלויים, ובתנור סגור החשש משמעותי יותר.[8]

בפרטי שימוש באותו תנור מודרני בזה אחר זה קיימות שיטות שונות בין פוסקי אשכנז, ולכן אין נכון ליצור כלל אחיד לכל המנהגים. מי שנוהג לפי פסיקה אשכנזית צריך לנהוג בהתאם למנהג ביתו ולפסיקת רבו, במיוחד בשימוש קבוע בתנור אחד לבשר ולחלב.

ומה לגבי ניקוי עצמי בטמפרטורה גבוהה?

תנורים בעלי תוכנית ניקוי עצמי חזקה במיוחד יוצרים שאלה של ליבון והכשרת התנור. הדין תלוי בטמפרטורה שאליה מגיע התנור ובמבנהו.

אין צורך להיכנס כאן לפרטי ההכשרה, משום שהם שייכים לפרק הכשרת כלים. די לזכור שתוכנית ניקוי רגילה אינה בהכרח זהה לתוכנית פירוליטית של חום קיצוני.

סדר הבדיקה

כאשר רוצים להשתמש בתנור לבשר ולחלב, בודקים:

באותו זמן או בזה אחר זה? ← אותו תא או שני תאים? ← המאכל פתוח או מכוסה? ← יבש או נוזלי? ← התנור נקי? ← עברו עשרים וארבע שעות? ← נעשה היסק? ← משתמשים בתבנית נפרדת?

ובמקרה של טעות שכבר קרתה:

מה נאפה קודם? ← מה נאפה עכשיו? ← שניהם היו גלויים? ← היו אדים רבים? ← הייתה ממשות שנשפכה? ← המאכל כבר נאפה או שמדובר בשאלה לכתחילה?

כמה דוגמאות

עוף ולזניה חלבית פתוחים באותו תא ובאותו זמן: אין לעשות כן.[1]

נאפה בשר, ולאחר עשרים וארבע שעות ניקו וחיממו את התנור היטב ורוצים לאפות עוגת גבינה בתבנית חלבית: לבני ספרד יש היתר לפי התנאים שנפסקו בילקוט יוסף.[4]

לאחר תנור בשרי רוצים לחמם סיר מרק חלבי: בגלל האדים הרבים יש להשתמש בסיר מכוסה היטב ולנהוג לפי תנאי השימוש החלופי.[4]

תבנית חלבית ריקה נשכחה בתנור בזמן צליית בשר: קיימת מחלוקת בדינה; יש לברר ולא לאסור אוטומטית.[5]

לחם פרווה נאפה יחד עם בשר פתוח: אין לאוכלו לאחר מכן עם חלב בתנאים המבוארים בדין ריחא.[2]

סיכום

בתנור צריך להבחין בין שלושה דברים: ממשות, זיעה וריח.

אין לבשל או לאפות בשר וחלב יחד באותו תא תנור כאשר המאכלים גלויים.[1] לבני ספרד ניתן להשתמש בתנור אחד לבשר ולחלב בזה אחר זה בתנאים שנפסקו בילקוט יוסף: ניקוי, המתנת עשרים וארבע שעות, היסק התנור ושימוש בתבנית נפרדת; בתבשיל נוזלי נדרש גם כיסוי טוב.[4]

אם קרתה טעות, אין להסיק אוטומטית שהמאכל נאסר. דין בדיעבד יכול להיות קל יותר מדין לכתחילה.[4]

הכלל שכדאי לזכור הוא:

בשר וחלב יחד ופתוחים ← לא.

שימוש בזה אחר זה ← בודקים ניקיון, מעת לעת, היסק, תבניות ואופי המאכל.

תבשיל שמעלה הרבה אדים ← דורש זהירות גדולה יותר.

הערות ומקורות

[1]