טוען…
טוען תוכן…
השבת היא היום השביעי בשבוע, יום שקבע הקדוש ברוך הוא למנוחה ולקדושה. כבר במעשה בראשית נאמר: "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה... ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו" (בראשית ב, ב–ג) [1].
השבת אינה רק יום שבו "אסור לעבוד". התורה מגדירה אותה כיום קדוש שיש בו שני צדדים המשתלבים זה בזה: מצד אחד — שביתה ממלאכה; ומצד שני — קידוש היום, כבודו ועינוגו.
הרמב"ם מגדיר ארבעה יסודות מרכזיים של השבת: "זכור", "שמור", כבוד ועונג. "זכור" ו"שמור" הם מן התורה, וכבוד ועונג מבוארים בדברי הנביאים ובדברי חז"ל [2].
לכן שמירת שבת שלמה אינה מסתכמת בהימנעות ממלאכות. היא כוללת גם הכנה לשבת, קידוש, סעודות, תפילות, מנוחה, לימוד תורה וכבוד מיוחד ליום.
[1] בראשית ב, א–ג.
[2] רמב"ם, הלכות שבת פרק ל הלכה א.