טוען…
טוען תוכן…
דברי תורה לסיום המסכת, באורכים שונים ומסודרים לפי זמן האמירה המשוער, מהקצר לארוך. מוכנים להעברה בציבור, עם רעיונות בהירים ומסרים ברורים לחיים.
זמן העברה משוער: 4-3 דקות
מקור: חגיגה ג ע"א, מעשה רבי יהושע ודרשת רבי אלעזר בן עזריה בפרשת הקהל
יש מעשים שאדם עושה, והוא אפילו אינו יודע מה ערכם. הוא אינו רואה תוצאה מידית, אינו שומע תודה, ולפעמים נדמה לו שכל המאמץ היה מיותר. אבל במסכת חגיגה חז"ל מגלים לנו שלפעמים דווקא המעשה שנראה חסר תועלת הוא המעשה שעליו משבחים את האדם ביותר.
הגמרא במסכת חגיגה (ג ע"א) מספרת שרבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא באו להקביל את פני רבי יהושע. שאל אותם רבי יהושע איזה חידוש נאמר באותו יום בבית המדרש. הם השיבו בענווה שהם תלמידיו ומימיו הם שותים, אך רבי יהושע אמר להם: "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש". סיפרו לו שבאותה שבת דרש רבי אלעזר בן עזריה בפרשת הקהל, על הפסוק: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף".
רבי אלעזר בן עזריה שאל שאלה פשוטה ונפלאה: אם האנשים באים ללמוד, והנשים באות לשמוע, "טף למה באין?" הרי ילד קטן אינו מסוגל להבין את כל דברי התורה הנאמרים במעמד הגדול. קשה לו לעמוד בשקט, הוא זקוק להשגחה, ולעיתים עצם הבאתו מקשה על הוריו להקשיב. אם כך, לשם מה ציוותה התורה להביא גם את הילדים הקטנים?
והתשובה: "כדי ליתן שכר למביאיהן".
כששמע רבי יהושע את הדברים, התפעל ואמר: "מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני?" הוא ראה בדברים האלה פנינה מיוחדת שאסור להחמיץ.
ויש כאן יסוד גדול בחינוך. אנחנו רגילים למדוד הצלחה לפי מה שהילד יודע בסוף. כמה הוא זוכר, כמה הוא מבין, ומה הוא מסוגל להסביר. אבל התורה מלמדת אותנו שלפעמים הערך מתחיל הרבה קודם. עצם העובדה שהילד נמצא במקום של תורה, שגדל באווירה של קדושה, שרואה את הוריו מקדישים זמן לתורה ומתאמצים כדי להיות חלק ממנה, היא כבר דבר בעל משמעות.
אמנם חז"ל אמרו במפורש שטעם הבאת הטף הוא לתת שכר למביאיהם, ולא אמרו שכל ילד מבין את הנעשה. אבל אפשר ללמוד מכאן גם מסר חינוכי עמוק: לא כל דבר חשוב בחיי הילד נמדד במה שהוא מסוגל להסביר באותו רגע. לפעמים אנחנו זורעים היום דבר שרק לאחר שנים יתברר כמה היה משמעותי.
אב שלוקח את בנו לבית הכנסת, אם שלומדת עם ילדיה את פרשת השבוע, הורים שמתאמצים ליצור בבית אווירה של שבת ושל מצוות, לא תמיד רואים תוצאות מידיות. לפעמים הילד אינו מקשיב, לפעמים הוא שואל מתי כבר הולכים הביתה. ואף על פי כן, עצם המאמץ שלהם יקר לפני הקב"ה.
וזה נכון לא רק בחינוך ילדים. גם מי שטורח להביא אדם לשיעור תורה, מעודד חבר להצטרף ללימוד או מסייע לאחר להתקרב למצווה, אינו יכול לדעת איזו השפעה תהיה למעשה שלו בעוד שנים.
אנחנו זוכים היום לסיים את מסכת חגיגה, שפותחת בחובת העלייה אל מקום המקדש, ומלמדת גם על חשיבותם של אלה שמביאים איתם אחרים אל מקום הקדושה. לא כולם מגיעים באותה רמת הבנה, ולא כולם נמצאים באותה מדרגה, אבל יש ערך עצום בעצם המאמץ לקרב ולהביא.
יהי רצון שנזכה שלא לזלזל במעשים הקטנים שלנו, שנדע להשקיע בחינוך גם כשהתוצאות עדיין אינן נראות, ושנזכור תמיד: לפעמים השכר הגדול ביותר אינו על מה שהצלחנו ללמד, אלא על מי שהתאמצנו להביא.
הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת חֲגִיגָה וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת חֲגִיגָה וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לָא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת חֲגִיגָה וְלָא תִתְנְשֵׁי מִינָן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
נוהגים לומר קטע זה שלוש פעמים.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא.
חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אַדָּא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא.
הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי. יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד.
נאמר במניין.
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (אָמֵן)
דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא, וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא, וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא, וּלְמִפְרַק חַיָּיָא, וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא, וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ. (אָמֵן)
בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תּוּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא וּמַרְעִין בִּישִׁין, יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּישְׁתָא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים, אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים, אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים, אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת חֲגִיגָה, כֵּן תַּעֲזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה.
וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי הַחֲכָמִים יַעֲמֹד לִי וּלְזַרְעִי, שֶׁלֹּא תָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם, וְיִתְקַיֵּם בִּי: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.