עלינו לשבח2תכנים

"שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם".

שאלה

במה נשתנה חלק ישראל וגורלם מחלק כלל האנושות? כמובן שהיהודי שונה במהותו מן הגוי, אך את זאת כבר אמרנו בתחילתה של תפילה זו, "שלא עשנו כגויי הארצות, ולא שמנו כמשפחות האדמה". התוספת של חלק וגורל כנראה מתייחסת בעיקר לחלק הקולקטיבי שלו זכינו כעם, ולא לסגולה הייחודית של כל יהודי באשר הוא. מהו אם כן חלק מיוחד זה?   

תשובות

א.  התשובה הפשוטה נמצאת במשפט הסמוך, "שהם משתחוים להבל וריק, ומתפללים אל אל לא יושיע, ואנחנו כורעים ומשתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא". ייחודו של עם ישראל הוא באמונתו בא-ל אחד, לעומת שאר העמים העובדים לעבודות זרות שונות.

ב.  כהמשך לתשובה הקודמת, גם בתחילת התפילה אנו מתייחסים לחלק עם ישראל וגורלו, ואומרים, "לפיכך אנחנו חייבים להודות לך וכו', אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו". מיד לאחר מכן אנו מפרשים מהו חלק זה שאנו כה מאושרים מחמתו. "אשרינו שאנחנו משכימים ומעריבים ערב ובקר, ואומרים פעמים בכל יום, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

ג.  עם ישראל נבדל מכל העמים בתורתו, כדברי רבי סעדיה גאון, "אין אומתנו אומה אלא בתורתה". התורה היא נחלתו הבלעדית של עם ישראל, ככתוב (תהלים קמז יט-כ) "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל ידעום" [1]. לאומות העולם לא ניתנו אלא שבע מצוות בלבד, ואף אותן אינם מקיימים [2].

ד.  עם ישראל מתייחד משאר האומות בארצו ארץ הקודש, "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד, עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא יב).

ה.  עם ישראל מיוחד מכל האומות בתפקידו האוניברסלי, להיות אור לגויים, ולהביא את האנושות כולה לידי גמר תיקונה, ככתוב (ישעיה מט ו) "ונתתיך לאור גוים, להיות ישועתי עד קצה הארץ". ואכן זהו הנושא המרכזי של החלק השני בתפילה זו, "לתקן עולם במלכות שדי, וכל בני בשר יקראו בשמך, להפנות אליך כל רשעי ארץ" [3].

ו.  למרות העובדה שכל אדם נברא בצלם אלוקים, רק בני ישראל נחשבים בנים לקדוש ברוך הוא, ככתוב (דברים יד א) "בנים אתם ה' אלוקיכם". בהם בחר ה' "להיות לו לעם סגולה" (דברים כו יח).

ז.  גם במותו נקבר היהודי בקבר ישראל, ונשמתו צרורה בצרור החיים, כדברי המשנה (סנהדרין צ א) "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" [4].

ח.  עם ישראל חי וקיים לעולם בזכות האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב. גם כאשר הם נמצאים בשפל הדרגה אין הקדוש ברוך הוא מכלה אותם חלילה, אלא מעורר אותם באיתערותא דלעילא להיטיב את דרכם, ולהיות ראויים לחסדיו. ישראל נגאלו ממצרים למרות היותם שקועים במ"ט שערי טומאה, וכפי שקטרג עליהם סמאל, "הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה" (ילקוט שמעוני רמז רמד).

ט.  יתכן שאין הכוונה לחלק מיוחד שנפל בגורלם של ישראל, אלא להיותם הם בעצמם חלקו של ה' מכל האומות, כדברי משה בשירת האזינו (דברים לב ט) "כי חלק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו". בעוד שאת הנהגת שאר האומות מסר הקדוש ברוך הוא בידי שרים של מעלה, וכידוע לכל אומה יש שר למעלה, את הנהגת עם ישראל הותיר בידיו, והוא משגיח עליהם באופן ישיר ללא אמצעי.

י.  כח הבחירה בין טוב לרע ניתן לכל אדם, אך עם ישראל זוכה לסיוע אלוקי בבחירה זו. הקדוש ברוך הוא מצווה עלינו "ובחרת בחיים" (דברים ל יט). רש"י מסמיך לציווי זה את הכתוב (תהלים טז ה) "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומך גורלי". משל למה הדבר דומה, לאדם האומר לחבירו בחר לך חלק יפה מנחלתי, ומעמידו על החלק היפה ואומר לו, את זה ברור לך". לכך הכוונה בשבח "שלא שמנו חלקנו בהם, וגורלנו ככל המונם". הקדוש ברוך הוא אינו מניח אותנו לגורלנו, אלא מעמיד אותנו על החלק היפה והטוב, וקובע עבורנו את גורלנו.

יא.  תפילה זו במקורה נקבעה בתפילת מוסף של ראש השנה, כפתיחה לסדר מלכויות. האמירה "שלא שם חלקנו בהם וגורלנו ככל המונם" באה לידי ביטוי מיוחד ביום זה בו אנו ממליכים עלינו את ה', ופותחים שנה חדשה המתנהלת על פי סדר הלוח העברי, מבלי להתחשב בלוח הלועזי.

יב.  בדורות מאוחרים יותר נקבע מנהג אמירת 'עלינו' בסוף התפילה, כדי לקבוע בליבנו את ייחוד מלכות שמים וחיזוק האמונה, לפני שאנו פונים למשא ומתן ומסחר לעתים גם עם גויי הארץ (ב"ח אורח חיים סימן קלג). כדי שלא נרגיש כלפיהם קרבת דעת העלולה לגרום לנו להיגרר אחרי אמונותיהם הכוזבות, עלינו להזכיר לעצמנו שאין לנו חלק משותף עמהם, וגורלנו נבדל מגורלם. מצד אחד אמירה זו נחשבת לסיום התפילה, אך מצד שני היא תפילה המסמלת את תחילתו של היום החדש.

[1] מכתוב זה הוכיח אונקלוס הגר לדודו אדריינוס קיסר, שלא יוכל ללמוד תורה עד שלא יתגייר (שמות רבה ל יב).

[2] שכן כאשר לעתיד לבוא יבואו אומות העולם בטענה לקדוש ברוך הוא מדוע לא נתן להם את התורה, ישיב להם, וכי את שבע המצוות שנתתי לכם קיימתם (עבודה זרה ב ב).

[3] אמנם שני החלקים חוברו על ידי שני אנשים שונים. החלק הראשון על ידי יהושע במעבר הירדן (ראה כלבו סימן טז), והשני על ידי עכן לאחר שנתפס במעילה מן החרם ונידון למיתה, כמרומז בראשי תיבות של 'על כן נקוה' (מגלה עמוקות אופן קלג). אך יתכן שהמשיך עכן חלק זה בהשראת החלק הראשון.

[4] אמנם שנינו בתוספתא (סנהדרין פרק יג הלכה ב) שגם לחסידי אומות העולם יש חלק לעולם הבא, אך אינו דומה החלק הניתן להם בשכר שמירתם על שבע מצוות בני נח, לחלק ישראל הניתן להם על שמירתם את כל התורה.