טוען…
טוען תוכן…
טעם א: מפני שאדם הראשון חטא בשעה העשירית של היום, בזמן הנקרא "לרוח היום", שתרגומו קשור למנוחת היום ולזמן המנחה (אבודרהם).
טעם ב: שחרית וערבית קשורות לטובות שהאדם מקבל ולמסירת נשמתו, ואילו תפילת מנחה נראית כנדבה מיוחדת באמצע היום, לכן נקראת "מנחה", לשון מתנה ונדבה (קדושת לוי, פרשת חיי שרה).