טוען…
טוען תוכן…
התורה מצווה שלא לאכול מפירות עץ מאכל בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו:
“וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ, שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל” (ויקרא יט, כג).[1]
פירות שלוש השנים הראשונות נקראים:
פירות ערלה.
פירות אלו אסורים לא רק באכילה אלא גם בהנאה.[1]
בשנה הרביעית הפירות מקבלים מעמד חדש:
נטע רבעי.
פירות רבעי קדושים, ובזמן הזה צריך לפדות אותם לפני שאוכלים אותם.[2]
לאחר שהסתיימה תקופת הערלה והרבעי, הפירות נעשים חולין רגילים.
1. מהי ערלה?
כל אדם הנוטע עץ מאכל חייב למנות לו שנות ערלה.
במשך שלוש השנים הראשונות, הפירות שגדלים על העץ אסורים באכילה ובהנאה.[1]
הדין חל בין אם העץ ניטע באמצעות:
שתיל.
ענף.
גרעין.
או דרך נטיעה אחרת היוצרת עץ חדש.[3]
אין משמעות לשאלה אם העץ נתן פירות כבר בשנה הראשונה.
גם אם לא נתן פירות כלל במשך שנה או שנתיים, השנים ממשיכות להימנות מעת הנטיעה.[3]
2. איסור ערלה הוא גם איסור הנאה
פירות ערלה אינם רק אסורים באכילה.
הם אסורים גם בהנאה.[1]
לכן אסור, לדוגמה:
למכור פירות ערלה.
לתת אותם לבעל חיים באופן שנהנים מכך.
להשתמש בהם לצורך שמפיק ממנו תועלת.
פירות ערלה שנאסרו נשארים אסורים גם לאחר שחלפו שנות הערלה.
אין אפשרות לפדות פירות ערלה ולהתיר אותם.[1]
זהו הבדל יסודי בין:
ערלה – אין לה פדיון.
לבין:
נטע רבעי – ניתן לפדות ולהתיר באכילה.[2]
3. איפה נוהג איסור ערלה?
איסור ערלה נוהג:
בארץ ישראל.
וגם:
בחוץ לארץ.[4]
בארץ ישראל מקור האיסור מפורש בתורה.
בחוץ לארץ ערלה נוהגת מכוח הלכה למשה מסיני.[4]
לכן גם יהודי המגדל עץ פרי בחוץ לארץ צריך לשמור את שנות הערלה.
4. האם ערלה נוהגת בזמן הזה?
כן.
איסור ערלה נוהג גם בזמן הזה.[4]
אין הוא תלוי:
בבית המקדש.
בטהרת הכהנים.
או ברוב ישראל בארץ.
לכן מי שנוטע כיום עץ פרי בגינתו צריך למנות את שנות הערלה בדיוק כפי שנקבע בהלכה.
5. האם ערלה נוהגת גם בעץ של גוי?
כן.
ערלה נוהגת גם בפירות אילן של גוי.[4]
לכן עצם העובדה שהעץ שייך לגוי אינה מתירה את פירות שלוש השנים הראשונות.
וכן אסור ליהודי לקנות פירות שידוע בוודאות שהם פירות ערלה של גוי.[4]
6. באילו עצים נוהגת ערלה?
ערלה נוהגת בעצי מאכל.[1]
לדוגמה:
תפוח.
תפוז.
לימון.
אפרסק.
שזיף.
אגס.
רימון.
זית.
תמר.
גפן.
מנגו.
אבוקדו.
ושאר עצי הפרי.
לעומת זאת, צמחים שאינם מוגדרים הלכתית כאילן אינם בכלל איסור ערלה.
לכן חשוב לעיתים לברר האם גידול מסוים נחשב אילן או ירק מבחינה הלכתית.
7. אילו חלקים של הפרי אסורים?
איסור ערלה אינו מוגבל דווקא לבשר הפרי.
השולחן ערוך כולל באיסור גם חלקים הטפלים לפרי, כגון במקרים המתאימים:
גרעינים.
קליפות.
זגים וחרצנים של ענבים.
פירות שלא הבשילו כראוי.[5]
לעומת זאת:
עלים.
לולבים.
ומי גפנים.
אינם בכלל פירות הערלה עצמם.[5]
8. אילן שניטע שלא לצורך אכילה
לא כל עץ פרי שניטע מחייב בהכרח בערלה.
אם בשעת הנטיעה נטעו את העץ שלא לצורך אכילת הפירות, אלא לצורך אחר, ייתכן שהפירות פטורים.[6]
לדוגמה:
עץ שניטע כדי לשמש גדר.
עץ שניטע לצורך עצים לבנייה.
עץ שניטע כדי לשרוף את עציו.
בתנאי שניכר מן הנטיעה שאכן זו הייתה מטרתה.[6]
9. עץ שניטע לנוי
עץ מאכל שניטע לנוי בלבד, ולא לצורך הפירות, יכול להיות פטור מערלה.[6]
לדוגמה:
עצי זית או דקלים שניטעו בשדרה ציבורית רק לצורך נוי.
עם זאת, אם הנטיעה הייתה גם לצורך אכילת הפירות, או שקיים ספק אמיתי במטרת הנטיעה, הדין יכול להשתנות.
10. אילן שניטע לצורך מצווה
עץ שניטע לצורך מצווה אינו נפטר מערלה רק מפני שמטרת הנטיעה היא מצווה.
לדוגמה:
עץ אתרוג שניטע כדי להשתמש באתרוגים לארבעת המינים – חייב בערלה ובנטע רבעי.[6]
וכן עץ תמר שניטע לצורך הלולבים, פירות התמר עצמם יכולים להתחייב בערלה.[6]
11. כיצד מונים שלוש שנות ערלה?
זהו אחד הנושאים החשובים ביותר.
שלוש שנות ערלה אינן תמיד שלוש שנים מלאות מיום הנטיעה ועד אותו יום שלוש שנים לאחר מכן.[7]
המניין תלוי:
במועד הנטיעה.
בזמן הקליטה של העץ.
בראש השנה.
ובמקרים מסוימים גם בט"ו בשבט.[7]
לכן אין לחשב ערלה פשוט באמצעות:
“נטעתי בתאריך מסוים – שלוש שנים אחר כך הכול מותר”.
12. נטיעה לפני ט"ז באב
לפי השולחן ערוך וילקוט יוסף, אם העץ ניטע מספיק מוקדם לפני ראש השנה, באופן שיש:
י"ד יום לקליטה.
ועוד:
ל' יום שייחשבו כשנה.
בסך הכול:
מ"ד יום – 44 יום לפני ראש השנה.[7]
לכן שתיל שניטע לפני ט"ז באב יכול להיחשב כאילו כבר עברה עליו שנה כאשר מגיע ראש השנה.
לאחר מכן מונים עוד שנתיים.
כך יכול להיווצר מצב שבו שלוש שנות הערלה מסתיימות למעשה בתוך פחות משלוש שנים מלאות מיום הנטיעה.[7]
13. נטיעה מט"ז באב ואילך
אם נטעו את העץ מט"ז באב ואילך, הזמן שנותר עד ראש השנה אינו עולה כשנה למניין ערלה.[7]
במקרה כזה צריך למנות את השנים לפי הכללים המבוארים בפוסקים, והמניין יכול להימשך יותר משלוש שנים קלנדריות מן הנטיעה.
14. מה הקשר לט"ו בשבט?
ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות.
במקרים שבהם הקלו בתחילת מניין הערלה וחשבו את סוף השנה הראשונה כבר בראש השנה, ממשיכים להחמיר בסוף התקופה:
פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט של השנה הרביעית עדיין יכולים להיות ערלה.[7]
פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט של השנה הרביעית מקבלים דין:
נטע רבעי.[7]
ולאחר ט"ו בשבט של השנה החמישית הם נעשים בדרך כלל חולין גמורים.
15. לא תמיד ט"ו בשבט קובע
יש מקרים שבהם העץ ניטע מאוחר ולא השתמשנו בקולא של מ"ד יום לפני ראש השנה.
במצב כזה ילקוט יוסף פוסק שאין תמיד צורך להמתין לט"ו בשבט, והמניין נקבע באופן אחר לפי זמן הנטיעה והשלמת השנים.[7]
לכן אין להשתמש בכלל הפשוט:
“שלוש שנים + ט"ו בשבט”
בכל עץ.
צריך לדעת את מועד הנטיעה המדויק.
16. מהי חנטה?
לעניין עצי פרי, אחד השלבים הקובעים הוא:
חנטת הפרי.
הפירות מקבלים את מעמדם ההלכתי לפי שלב החנטה, ולא בהכרח לפי הזמן שבו קטפו אותם.[7]
לכן ייתכן:
פרי שנקטף בשנה הרביעית אבל חנט עדיין בתקופת הערלה – נשאר ערלה.
ומצד שני, פרי שחנט בזמן נטע רבעי ונקטף מאוחר יותר – נשאר בדין רבעי.
17. פרי הדר ולימונים
בפירות הדר עלולה להתעורר בעיה מיוחדת, משום שהפריחה והחנטה יכולות להתרחש סביב ט"ו בשבט.
ילקוט יוסף דן במיוחד במטעי לימונים וממליץ, במקרים המתאימים, להסיר את הפריחות הסמוכות למעבר בין שנות הערלה והרבעי כדי שלא יתערבו פירות בעלי מעמד הלכתי שונה.[7]
בגינה פרטית שבה יש עץ צעיר של לימון, תפוז וכדומה, חשוב לדעת את שנת הנטיעה ולא להסתמך רק על גיל הפרי בעת הקטיף.
18. מהו נטע רבעי?
לאחר שנות הערלה מגיעה תקופה שבה הפירות נקראים:
נטע רבעי.
התורה אומרת:
“וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'” (ויקרא יט, כד).[2]
פירות אלו אינם ערלה.
אך גם אי אפשר לאכול אותם מיד כרגיל.
יש בהם קדושה מיוחדת, הדומה לדין מעשר שני.[2]
19. מה היו עושים בנטע רבעי בזמן המקדש?
בזמן המקדש היו מעלים את פירות נטע הרבעי לירושלים ואוכלים אותם שם בקדושה.
כאשר לא רצו להעלות את הפירות עצמם, היו פודים אותם על כסף, בדומה לדיני מעשר שני.[2]
בזמן הזה איננו יכולים לאכול את הפירות בקדושה בירושלים, ולכן:
פודים את קדושת הרבעי על מטבע.[8]
לאחר הפדיון הפירות מותרים באכילה.
20. איך פודים נטע רבעי בזמן הזה?
לאחר שהפירות נגמרו ונקטפו מן העץ, לוקחים מטבע שיש בו שווי של פרוטה הראויה לפדיון.[8]
כאשר מדובר בנטע רבעי ודאי, מברכים:
“בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן רֶבַעִי.”[8]
ואחר כך אומרים נוסח חילול מתאים המעביר את קדושת הפירות אל המטבע.
לאחר הפדיון:
הפירות מותרים באכילה.
והמטבע מקבל קדושה ואסור להשתמש בו לצרכים רגילים.
21. האם אפשר לפדות כשהפרי עדיין על העץ?
לכתחילה פודים נטע רבעי רק לאחר תלישת הפירות.[8]
אין לפדות לכתחילה פירות כשהם עדיין מחוברים לעץ.
במקום צורך, כגון במטע שבו יש חשש שפועלים יאכלו מן הפירות במהלך הקטיף, ניתן לעשות תנאי שהפדיון יחול ברגע שלאחר התלישה.[8]
במקרה כזה אין מברכים על החילול בעוד הפרי מחובר.
22. מה עושים עם מטבע הפדיון?
הקדושה עוברת אל המטבע.
לכן אין להשתמש במטבע לאחר מכן לקניות רגילות.
כאשר המטבע מתמלא בחילולי רבעי או מעשר שני, יש דרכים הלכתיות לחלל את הקדושה על מטבע אחר או לאבד את המטבע באופן שלא יגיע לשימוש.[8]
מי שמבצע פדיונות באופן קבוע יכול להשתמש במסגרת מסודרת של קרן מעשרות או מטבע ייעודי.
23. האם נטע רבעי חייב בתרומות ומעשרות?
לא.
פירות שהם עדיין נטע רבעי אינם עוברים את מערכת התרומות והמעשרות הרגילה.
הם זקוקים קודם כול לפדיון רבעי.
רק לאחר שמסתיימת תקופת הרבעי והפירות נעשים חולין, מתחילים דיני התרומות והמעשרות הרגילים לפי שנת המעשר.[9]
24. השנה החמישית
התורה אומרת:
“וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ” (ויקרא יט, כה).[1]
לאחר תקופת נטע רבעי הפירות נעשים מותרים באכילה רגילה.
עם זאת, מכאן ואילך יש לבדוק את החיובים האחרים החלים עליהם, כגון:
תרומות ומעשרות.
שביעית.
כלאיים.
ושאר דיני המצוות התלויות בארץ.
25. ספק ערלה בארץ ישראל
זהו כלל חשוב מאוד:
ספק ערלה בארץ ישראל – אסור.[10]
לכן אם יש ספק אמיתי האם הפרי הגיע מעץ ערלה, ובנסיבות המקרה אין רוב או סיבה אחרת להתיר, צריך להחמיר.
הטעם הוא שבארץ ישראל ערלה היא איסור תורה.
26. ספק ערלה בחוץ לארץ
בחוץ לארץ הדין קל יותר.
ההלכה למשה מסיני שנאמרה בערלת חוץ לארץ כוללת גם קולא מיוחדת בספק.
לכן:
ספק ערלה בחוץ לארץ – מותר.[10]
ילקוט יוסף פוסק שהקולא נאמרת גם בספק במציאות וגם, במקרים המתאימים, בספק הלכתי.[10]
27. קניית פירות בשוק
אין צורך לחשוש באופן אוטומטי שכל פרי הנמכר בשוק הוא ערלה.
כאשר רוב הפירות בשוק ממקורות של היתר, הולכים אחר הרוב.[10]
לכן תוצרת מסחרית רגילה בעלת פיקוח כשרות אינה מצריכה מהצרכן לחשב בעצמו את גיל העצים.
לעומת זאת, כאשר קונים ישירות ממטע צעיר או מאדם פרטי וידוע שהעץ צעיר, יש לבדוק את שנות הערלה.
28. עץ בגינה הפרטית
מי שנוטע עץ פרי בגינתו צריך לרשום:
את תאריך הנטיעה.
רצוי גם לשמור מידע על:
גיל השתיל.
צורת גידולו במשתלה.
האם היה בעציץ נקוב.
האם גוש האדמה נשמר בזמן ההעברה.
פרטים אלו יכולים להיות חשובים מאוד לקביעה ממתי מונים את שנות הערלה.[11]
29. עץ שנקנה ממשתלה
כאשר קונים שתיל בן שנתיים או שלוש ממשתלה, אי אפשר לומר אוטומטית:
“העץ כבר בן שלוש ולכן אין ערלה”.
השאלה היא האם השנים שעברו עליו במשתלה נחשבות הלכתית.
צריך לבדוק, בין היתר:
האם השתיל גדל בעציץ.
האם העציץ היה נקוב.
היכן הונח.
האם במהלך ההעברה נשמר גוש האדמה.
האם השתיל יכול להמשיך לחיות מגוש האדמה שבו ללא נטיעה מחודשת.[11]
במקרים מסוימים ניתן להמשיך את מניין השנים מן המשתלה, ובמקרים אחרים צריך להתחיל את המניין מחדש.
30. העברת עץ ממקום למקום
עץ שכבר גדל כמה שנים והועבר ממקומו אינו תמיד מתחיל מחדש שלוש שנות ערלה.
אם מוציאים אותו עם גוש אדמה מספיק גדול, באופן שהוא יכול להמשיך לחיות ממנו, ייתכן שמניין השנים הקודם נשמר.[11]
לעומת זאת, אם השורשים נחשפו או שלא נשאר מספיק גוש אדמה המחזיק את העץ, השתילה במקום החדש יכולה להיחשב נטיעה חדשה, ואז מתחילים מניין ערלה מחדש.
31. עץ בעציץ
גם עץ פרי הנטוע בעציץ יכול להיות חייב בערלה.
השולחן ערוך פוסק שהנוטע בעציץ חייב בערלה, וילקוט יוסף פוסק שהדין קיים אף בעציץ שאינו נקוב.[12]
לכן:
עץ לימון בעציץ.
עץ תפוז בעציץ.
עץ זית בעציץ.
אינם פטורים אוטומטית מערלה.
32. עץ בגג או במרפסת
גם עץ הגדל על גג או במקום שאינו קרקע טבעית יכול להתחייב בערלה.[12]
לכן עצם העובדה שהעץ נמצא:
במרפסת.
בגג.
באדנית.
בעציץ גדול.
אינה פוטרת אותו.
צריך לבדוק את דיני הערלה לפי צורת הגידול והנטיעה.
33. אילן שעלה מאליו
עץ מאכל שצמח מאליו, בלי שאדם נטע אותו, יכול גם הוא להתחייב בערלה.[6]
אם הוא גדל במקום יישוב ונועד למעשה לפירות, יש בו דין ערלה.
לעומת זאת, אילן שצמח מאליו במקום שומם או טרשים, ואין מטפלים בו בדרך הרגילה להבאת פירותיו ליישוב, יכול להיות פטור.[6]
34. האם ערלה חלה על בננה?
כאן נכנסת שאלה מוקדמת:
האם הצמח מוגדר מבחינה הלכתית כעץ או כירק.
בננה נחשבת בפוסקים כפרי האדמה ולא כפרי העץ, ולכן אין בה דין ערלה.
כך גם בגידולים נוספים שאינם מוגדרים הלכתית כאילן.
לכן בכל גידול חריג צריך קודם לקבוע אם הוא בכלל עץ מאכל.
35. האם ערלה חלה על תות שדה?
לא.
תות שדה אינו נחשב אילן לעניין ברכות וערלה, ולכן אין בו דין שלוש שנות ערלה.
לעומת זאת, תות עץ הוא פרי אילן, ולכן בו כן נוהגים דיני ערלה.
36. האם ערלה חלה על גפן?
כן.
גפן היא עץ מאכל וחלים עליה דיני ערלה.
בשנים הראשונות הענבים אסורים משום ערלה.
לאחר מכן חלים דיני כרם רבעי, שהוא בכלל מערכת נטע רבעי.[13]
37. מה ההבדל בין נטע רבעי לכרם רבעי?
נטע רבעי – השנה הרביעית של עץ מאכל.
כרם רבעי – השנה הרביעית של גפן.
בארץ ישראל נוהג דין רבעי למעשה בכל עצי המאכל.[2]
בחוץ לארץ קיימת מחלוקת האם נטע רבעי נוהג בכל האילנות או רק בכרם.[13]
38. נטע רבעי בחוץ לארץ
השולחן ערוך מביא מחלוקת אם נטע רבעי נוהג בחוץ לארץ.[13]
הש"ך מסיק שבחוץ לארץ נכון לפדות גם כרם רבעי וגם נטע רבעי ללא ברכה, כדי לצאת מן הספק.[13]
לכן מי שיש לו עץ צעיר בחוץ לארץ צריך לבדוק את פרטי המקרה ולא להניח אוטומטית שהשנה הרביעית היא חולין.
39. מה עושים אם לא יודעים בן כמה העץ?
בארץ ישראל ספק ערלה חמור, ולכן אם לא ידוע מתי נשתל העץ ויש חשש ממשי שהוא עדיין בתוך שנות הערלה, אי אפשר להתיר רק משום הספק.[10]
עם זאת, לפעמים קיימות ראיות אחרות:
גודל העץ.
מסמכי המשתלה.
רוב השתילים באזור.
שנות הנטיעה הידועות.
פיקוח חקלאי.
ובמקרים כאלה יש לברר את הדין לפי הנתונים.
40. ערלה ותרומות ומעשרות – מה קודם?
יש סדר ברור:
הפרי ערלה.
אין צורך בתרומות ומעשרות, מפני שהוא אסור ממילא.
הפרי נטע רבעי.
יש לפדות אותו.
הפרי חולין מצד ערלה ורבעי, ואז חלים עליו דיני:
תרומות ומעשרות לפי השנה המתאימה.
לכן בעץ צעיר תמיד בודקים קודם:
האם הוא עדיין ערלה או רבעי?
ורק אחר כך:
האם צריך תרומות ומעשרות?
41. סדר הבדיקה למעשה
כאשר יש עץ צעיר או פירות מעץ צעיר, כדאי לבדוק לפי הסדר:
1. האם זה בכלל עץ מאכל מבחינה הלכתית?
2. מתי נטעו אותו?
3. האם מדובר בשתיל ממשתלה?
4. האם אפשר לצרף את שנות המשתלה?
5. האם עברו שלוש שנות הערלה לפי החשבון ההלכתי?
6. מתי חנטו הפירות – לפני או לאחר הזמן הקובע?
7. האם הפירות עדיין ערלה?
8. אם לא – האם הם נטע רבעי?
9. אם הם רבעי – האם נפדו כדין?
10. אם כבר יצאו מרבעי – האם הופרשו מהם תרומות ומעשרות?
כך נמנעים מבלבול בין שלוש מערכות שונות.
סיכום
דיני ערלה ונטע רבעי מלווים עץ פרי מן השנים הראשונות לנטיעתו.
שלוש השנים הראשונות – הפירות אסורים באכילה ובהנאה משום ערלה.
השנה הרביעית – הפירות מקבלים קדושת נטע רבעי ויש לפדות אותם לפני האכילה.
לאחר מכן – הפירות מותרים מצד ערלה ורבעי, אך עדיין צריך לבדוק תרומות ומעשרות ושאר המצוות התלויות בארץ.
חשוב במיוחד לזכור:
מניין השנים אינו תמיד שלוש שנים מלאות ופשוטות.
ט"ו בשבט יכול להשפיע על הדין.
גם עץ בעציץ עלול להיות חייב.
שתיל ממשתלה מצריך בירור כיצד גדל והועבר.
ספק ערלה בארץ ישראל אסור, ואילו בחוץ לארץ קיימת קולא מיוחדת בספק.
ומי שיש לו עץ פרי צעיר בגינה כדאי שירשום כבר ביום הנטיעה את התאריך המדויק ואת פרטי השתיל, כדי שיוכל לחשב בעתיד את שנות הערלה והרבעי בצורה נכונה.
הערות ומקורות
[1] ויקרא יט, כג–כה – פרשת ערלה ונטע רבעי. שולחן ערוך יורה דעה סימן רצ"ד סעיף א – כל פירות שלוש השנים הראשונות אסורים באכילה ובהנאה. ילקוט יוסף, הלכות ערלה, סימן רצ"ד פרק א סעיף א.
[2] ויקרא יט, כד, קידושין נד ע"ב – לימוד נטע רבעי ממעשר שני. ילקוט יוסף, הלכות ערלה, פרק י"א סעיף א – פירות השנה הרביעית קדושים וטעונים פדיון בזמן הזה.
[3] ילקוט יוסף, ערלה פרק ג סעיף א – שנות הערלה נמנות מעת קליטת האילן בקרקע, בין בנטיעת שתיל ובין בזריעת גרעין; גם אם לא נתן פירות, השנים ממשיכות להימנות.
[4] שולחן ערוך יורה דעה רצ"ד סעיף ח – ערלה נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בשל ישראל ובשל גוי; בארץ ישראל מן התורה ובחוץ לארץ הלכה למשה מסיני. ילקוט יוסף ערלה פרק א סעיפים ב–ג.
[5] שולחן ערוך יורה דעה רצ"ד סעיפים א–ב – עיקר הפרי והטפל לפרי בכלל ערלה, ולעומת זאת עלים, לולבים ומי גפנים מותרים.
[6] שולחן ערוך יורה דעה רצ"ד סעיפים כ"ג–כ"ז – נוטע לגדר, לעצים, למצווה, לרבים ואילן העולה מאליו. ילקוט יוסף, ערלה פרק ד – עצי נוי, אתרוג למצווה, תמר לצורך לולב ועץ העולה מאליו.
[7] שולחן ערוך יורה דעה רצ"ד סעיפים ד–ה – מניין שנות הערלה, מ"ד יום, ראש השנה וט"ו בשבט. ילקוט יוסף, ערלה פרק ג סעיפים א–ט – פירוט מעשי של מניין השנים, נטיעה עד ט"ו באב, נטיעה מט"ז באב, חנטה ופירות הדר.
[8] ילקוט יוסף, ערלה פרק י"א סעיפים א–ג, ט–י – דין פדיון נטע רבעי, מטבע בשווי פרוטה, פדיון לאחר תלישה ונוסח הברכה “על פדיון רבעי”.
[9] פירות נטע רבעי הם בעלי קדושה עצמאית ואינם בכלל מערכת תרומות ומעשרות הרגילה עד שיצאו מתקופת הרבעי. ראה רמב"ם, הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ט, והלכות רבעי בילקוט יוסף.
[10] שולחן ערוך יורה דעה רצ"ד סעיף ט – ספק ערלה בארץ ישראל אסור ובחוץ לארץ מותר. ילקוט יוסף, ערלה פרק י סעיף א – גם בספק דין בחוץ לארץ יש להקל לפי מסקנתו.
[11] ילקוט יוסף, ערלה פרק ז – דיני עציצים, שתילים ממשתלה והעברת שתילים עם גוש אדמה; מניין שנות המשתלה תלוי באופן שבו גדל והועבר השתיל.
[12] שולחן ערוך יורה דעה רצ"ד סעיף כ"ו – נוטע על גג, בספינה או בעציץ חייב בערלה. ילקוט יוסף ערלה פרק ז סעיף א – גם עציץ שאינו נקוב חייב בערלה.
[13] שולחן ערוך יורה דעה רצ"ד סעיף ז – מחלוקת בדין נטע רבעי בחוץ לארץ והדעה שרק כרם רבעי נוהג שם; ש"ך שם ס"ק י"ז – נכון לפדות בחוץ לארץ בלא ברכה, הן בכרם רבעי והן בנטע רבעי.