טוען…
טוען תוכן…
מדריך מלא מקיף ומעשי על כל מה שצריך לדעת על הגעלת כלים | מהי הגעלת כלים? איך מבצעים אותה?
כאשר מבשלים מאכל אסור בכלי חם, אין אנו מתייחסים רק למאכל הנראה לעין. ההלכה מלמדת שטעם מן המאכל נבלע בדפנות הכלי, ובשימוש מאוחר יותר בחום הוא עלול לחזור ולהיפלט אל המאכל החדש.
לכן כלי שנבלע בו איסור אינו חוזר להיות מותר רק מפני ששטפנו אותו היטב. יש להוציא ממנו את הטעם שנבלע בו בדרך המתאימה לאופן שבו נבלע.
פעולה זו נקראת
הכלל העומד ביסוד כל הנושא הוא:
“כבולעו כך פולטו” – בדרך שבה הכלי בלע, כך הוא פולט.
עיקרון זה משותף לבני ספרד ואשכנז, והמחלוקות שביניהם הן בדרך כלל בשאלה כיצד מגדירים את צורת השימוש של הכלי, באילו חומרים מועילה הכשרה, ועד כמה חוששים לשימוש החריג ולא רק לרוב השימוש.
המקור בתורה – כלי מדין
המקור היסודי לדיני הכשרת כלים נמצא לאחר מלחמת מדין. התורה אומרת:
“כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר... וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַּמָּיִם” (במדבר לא, כג).
רש״י מבאר את היסוד: כל כלי מוכשר כדרך תשמישו. כלי שתשמישו בחמין – בחמין. כלי שתשמישו בצלי ובאש – בליבון באש.
מכאן נלמד אחד הכללים החשובים ביותר בכל דיני הכשרת כלים:
לא שואלים רק ממה הכלי עשוי, אלא גם כיצד השתמשו בו.
יסודות ההכשרה בגמרא
במסכת עבודה זרה (עה ע"ב–עו ע"א) מובאים דיני כלי מדין ונקבע יסוד ההכשרה:
כלי שנשתמשו בו בצונן – הדחה.
כלי שנשתמשו בו בחמין – הגעלה.
כלי שנשתמשו בו באש – ליבון.
כך נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך.
מכאן שיש כמה דרגות של הכשרה, וכל כלי נידון לפי אופן הבליעה שלו.
א. הדחה – כלי ששימושו בצונן
כלי שהשימוש הרגיל בו היה בצונן בלבד ולא הייתה בו בליעה בחום, בדרך כלל אינו צריך הגעלה, אלא מנקים ושוטפים אותו היטב.
לדוגמה: כוס המשמשת למשקאות קרים, כלי אחסון למזון קר או כלי שרוב שימושו בצונן.
מרן השולחן ערוך פוסק לגבי כלי שתייה שאף שלעיתים משתמשים בהם בחמין, מאחר שרוב שימושם בצונן די להם בשטיפה.
הרמ״א מביא שמנהג אשכנז להחמיר לכתחילה ולהגעיל כלי שתייה הראויים להגעלה, משום שלעיתים משתמשים בהם בחמין.
עם זאת, המשנה ברורה מדגיש שבדיעבד, כשעיקר שימוש הכלי בצונן, ניתן לסמוך על עיקר הדין ולהסתפק בשטיפה.
ב. עירוי מכלי ראשון
יש כלים שאינם עומדים על האש בעצמם, אלא מאכל רותח נשפך לתוכם מסיר שהיה על האש.
לדוגמה: קערת מתכת שהדרך היא לשפוך לתוכה תבשיל ישירות מן הסיר.
כאשר דרך בליעת הכלי היא בעירוי מכלי ראשון, מעיקר הדין הכשרתו היא בעירוי מים רותחים מכלי ראשון.
כאשר מדובר בכלי שלעיתים משתמשים בו בתוך כלי ראשון ממש, כגון קערות, כפות וכדומה, הרמ״א מביא שהמנהג להחמיר ולהגעיל בכלי ראשון.
אם ידוע שב־24 השעות האחרונות נעשה בו בפועל שימוש בכלי ראשון, המשנה ברורה כותב שלדעת הכול צריך הכשרת כלי ראשון.
ג. כלי שני
כלי שלא עמד על האש, והמאכל החם הועבר לתוכו מכלי ראשון, נקרא בדרך כלל כלי שני.
לפי פסיקת מרן, הולכים אחר רוב תשמישו של הכלי. לכן כלי שרוב שימושו בכלי שני יכול מעיקר הדין להיות מוכשר בדרך התואמת את שימושו.
כמובן, הגעלה חזקה יותר בכלי ראשון מועילה גם היא.
הרמ״א מחמיר יותר בכלי שלעיתים משתמשים בו באופן חמור יותר.
לכן כפות, קערות וכיוצא בהן שנהוג לפעמים להכניס לסיר שעל האש – נוהגים להגעיל בכלי ראשון.
ד. הגעלה בכלי ראשון
סיר שמבשלים בו על האש עם מים, מרק, רוטב או נוזלים בולע בדרך של כלי ראשון.
לכן:
סיר בישול צריך הגעלה במים רותחים בכלי ראשון.
אין די לשפוך עליו מים רותחים מבחוץ, מפני שדרך בליעתו הייתה בעת שהכלי עצמו היה כלי ראשון.
יש להכניסו למים הרותחים באופן המתאים, והמים צריכים להיות במצב רתיחה בשעת ההגעלה. המשנה ברורה מדגיש שמים שאינם רותחים אינם מפליטים כראוי מכלי שתשמישו בכלי ראשון.
ה. ליבון
אם הכלי בלע חמץ או איסור באמצעות חום יבש, ללא מים או רוטב משמעותי, ההכשר חמור יותר.
לדוגמה:
שיפוד.
רשת צלייה.
משטח גריל.
תבנית שאופים עליה חמץ.
במקרים אלה אין די בדרך כלל בהגעלה, והכלי צריך ליבון.
ליבון חמור הוא חימום חזק מאוד של הכלי.
בלשון הפוסקים הקדומים מתואר שיעור של חום גבוה עד כדי ניצוצות מן המתכת.
בכלים מודרניים אין תמיד אפשרות לבצע ליבון כזה מבלי להשחית את הכלי.
אם הכלי זקוק מן הדין לליבון חמור, אבל הוא ייהרס לפני שיגיע לחום הנדרש, אין לומר שמחמת החשש לקלקול נסתפק בחימום חלש יותר.
זו הסיבה שתבניות, מחבתות מצופות ומכשירים מסוימים אינם ניתנים למעשה להכשרה.
יש מצבים שבהם די בליבון קל – חימום משמעותי של פני הכלי.
אין לערב בין ליבון קל לליבון חמור. כאשר נדרש ליבון חמור אין להסתפק בליבון קל ללא מקור הלכתי המתיר זאת.
מדוע צריך לנקות את הכלי לפני ההגעלה?
הגעלה מוציאה טעם בלוע, אבל אינה מסירה חתיכת חמץ או איסור ממשית.
לכן קודם ההכשרה יש לנקות את הכלי היטב מכל:
שיירי מאכל. פירורים. שומן. לכלוך.
יש לשים לב במיוחד ל: חריצים. חיבורים. ידיות. ברגים. גומות. צירים. חלודה שמתחתיה עלול להימצא מאכל.
המשנה ברורה כותב שאם קיימים צירים או מקומות שבהם חמץ נכנס ואין אפשרות לנקותם, אין להגעיל את הכלי עד שניתן יהיה להסיר את החמץ.
חלודה שאין תחתיה מאכל ממש אינה בהכרח מעכבת. החשש הוא מממשות חמץ שלא הוסרה.
האם הכלי צריך להיות אינו בן יומו?
בן יומו הוא כלי שנעשה בו שימוש חם בתוך עשרים וארבע השעות האחרונות.
לכתחילה ראוי שלא להשתמש בכלי בחמץ או באיסור חם במשך עשרים וארבע שעות קודם ההגעלה.
לאחר עשרים וארבע שעות הטעם הבלוע נחשב נותן טעם לפגם, ולכן החשש שהכלי יחזור ויבלע מן המים קטן יותר.
לעניין הגעלת חמץ לפני זמן איסורו קיימות קולות נוספות, אולם הדרך הפשוטה והראויה למעשה היא:
כאשר ניתן – ממתינים עשרים וארבע שעות לפני ההגעלה.
גם המשנה ברורה מסביר שהמנהג להגעיל כלים שאינם בני יומם נועד למנוע מצב שבו פליטת האיסור תחזור ותיבלע בכלי.
כיצד עושים הגעלה בפועל?
דרך ההגעלה הבסיסית:
מנקים את הכלי היטב מכל ממשות ולכלוך.
לכתחילה ממתינים עשרים וארבע שעות מן השימוש החם האחרון.
מרתיחים מים בכלי מתאים.
מוודאים שהמים נמצאים ברתיחה.
מכניסים את הכלי באופן שמי ההגעלה מגיעים לכל השטח שצריך הכשרה.
מוציאים את הכלי.
נוהגים לשטוף אותו מיד לאחר ההגעלה במים צוננים.
השולחן ערוך פוסק שנוהגים לשטוף את הכלי בצונן לאחר ההגעלה. המשנה ברורה מוסיף שאם לא שטפו אותו לאחר מכן – בדיעבד ההגעלה עדיין מועילה.
כלי גדול שאינו נכנס כולו לתוך כלי ההגעלה ניתן, במקרים המתאימים, להגעיל חלק אחר חלק, ובלבד שכל שטחו הנצרך להכשרה יעבור הכשרה.
באילו מים מגעילים?
לכתחילה ההגעלה נעשית במים.
המים צריכים להיות חמים בדרגה המתאימה לבליעה שאותה אנו רוצים להפליט.
כלי שבלע בכלי ראשון צריך הגעלה במים הרותחים ככלי ראשון.
הרמ״א מדגיש שלכתחילה אין לעשות את ההגעלה בשאר משקים אלא במים.
רוב תשמישו – אחד ההבדלים המרכזיים בין ספרדים לאשכנזים
מרן השולחן ערוך פוסק:
“כל כלי הולכין בו אחר רוב תשמישו.”
לדוגמה:
קערה שרוב שימוש בה בעירוי מכלי ראשון – הכשרתה בעירוי.
כלי שתייה שרוב שימושם בצונן – די להם בשטיפה.
כלי שרוב שימושו בכלי שני – נידון לפי רוב שימושו.
זהו כלל מרכזי בפסיקת הספרדים.
הרמ״א מביא מנהג להחמיר ולחשוש גם לשימוש החמור שנעשה בכלי מפעם לפעם.
לכן:
קערות – נוהגים להגעיל בכלי ראשון.
כפות – נוהגים להגעיל בכלי ראשון, מפני שלעיתים מכניסים אותן לסיר.
כלי שתייה – נוהגים לכתחילה להגעיל כשהם בני הגעלה, אף שרוב שימושם בצונן.
אולם המשנה ברורה מציין שבדיעבד ניתן פעמים רבות לסמוך על עיקר הדין שהולכים אחר רוב תשמישו.
האם רוב תשמישו פוטר כלי מהכשר?
צריך להבחין בין שתי שאלות שונות:
האם הכלי צריך הכשרה בכלל?
ו־
איזו הכשרה הוא צריך?
אם כלי משמש בדרך כלל לדבר שאין בו חמץ, אבל ידוע שחמץ ממש נבלע בו בחום, אין לומר: “רוב שימושו אינו חמץ, ולכן אינו צריך הכשר”.
לדוגמה:
מיחם מים שעל המכסה שלו חיממו בורקס חמץ.
העובדה שרוב השימוש של המיחם הוא במים אינה מוחקת את בליעת החמץ שנעשתה בפועל.
רוב תשמישו משפיע בעיקר על דרך ההכשרה, ולא תמיד על עצם הצורך בהכשרה.
חמץ לעומת שאר איסורים – “היתרא בלע” ו“איסורא בלע”
לא כל דיני הכשרת הכלים זהים בפסח ובשאר איסורים.
כלי שבלע נבילה, בשר וחלב או איסור אחר – בלע דבר שכבר היה אסור.
לעומת זאת חמץ שנבלע בכלי במשך השנה נבלע בשעה שהחמץ עדיין היה מותר.
זהו הדיון הידוע בפוסקים:
“היתרא בלע” לעומת “איסורא בלע”.
הדבר משפיע במיוחד על דיני מחבתות וליבון.
מרן השולחן ערוך פוסק ביורה דעה שמחבת שטיגנו בה איסור צריכה ליבון, ואילו לעניין חמץ בפסח די לה בהגעלה. הש"ך והט"ז מבארים זאת בין השאר מצד “היתרא בלע”.
לכן:
אין לקחת הוראה שנאמרה לגבי הכשרת כלי לפסח ולהעתיק אותה אוטומטית לכלי שנטרף בשאר איסורים.
דיני ההכשרה לפי חומר הכלי
כלי מתכת
כלי מתכת ניתנים להכשרה בהתאם לאופן הבליעה:
בישול בנוזלים – הגעלה.
עירוי – עירוי.
חום יבש – ליבון.
זהו אחד היסודות הברורים ביותר שנלמדו מכלי מדין.
כלי עץ, אבן ועצם
כלי עץ וכלי אבן ניתנים להכשרה בהתאם לאופן השימוש בהם.
מרן פוסק שכלי עץ, אבן ומתכת ניתנים להכשרה בהגעלה כאשר זו דרך בליעתם.
גם בכלי עצם קיימת אפשרות הכשרה לפי התנאים המתאימים.
התנאי הבסיסי הוא שיהיה אפשר לנקות את הכלי היטב מכל ממשות.
כלי פלסטיק
לפי פסיקת מרן הרב עובדיה יוסף והרב יצחק יוסף, כלי פלסטיק, ניילון ובקליט ניתנים להכשרה.
הכלל הוא:
כדרך תשמישם כך הכשרם.
אם השימוש דורש הגעלה – מגעילים.
אם השימוש הוא בעירוי – מערים.
אם השימוש בצונן – מנקים.
כמובן, אם הכלי אינו מסוגל לעמוד בחום הדרוש, אי אפשר לתת לו הכשרה חלשה מן הנדרש רק כדי שלא ייהרס.
בדין פלסטיק קיימת מחלוקת מפורסמת.
רבי משה פיינשטיין החמיר וסבר שאין בידינו מסורת מספקת להתיר הכשרת חומרים סינתטיים חדשים לפסח.
לעומתו, פוסקים ובהם מנחת יצחק, חלקת יעקב וציץ אליעזר התירו פלסטיק הניתן לעמוד בחום ההכשרה.
רבים בארצות הברית נוהגים כדעת רבי משה פיינשטיין ולא מכשירים פלסטיק, אולם מי שאין לו מנהג ברור יכול במקום צורך לסמוך על המקילים, בתנאי שאין בכלי סדקים והחומר יכול לעמוד בהכשרה.
כלי זכוכית
זהו אחד ההבדלים הבולטים ביותר בין פסיקת ספרד לאשכנז.
מרן השולחן ערוך פוסק:
כלי זכוכית אינם בולעים.
לכן אפילו השתמשו בהם בחמין, אין הם צריכים הגעלה אלא שטיפה והדחה יסודיות.
כך פסק הרב עובדיה יוסף זצוק"ל להלכה לספרדים.
מקורות מרכזיים בפסיקת הרב עובדיה: שו"ת יביע אומר חלק ד סימן מא, יביע אומר חלק ג יו"ד סימן יא, יחוה דעת חלק א סימן ו, חזון עובדיה – פסח, הליכות עולם חלק א.
הרמ״א חולק:
“ויש מחמירין ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו, וכן המנהג באשכנז ובמדינות אלו.”
הטעם המובא במשנה ברורה הוא שזכוכית נעשית מחול, ולכן יש שדימוה לכלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו בהגעלה.
לכן כלי זכוכית ששימש בחמץ חם אינו מוכשר לפסח בהגעלה לפי מנהג אשכנז.
כאן הדין קל יותר גם לבני אשכנז.
המשנה ברורה מסביר שבכלי ששימושם בצונן בלבד אין בליעה בחום, ולכן שטיפה עשויה להספיק; בכלי שתייה נהגו לכתחילה להחמיר כשהדבר אפשרי.
פיירקס ודורלקס
לפסיקת הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, גם פיירקס ודורלקס נידונים ככלי זכוכית.
לכן אפילו כאשר מבשלים בהם, די בניקוי והדחה יסודיים לפי מנהג הספרדים.
פיירקס ודורלקס נידונים למעשה במסגרת דיני הזכוכית.
למנהג אשכנז אין להכשירם לפסח בדרך הרגילה לאחר שימוש חם בחמץ.
גם מקורות אשכנזיים בני זמננו דנים בפיירקס ודורלקס כחלק ממשפחת כלי הזכוכית.
כלי חרס
כלי חרס שונים מכלי מתכת.
התורה אומרת לגבי כלי חרס:
“וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר”.
חז"ל למדו:
“התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם.”
לכן כלי חרס שבלע חמץ בחום אינו מוכשר בהגעלה רגילה.
מרן פוסק שכלי חרס ששימש בחמץ חם יש להצניע במשך הפסח.
הרמ״א מחמיר גם כאשר השימוש נעשה בכלי שני, בעוד שלשיטת מרן יש מצבים שבהם דין כלי שני קל יותר.
פורצלן וחרסינה
כלי פורצלן וחרסינה נידונים בדרך כלל ככלי חרס.
אם השתמשו בהם בחמץ חם – אין להם הכשר רגיל בהגעלה.
כלי אמייל
כלי אמייל הוא בדרך כלל כלי מתכת המצופה שכבת אמייל.
לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף ניתן להכשירו בהגעלה.
טוב להחמיר ולהגעילו שלוש פעמים.
אין צורך להחליף את המים בין הגעלה להגעלה.
בכלי אמייל נהגו רבים להחמיר מפני הציפוי.
לכן פוסקים וגופי כשרות אשכנזיים רבים אינם מכשירים כלי אמייל לפסח בהגעלה רגילה, ועדיף להשתמש בכלי המיוחד לפסח.
כלי שיש בו טלאי, חיבור או מקום סגור
אם טלאי הותקן בכלי לפני שנבלע בו החמץ, ניתן להגעיל את הכלי באופן המתאים, משום שהבליעה עצמה נעשתה כאשר הטלאי כבר היה במקומו.
אבל אם החמץ נבלע תחילה ורק לאחר מכן כיסו את מקום הבליעה בטלאי – יש להגיע למקום הבליעה לפני ההכשרה.
אותו עיקרון חל על:
ידיות. ברגים. צירים. כיסויים. חריצים.
אם יש שם חמץ ממשי שלא ניתן להסירו, הגעלה אינה פותרת את הבעיה.
הגעלת כלי בשר וחלב
כאן צריך להבחין בין עצם אפשרות ההכשרה לבין מנהגים שונים לגבי העברת כלי קבוע מבשרי לחלבי ולהפך.
לפי פסיקת הספרדים ניתן מבחינה הלכתית להכשיר כלי מבשרי לחלבי ולהפך באמצעות ההכשרה המתאימה.
עם זאת, ראוי לקיים מערכות נפרדות וברורות כדי למנוע טעויות.
אין להגעיל יחד כלי בשר וכלי חלב כאשר שניהם בני יומם, משום שטעמי הבשר והחלב נפלטים למים ומתערבים.
אם אחד מהם אינו בן יומו – הדין קל יותר.
גם בפסיקת אשכנז ניתן להכשיר כלי מטריפה, אולם לגבי מעבר שגרתי מבשרי לחלבי ולהפך קיים מנהג אשכנזי להחמיר ולא לעשות זאת דרך קבע, כדי שלא יבואו לבלבול בין מערכות הכלים.
לעניין הכנסת כלי בשר וחלב יחד ליורת ההגעלה, המשנה ברורה פוסק שאין להגעילם יחד כשהם בני יומם; אם אחד מהם אינו בן יומו, הדבר קל יותר.
כלי זכוכית בבשר וחלב
לפי מרן והרב עובדיה יוסף זצוק"ל, כלי זכוכית אינו בולע.
לכן לאחר ניקוי והדחה יסודיים אפשר מעיקר הדין להשתמש בכלי זכוכית בין בשר לחלב.
הרוצה לייחד מערכות נפרדות תבוא עליו ברכה, אך אין זו חובה מעיקר הדין לפי פסיקה זו.
לעניין בשר וחלב במשך השנה, אין להעתיק אוטומטית את חומרת זכוכית של פסח לכל השנה.
פוסקי אשכנז דנים בכלי זכוכית של בשר וחלב באופן שונה מדיני פסח, ויש מנהגים שונים. לכן מי שרוצה להעביר כלי זכוכית מבשר לחלב באופן קבוע ינהג לפי מנהג קהילתו או ישאל רב.
כלי חרס לאחר שנים עשר חודש
אין לסמוך לכתחילה על כך שכלי חרס עמד ללא שימוש במשך שנים עשר חודש ולהשתמש בו ללא הכשרה.
יש דעות בפוסקים שצירפו שהייה ארוכה להקל במצבים מסוימים, אולם אין מדובר בהיתר כללי לכלי חרס.
כלי חרס שבלע בחום נשאר בעיקר דינו כלי שאינו ניתן להגעלה רגילה.
האם ניתן להכשיר כל כלי?
לא.
שלושה תנאים מרכזיים צריכים להתקיים:
אם נשאר חמץ ממשי במקום שאין אפשרות להגיע אליו – הגעלה אינה פותרת זאת.
לדוגמה: כלי חרס שבלע בחום אינו מוכשר בהגעלה רגילה.
בפלסטיק וזכוכית קיימים הבדלים משמעותיים בין מנהגי ספרד ואשכנז כפי שהתבאר.
אם הכלי זקוק לליבון חמור אבל ייהרס לפני שיגיע לשיעור החום הדרוש – אין לבצע ליבון חלש ולומר שהוא מספיק מפני שחוששים לקלקל את הכלי.
השולחן ערוך כבר מביא את החשש שאדם “חס” על כלי שעלול להישבר ולכן אינו מלבן אותו כראוי.
הגעלה וטבילת כלים – שתי הלכות שונות
חשוב מאוד להבדיל בין:
הגעלת כלים – הוצאת איסור, בשר, חלב או חמץ הבלוע בכלי.
לבין:
טבילת כלים – טבילת כלי סעודה שנרכש מגוי ונכנס לרשות יהודי.
לכן:
כלי חדש שנקנה מגוי יכול להיות נקי לחלוטין ולא להזדקק להגעלה – ובכל זאת להתחייב בטבילת כלים.
לעומת זאת כלי השייך ליהודי שנטרף יכול להזדקק להגעלה – אף שאין בו שום חיוב חדש של טבילת כלים.
שני הדינים קשורים לפרשת כלי מדין, אבל הם דינים שונים לחלוטין.
סיכום מעשי לפי סוג הכלי
לבני ספרד: ניקוי והדחה.
לבני אשכנז: מעיקר הדין כך; בכלים הראויים להגעלה ושלעיתים משתמשים בהם בחמין נהגו להחמיר לכתחילה ולהגעיל.
לבני ספרד: עירוי מכלי ראשון.
לבני אשכנז: אם אין חשש לשימוש בכלי ראשון – עירוי; בכלים שלעיתים משמשים בכלי ראשון נהגו להחמיר ולהגעיל בכלי ראשון.
לבני ספרד: הכשר לפי רוב תשמישו.
לבני אשכנז: בכלי שלעיתים משתמשים בו בכלי ראשון נהגו להחמיר בכלי ראשון.
הגעלה בכלי ראשון.
ליבון בהתאם לדרגת הבליעה.
לפי אופן השימוש: הגעלה, עירוי או ליבון.
ניתנים להכשרה לפי אופן השימוש, אם ניתן לנקותם לחלוטין.
לבני ספרד: ניתן להכשרה לפי אופן השימוש.
לבני אשכנז: מחלוקת, רבים מחמירים, ובמקום צורך יש פוסקים המקילים בתנאים שהתבארו.
לבני ספרד: ניקוי והדחה בלבד.
לבני אשכנז: כלי זכוכית ששימש בחמץ חם אינו מוכשר בהגעלה לפסח.
לבני ספרד: כדין זכוכית – ניקוי והדחה.
לבני אשכנז: נידונים ככלי זכוכית ואין מכשירים בהגעלה לאחר שימוש חם בחמץ.
אין הגעלה מועילה לאחר בליעה בחמין.
לבני אשכנז: קיימת חומרה נוספת אף בחלק ממקרי כלי שני.
כדין חרס.
לבני ספרד: הגעלה; טוב שלוש פעמים.
לבני אשכנז: רבים אינם מכשירים לפסח בהגעלה רגילה.
הגעלה בכלי ראשון, לרבות החלקים הזקוקים לכך לאחר ניקוי יסודי.
בחלקי פלסטיק או גומי יש לבני אשכנז להביא בחשבון את מנהגם לגבי חומרים סינתטיים.
לבני ספרד: לעניין חמץ בפסח – הגעלה לפי פסיקת מרן והרב עובדיה.
לבני אשכנז: בטיגון במעט שמן נוהגים להחמיר יותר, ובמקרים רבים יצריך ליבון; בטיגון עמוק הדין קל יותר ותלוי בשימוש.
צריכה ליבון בהתאם לדרך השימוש.
בליעתה בדרך כלל בחום יבש ולכן צריכה ליבון.
מאחר שרוב התבניות המודרניות אינן עומדות בליבון חמור, עדיף להשתמש בתבנית מיוחדת לפסח.
לבני ספרד: ניקוי ועירוי מים רותחים לפי פסיקת הרב עובדיה.
לבני אשכנז: הרמ״א מצריך ליבון.
לבני ספרד: ניקוי יסודי ועירוי רותחים לפי פסיקת הרב עובדיה.
לבני אשכנז: נהוג להוסיף חימום משמעותי ובמקרים רבים גם כיסוי מתאים.
לבני ספרד: ניקוי יסודי, 24 שעות ללא שימוש, והפעלה בחום המרבי כשעה לפי פסיקת הרב עובדיה.
לבני אשכנז: בתנור בעל ניקוי עצמי – מחזור ניקוי עצמי מלא. בתנור רגיל קיימת מחלוקת בפוסקים אם חימום מרבי לאחר ניקוי יסודי מספיק, ויש לנהוג לפי הפסיקה המקובלת.
לבני ספרד: ניקוי, המתנה כשאפשר, והכשרה באדים; נכון להשתמש במאכלים מכוסים.
לבני אשכנז: קיימים תנאים נוספים לפי חומר הדפנות ומגש הזכוכית, ואין להכשיר מיקרוגל עם גריל כאילו היה מיקרוגל רגיל.
לבני ספרד: לפי ילקוט יוסף ניתן להקל לאחר ניקוי יסודי והפעלת תוכנית חמה עם חומר ניקוי.
לבני אשכנז: קיימת מחלוקת משמעותית, ברוב המדיחים המודרניים מחמירים בגלל חלקי פלסטיק, גומי וצנרת פנימית, ולכן אין היתר כללי להכשיר מדיח לפסח.
לבני ספרד: ניקוי ועירוי מים רותחים.
לבני אשכנז: תלוי בחומר. אבן טבעית ונירוסטה ניתנות בדרך כלל להכשרה בעירוי; במשטחים מרוכבים, פלסטיים וקרמיים קיימות חומרות ויש מקרים שבהם צריך לכסותם.
לבני ספרד: לפי פסיקת הרב עובדיה ניתן להכשיר גם כיור חרסינה לאחר ניקוי ועירוי רותחים.
לבני אשכנז: כיור נירוסטה ניתן להכשרה בעירוי רותחים לאחר 24 שעות, כיור חרסינה אינו מוכשר, אלא מנקים ומשתמשים בכיורית או כיסוי נפרד.
ניקוי יסודי בלבד.
בדרך כלל אין אפשרות מעשית להכשירו לפסח, בגלל פירורי החמץ והצורך בליבון משמעותי.
ארבע השאלות שצריך לשאול לפני הכשרת כל כלי
במקום לזכור מאות הוראות שונות, צריך לשאול ארבע שאלות:
חמץ?
בשר?
חלב?
איסור?
צונן?
כלי שני?
עירוי?
בישול?
טיגון?
אפייה?
צלייה?
אש יבשה?
מתכת?
עץ?
אבן?
פלסטיק?
זכוכית?
חרס?
אמייל?
חומר מרוכב?
אחרי שיודעים את ארבעת הנתונים הללו, אפשר בדרך כלל להגיע לעיקר דין ההכשרה.
אבל לפני הפסיקה הסופית צריך לזכור את ההבדל המרכזי:
לבני ספרד – הולכים במידה רבה אחר רוב תשמישו, וכלי זכוכית ופלסטיק נידונים לקולא יותר.
לבני אשכנז – נוהגים פעמים רבות לחשוש גם לשימוש החמור שנעשה בכלי מפעם לפעם, מחמירים בכלי זכוכית, וקיימת מחלוקת משמעותית בדין פלסטיק וחומרים מודרניים.
ומעל הכול עומד הכלל:
“כבולעו כך פולטו”
מקורות מרכזיים
במדבר לא, כב–כג – פרשת כלי מדין והמקור לדיני הכשרת כלים.
ויקרא ו, כא – כלי חרס שבישלו בו מן הקדשים.
תלמוד בבלי עבודה זרה עה ע"ב–עו ע"ב – הגעלה, ליבון וטבילת כלים.
תלמוד בבלי פסחים ל ע"ב – דיני כלי חמץ והכלל “כבולעו כך פולטו”.
ראשונים
רש"י, במדבר לא, כג – הכשרת כל כלי לפי דרך תשמישו.
רמב"ם, הלכות מאכלות אסורות פרק יז – דיני כלי גויים, הגעלה וליבון.
טור, אורח חיים סימנים תנ"א–תנ"ב.
טור, יורה דעה סימן קכ"א.
השולחן ערוך והרמ"א
שולחן ערוך אורח חיים סימן תנ"א – דיני הכשרת כלים לפסח.
רמ"א אורח חיים תנ"א – מנהגי אשכנז, ובכללם החומרות ברוב תשמישו, כלי שתייה, כלי שני, חצובות וכלי זכוכית.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תנ"ב – אופן ההגעלה, מים רותחים, כלי בן יומו ושטיפה בצונן.
שולחן ערוך יורה דעה סימן קכ"א – דיני הכשרת כלי איסור, מחבת וההבדל בין הגעלה לליבון.
פוסקי אשכנז
מגן אברהם – סימנים תנ"א–תנ"ב.
ט"ז – אורח חיים תנ"א, יורה דעה קכ"א.
ש"ך – יורה דעה קכ"א.
משנה ברורה סימנים תנ"א–תנ"ב – ביאור מנהגי הרמ"א בדיני רוב תשמישו, כלי שני, זכוכית, הגעלה, כלי בן יומו ושטיפה לאחר ההגעלה.
שער הציון – סימנים תנ"א–תנ"ב.
אגרות משה, אורח חיים חלק ב סימן צ"ב – חומרים סינתטיים ופלסטיק לפסח.
מנחת יצחק חלק ג סימן ס"ז, חלקת יעקב יו"ד סימן מ"ה, ציץ אליעזר חלק ד סימן ו – מן המקילים בהכשרת פלסטיק בתנאים המתאימים, כמובא ב־OU.
פסיקת הספרדים
מרן השולחן ערוך אורח חיים תנ"א–תנ"ב, יורה דעה קכ"א.
שו"ת יביע אומר: בין היתר חלק ג סימנים כ, כד, חלק ד יו"ד סימן ה וסימן מא, חלק ז סימן מה, חלק ט או"ח סימן מה, חלק י או"ח סימן לה.
שו"ת יחוה דעת: חלק א סימנים ו–ח, חלק ב סימן סג.
חזון עובדיה – פסח: דיני הכשרת והגעלת כלים, כלי זכוכית, פלסטיק, סירים, מחבתות, תנור, חצובות, שיש, כיור ועוד.
הליכות עולם, חלק א – ובפרט דיני כלי זכוכית והכשרת כלים.
ילקוט יוסף, הלכות פסח סימנים תנ"א–תנ"ב – דיני הגעלת כלים והכשרת המטבח לפסח.
ילקוט יוסף, איסור והיתר כרך ג – הכשרת כלים בענייני בשר וחלב.