השבעה

• בית הקברות הוא מקום של כבוד וכובד ראש.

• אין להרבות בכניסה ללא צורך. [1]

• מכניסים את הציציות לתוך הבגד. [2]

• מותר לומר תהילים, משניות ודברי תורה לעילוי נשמת הנפטר. [3]

• אין לקבוע תפילות שחרית, מנחה וערבית ממש ליד הקברים. [4]

• אין לאכול, לשתות או לעשן במקום. [5]

• כהן אינו נכנס לבית הקברות. [7]

• נשים מותרות מעיקר הדין, אך על פי הזוהר ראוי להימנע ככל האפשר, בפרט בימי הטומאה. [8]

• הרואה קברי ישראל לאחר שלושים יום מברך "אשר יצר אתכם בדין". [9]

• ביציאה נוטלים ידיים; אין חובה בכלי, ונהגו שלא לנגב. [10]

מכאן ממשיכים ל־השבעה למעשה.

[1] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, סימן י, סעיף כה, עמ' רנד: אין להרבות בכניסה לבית הקברות ללא צורך.

[2] ילקוט יוסף, הלכות ציצית, סימן כג: כיסוי הציציות בבית הקברות.

[3] שם, סימן כג, סעיף ה: לימוד לעילוי נשמה ליד הקבר.

[4] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, סימן י, סעיף כז: תפילה בבית הקברות.

[5] ילקוט יוסף, סימן מ; הלכות השכמת הבוקר: אכילה, שתייה ועישון בבית הקברות.

[7] שם, סימן נז, סעיף א: איסור כניסת כהן לבית הקברות.

[8] שם, סימן י, סעיף כד, עמ' רנג: דין נשים בבית הקברות.

[9] שם, סימן י, סעיף לא ואילך: ברכת הרואה קברי ישראל.

[10] שם, סימן י, סעיפים כו–כח: נטילת ידיים ביציאה מבית הקברות.