דלג לתוכן
למעשה
הלכה למעשהחגים ומועדיםנוסחים למעשהמסלול בקצרהכלים שימושייםעבודת הנפשאוצרות התורה והיהדותמאמרים ושיעוריםשאל את הרבאיך לחפשעוד
הלכה למעשהחגים ומועדיםנוסחים למעשהמסלול בקצרהכלים שימושייםעבודת הנפשאוצרות התורה והיהדותמאמרים ושיעוריםשאל את הרבאיך לחפש
התחברות
עוד רגע…

טוען…

הקדשות
  • זכות התורה והלימוד באתר זה מוקדשים להצלחתם של מתן בן טטיאנה ונוות ביתו רויטל בת סבינה אורלי, ולבנם יהונתן הי"ו יהי רצון שיזכו לשפע ברכה והצלחה, לבריאות, נחת ושמחה, ולסייעתא דשמייא בכל, בזכות עמלם והשקעתם הגדולה למען זיכוי הרבים.

  • זכות התורה והלימוד באתר זה מוקדשים להצלחתם של מרב בת שושנה ואליהו דרור בן שלמה וילדיהם נויה, ישי, רות, אפרת ואביגיל, לבריאות איתנה, זיווגים הגונים, וסייעתא דשמיא והצלחה בכל מעשי ידיהם.

  • לזרע בר קיימא לאדלה בת אילנית ושלי בת רוזה | רפואה שלימה וזיווג הגון לגלית בת עליזה | חזרה בתשובה וזיווג הגון לגלעד בן ורדה רוזט | חזרה בתשובה שלימה לעדי אסתר בת ליהי ובר בן גלית

לעילוי נשמת
  • רוזה בת רבקה ע"ה

  • מאיר בן דורה רחל זצ"ל | שמחה בת ג'ולי ע"ה | שושנה שמעה בת לאה ע"ה | חיים בן דורה רחל זצ"ל | יהושע בן דורה רחל זצ"ל | לאה בת דורה רחל ע"ה | יעקב חסן הי"ד | יצחק בן לאה זצ"ל

  • מיכאל בן לאה ז"ל | יוסף בן רבקה ז"ל

למעשה

© השימוש בתוכן האתר מותר לזיכוי הרבים בלבד

Designed & Developed by Matan Neyman

אודותצור קשרתקנוןמדיניות פרטיות
עוד רגע…

טוען תוכן…

  1. בית
  2. מאמרים ושיעורים
  3. מאמרים ודברי תורה
  4. אירועים
  5. סיום מסכת
  6. מסכת שבת

מסכת שבת

5תכנים
קריאהרצףעמודים
סוג
תת נושא
מיון

דברי תורה לסיום המסכת, באורכים שונים ומסודרים לפי זמן האמירה המשוער, מהקצר לארוך. מוכנים להעברה בציבור, עם רעיונות בהירים ומסרים ברורים לחיים.

  • מסכת שלמה של איסורים, שמסתיימת דווקא במה שמותר
  • „מדבריהם למדנו”, כשהתורה עוברת מן הספר אל החיים
  • לא רק מה עשית, אלא איזו משמעות הייתה למעשה
  • באה שבת, באה מנוחה, מה היה העולם חסר?
  • „עבידנא יומא טבא לרבנן”, למה בכלל חוגגים סיום מסכת?

מסכת שלמה של איסורים, שמסתיימת דווקא במה שמותר

לעמוד המלא
אהבתישמירה למועדפיםסימון כנקרא
לתוכן הבא
שיתוף בוואטסאפהעתקת קישור
הורדה כ-PDF
הדפסה

זמן העברה משוער: 3–4 דקות

תוכן עניינים


  1. 01נוסח סיום מסכת שבת
  2. 02הדרן עלך
  3. 03קדיש לסיום מסכת

יש דבר יפה מאוד בדרך שבה בחרה המשנה לסיים את מסכת שבת. אחרי מסכת שלמה שבה למדנו שוב ושוב על מלאכות, תולדות, גזירות, מוקצה, בישול, הוצאה, קשירה ועולם שלם של פרטים, היינו יכולים לצפות שהמסכת תסתיים בעוד איסור או אזהרה. אבל היא נחתמת דווקא במילים: „ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת.” כלומר, מסכת שבת אינה מסתיימת במה שאסור לעשות, אלא דווקא במה שמותר.

אולי יש כאן מסר גדול על השבת כולה. מי שמסתכל על השבת מבחוץ עלול לחשוב שהיא יום שמורכב בעיקר מן המילה „אסור”. אסור לנסוע, אסור להדליק, אסור לבשל, אסור לכתוב. אבל מי שלומד מסכת שבת מגלה שהאיסורים אינם המטרה. הם הגבולות שבתוכם נבנה עולם אחר. השבת אינה רק היום שבו מפסיקים מלאכה. היא היום שבו אפשר לעצור את המרוץ, לשבת עם המשפחה, להתפלל בנחת, ללמוד תורה, לאכול יחד, לדבר בלי למהר לדבר הבא, ובעיקר לזכור שלא אנחנו מחזיקים את העולם.

דווקא אחרי כל הפרטים וההגבלות, חכמים מסיימים ואומרים לנו שיש גם „פוקקין”, יש „מודדין”, ויש „קושרין”. צריך לדעת לא רק ממה להימנע, אלא גם כיצד לחיות נכון בתוך השבת. ההלכה אינה משאירה את האדם עומד מול רשימת איסורים. היא יוצרת עבורו מרחב של קדושה שאפשר לחיות בתוכו.

וזה נכון גם הרבה מעבר לשבת. לפעמים אדם רואה את התורה בעיקר כמערכת של גבולות. אל תעשה כך, אל תלך לשם, אל תאכל את זה. אבל הגבול אינו סוף הסיפור. כמו גדר סביב גינה, הגדר אינה הגינה, אבל היא מאפשרת למה שבתוכה לצמוח. כך גם גבולות השבת אינם השבת עצמה. הם שומרים על המרחב שבו המנוחה, הקדושה, המשפחה, התורה והתפילה יכולות לקבל מקום.

אולי לכן מתאים כל כך שמסכת שבת תסתיים דווקא בהיתר. אחרי שלמדנו את הגבולות, מגיע הרגע ללמוד איך לחיות בתוכם. אם אחרי כל המסכת נשארנו רק עם המילה „אסור”, עדיין לא הבנו עד הסוף מהי שבת. השבת אינה רק מה שאנחנו מפסיקים לעשות. היא מה שאנחנו זוכים להיות בתוכה.

יהי רצון שלאחר שסיימנו מסכת שבת נזכה לקחת איתנו לא רק ידיעה של עוד הלכות, אלא גם את טעמה של השבת עצמה. שנדע לשמור על גבולותיה באהבה, ומתוך אותם גבולות לגלות את המנוחה, הקדושה והשמחה שנמצאות בתוכה.


נוסח סיום מסכת שבת

הדרן עלך

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת שַׁבָּת וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת שַׁבָּת וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת שַׁבָּת וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.

נוהגים לחזור על קטע זה שלוש פעמים.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא.

הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי. יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּתָנִי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד.

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים, אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים, אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים, אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר, וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת שַׁבָּת, כֵּן תַּעְזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי הַחֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי, שֶׁלֹּא תָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם בִּי, בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

קדיש לסיום מסכת

הקדיש נאמר במניין.

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. דְּהוּא עָתִיד לְחַדְּתָא עָלְמָא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא, וּלְמִפְרַק חַיַּיָּא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרֵהּ וְזִיוֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

הקהל: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תּוּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּישְׁתָא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.