האם התשובה שלי באמת אמיתית?
אחת התחושות המוכרות בימי אלול היא השאלה: מה הטעם להתחזק עכשיו, אם מניסיון העבר אני יודע שבעוד זמן מה עלול הכול לחזור לקדמותו?
אדם מקבל על עצמו קבלה טובה, מתחזק בתפילה, בלימוד או בשמירת המצוות, אך בתוכו נשמע קול שאומר: "כבר הייתי כאן. כבר החלטתי בעבר. כמה זמן זה יחזיק הפעם?"
אלא שכאן מסתתרת טעות יסודית: האם האמת של ההחלטה הנוכחית נמדדת רק לפי מה שיקרה בעוד כמה חודשים?
ייתכן בהחלט שהקבלה שקיבלת עכשיו אמיתית לחלוטין. ברגע זה אתה באמת רוצה להתקרב, באמת מתחרט על מה שהיה ובאמת רוצה לבחור אחרת. העובדה שבעתיד עלול להגיע ניסיון חדש אינה הופכת את רצונך הנוכחי לשקר.
חלק גדול מן הקושי שלנו בתשובה אינו נובע מכך שאיננו רוצים להשתנות, אלא מכך שאיננו מאמינים בכוחנו להשתנות. אדם נושא עמו זיכרונות של נפילות קודמות, והן הופכות בעיניו להוכחה על זהותו: "זה מי שאני, ולכן אין טעם בהחלטות חדשות".
וכך נוצר מעגל: האדם אינו מאמין בהחלטה שלו, ולכן אינו נותן לה תוקף, וכאשר היא נחלשת הוא רואה בכך הוכחה נוספת לכך שמלכתחילה לא היה בה דבר.
אילו היה לאדם אמון אמיתי בכוחה של התשובה, הכול היה נראה אחרת. הוא היה יודע שכאשר שב באמת אל ה', התשובה שלו בעלת משמעות. הוא היה מבין שהעבר אינו גוזר את העתיד, ושכל רגע הוא נקודת בחירה חדשה.
התשובה אינה דורשת ממך להבטיח שלעולם לא תתמודד שוב. היא מבקשת ממך להיות אמיתי עכשיו.