תפילת שמונה עשרה20תכנים

"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֺקֵינוּ וֵאלֺקֵי אֲבוֹתֵינוּ, אלֺקֵי אַבְרָהָם אלֺקֵי יִצְחָק וֵאלֺקֵי יַעֲקֹב... בָּרוּךְ אַתָּה ה' מָגֵן אַבְרָהָם".

שאלה

בימות החול אנו מזכירים ברכה זו שלש פעמים, בכל אחת מתפילות שמונה עשרה, בנוסף לפעם הרביעית בשבתות ומועדים, ולפעם החמישית בתפילת נעילה של יום הכיפורים. מדוע אין מוזכר בברכה זו גם משה רבינו אדון הנביאים ומושיעם של ישראל, נותן התורה ומנהיג ישראל ביציאת מצרים ובכל ארבעים שנותיהם במדבר, הנהגה אשר מפיה אנו חיים עד עצם היום הזה?

תשובות

א.  אכן אין ספק שמשה רבינו הותיר יותר מכל אדם אחר את חותמו על עם ישראל לדורי דורות. אך בברכה זו הפותחת את תפילות שמונה עשרה, אנו מזכירים תחילה את זכות אבות האומה, ואין קורים אבות אלא לשלשה, אברהם יצחק ויעקב (ברכות טז ב). שלשת האבות הם המרכבה לשכינה הקדושה, ככתוב (בראשית יז כב) "ויעל ה' מעל אברהם", וכן נאמר ביעקב (שם כח יג) "והנה ה' נצב עליו" (בראשית רבה מז ו) [1].

ב.  בברכה זו אנו מעוררים את זכות האבות הקדושים, ואומרים "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם". עם ישראל על כל שבטיו נמנה על צאצאי אברהם יצחק ויעקב, ולא על צאצאצי משה שהיה משבט לוי.

ג.  מבלי למעט בקשר העמוק של עם ישראל למנהיגיו הרוחניים ובראשם משה רבינו, ישנו קשר מיוחד בין אבות לבנים, כמאמר הנביא (מלאכי ג כד) "והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם". את הקשר הזה אנו מביאים לידי ביטוי בברכת האבות.

ד.  האבות הם שתיקנו את שלש התפילות הנאמרות מדי יום. אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר (בראשית י כז) "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם", ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קו ל) "ויעמד פינחס ויפלל". יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר (בראשית כד סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב", ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קב א) "תפלה לעני כי יעטוף, ולפני ה' ישפך שיחו". יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר (בראשית כח יא) "ויפגע במקום וילן שם", ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר (ירמיה ז טז) "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה, ואל תשא בעדם רנה ותפלה, ואל תפגע בי". לפיכך לזכר תקנתם אנו מעלים את שמותיהם בתחילתה של כל תפילה, ולא את שמו של משה שלא חוברה תפילה על ידו [2].

ה.  "מעשה אבות סימן לבנים". בהזכרת שם האבות בתפילה אנו נותנים ביטוי לתקוה, שבזכות אבותינו ימשך אף עלינו חסד ה' כפי שנמשך עליהם.

ו.  גם שליחותו של משה לגאולת ישראל היתה מבוססת על הבטחת ה' לאבות קדושים, כדברי ה' אל משה (שמות ג טו), "כה תאמר אל בני ישראל, ה' אלוקי אבותיכם אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור". לשון הברכה מקבילה לגמרי לסדר הדברים הנזכר בכתוב זה.

ז.  שמות האבות 'אברהם יצחק יעקב' כוללות שלש עשרה אותיות, כמנין האותיות שבשמות ארבע האמהות 'שרה רבקה רחל לאה'. צירוף כל השמות יחד עולה למספר עשרים ושש אותיות, שהוא גימטריה של של הוי"ה [3] (ברוך שאמר לרבי ברוך אפשטיין). המספר שלש עשרה מסמל גם שלש עשרה מדות של רחמים. כל צירוף של שם נוסף מעבר לשלש שמות אלו יחטיא את המספר האמור.

ח.  קורות חייהם של האבות היו במסגרת הטבע. אמנם בספרות חז"ל מתוארים ניסים רבים שאירעו להם במשך חייהם, אך בתורה שבכתב מתוארים חייהם כמסכת רצופה של אהבת ה' מתוך הנהגה טבעית בחיי היום יום. לעומת זו הנהגת משה את עם ישראל היתה בדרך ניסית על טבעית, תוך שידוד כל מערכות הטבע, בניסי יציאת מצרים ובכל ארבעים שנותיהם במדבר. הנהגה זו היתה יפה לשעתה, אך לא זו היתה תכליתו של עם ישראל. לאחר כניסתם לארץ והתבססותם בה חזרו לחיים נורמטיביים של עבודת ה' מתוך חיי היום יום, תחת הנהגת יהושע. בתפילת שמונה עשרה שנתקנה לדורות מתאים יותר להזכיר את ההנהגה הטבעית של האבות, ולא את ההנהגה הניסית של משה [4].

ט.  הזכרת שמות האבות בתפילה מעוגנת בהבטחת ה' לאברהם אבינו בצאתו מחרן (בראשית יב ב), "ואעשך לגוי גדול, ואברכך ואגדלה שמך, והיה ברכה". 'ואעשך לגוי גדול' זהו שאומרים 'אלוקי אברהם', 'ואברכך' זהו שאומרים 'אלוקי יצחק', 'ואגדלה שמך' זהו שאומרים 'אלוקי יעקב'. יכול יהו חותמים בכולם, תלמוד לומר 'והיה ברכה', בך חותמים ['מגן אברהם'], ואין חותמים בכולם (פסחים קיז ב).

[1] כמו כן שנינו במדרש (פסיקתא דרב כהנא פיסא א), שלאחר שהסתלקה השכינה מהארץ בעקבות חטאי הדורות הקדמונים, חזרו האבות והורידוה לארץ. אברהם הורידה מהרקיע השביעי לששי, יצחק מהששי לחמישי, יעקב מהחמישי לרביעי, וכן הלאה, אמנם משה היה זה שהורידה לארץ, מכל מקום תחילת הירידה היתה על ידי האבות..

[2] אמנם תיקן משה לישראל את הברכה הראשונה של ברכת המזון בשעה שירד להם המן (ברכות מח ב).

[3] מסיבה זו אנו מרבים להזכיר בתפילה את השם יעקב, ולא את השם 'ישראל' המורה על גדלות ושררה. צירוף שם זה לשמות האבות והאמהות לא יתן את המספר המבוקש.

[4] אמנם בתפילה על החולה אנו מזכירים את שמו של משה. ואומרים "מי שברך אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, משה אהרן דוד ושלמה הוא ירפא את החולה". כאשר אנו נזקקים לניסי שמים אכן מן הראוי להזכיר את שמו הכרוך בהנהגה ניסית כאמור.