טוען…
טוען תוכן…
תיקייה · 0 תכנים
כאן מוצג התוכן שתויק ישירות בתיקייה הזו. התוכן שבתת-הקטגוריות מופיע בתיקיות עצמן.
מצוות תרומות ומעשרות היא מן המצוות התלויות בארץ.
כאשר פירות, ירקות או תבואה שגדלו בארץ ישראל מגיעים לשלב החיוב, אין לאוכלם לפני שמפרישים מהם את המתנות שקבעה התורה.
כל עוד לא הופרשו מהם התרומות והמעשרות הנדרשים, הפירות נקראים:
טבל.
לאחר שהופרשו מהם כל המתנות כדין, הם נקראים:
מתוקנים.[1]
המערכת כוללת כמה שלבים:
תרומה גדולה.
מעשר ראשון.
תרומת מעשר.
מעשר שני או מעשר עני, לפי שנת השמיטה.[2]
1. היכן נוהגת מצוות תרומות ומעשרות?
עיקר מצוות תרומות ומעשרות שייכת לפירות שגדלו בארץ ישראל.[3]
השולחן ערוך פוסק שבשאר הארצות אין תרומות ומעשרות נוהגות בדרך הרגילה.[3]
לכן תפוח שגדל בצרפת או בארצות הברית אינו חייב בתרומות ומעשרות רק מפני שיהודי קנה אותו בארץ.
לעומת זאת, פרי שגדל בארץ ישראל יכול להיות חייב בתרומות ומעשרות גם אם הוא נמכר במקום אחר.
החיוב תלוי בעיקר במקום שבו גדל הפרי, ולא במקום שבו אוכלים אותו.
2. האם החיוב בזמן הזה מן התורה?
לדעת מרן השולחן ערוך, בזמן הזה חיוב תרומות ומעשרות בארץ ישראל הוא מדרבנן.[4]
הטעם הוא שלחיוב התורה בשלמותו נדרשת מציאות של ביאת כלל ישראל לארץ.
הרמ"א מביא דעה החולקת וסוברת שגם בזמן הזה יש חיוב מן התורה, אך מסיים שלא נהגו כן.[4]
למעשה, גם בזמן הזה יש חובה גמורה להפריש תרומות ומעשרות מפירות החייבים, ואין לאכול טבל.
3. מהו טבל?
טבל הוא יבול שהתחייב בתרומות ומעשרות ועדיין לא הופרשו ממנו כל ההפרשות הנדרשות.[1]
לדוגמה:
אדם קטף עגבניות מגינתו בארץ ישראל.
אם העגבניות הגיעו לשלב שבו התחייבו במעשר ועדיין לא הפריש מהן תרומות ומעשרות, הן טבל.
אסור לאכול טבל לפני תיקונו.
גם אם הפרישו רק חלק מן המתנות ועדיין נשאר חיוב שלא הופרש, היבול עדיין אינו מתוקן לחלוטין.
4. מהו דמאי?
דמאי הוא כינוי לפירות שקיים ספק אם הופרשו מהם המעשרות כדין.
מקור המושג בתקנת חז"ל לגבי פירות שנקנו מעם הארץ, כאשר היה חשש שמא לא הפריש את כל המעשרות.
בזמננו משתמשים לעיתים במושג באופן רחב יותר לגבי תוצרת שקיים לגביה ספק אם הופרשו ממנה תרומות ומעשרות.
במקרה של ספק אין מפרישים תמיד באותה צורה כמו בטבל ודאי, ובפרט לעניין ברכה ונתינת המתנות בפועל.
5. סדר ההפרשה
ההפרשות נעשות לפי סדר קבוע:
1. תרומה גדולה.
2. מעשר ראשון.
3. תרומת מעשר.
4. מעשר שני או מעשר עני, לפי השנה.[2]
הרמב"ם מדגיש שיש להפריש את המתנות לפי הסדר, משום שהתורה קבעה סדר מיוחד להפרשתן.[5]
6. מהי תרומה גדולה?
לאחר שהיבול התחייב בתרומות ומעשרות, ההפרשה הראשונה היא:
תרומה גדולה.
בזמן שבית המקדש היה קיים והכהנים היו טהורים, התרומה ניתנה לכהן והוא היה אוכל אותה בקדושה.
מן התורה אין לתרומה גדולה שיעור קבוע, ואפילו כל שהוא יכול לפטור את היבול.[6]
חכמים תיקנו בעבר שיעורים של:
עין יפה – אחד מארבעים.
עין בינונית – אחד מחמישים.
עין רעה – אחד משישים.
אבל בזמן הזה, מאחר שהתרומה אינה נאכלת בטהרה, מפרישים ממנה כמות קטנה בלבד.[6]
7. מה עושים עם התרומה הגדולה בזמן הזה?
בזמן הזה אין אוכלים את התרומה הגדולה.
מפרישים אותה מן הפירות ומאבדים אותה בדרך מכובדת.
בדרך כלל עוטפים את התרומה היטב ומניחים אותה באשפה באופן שלא תגיע לידי ביזיון.
אין לאכול אותה ואין להחזירה לתוך הפירות המתוקנים.
8. מהו מעשר ראשון?
לאחר תרומה גדולה מפרישים:
מעשר ראשון.
זהו עשירית מן הפירות שנותרו לאחר התרומה הגדולה.[7]
מעשר ראשון נועד ללוי.
בניגוד לתרומה גדולה, לאחר שמפרישים ממנו את תרומת המעשר, המעשר הראשון עצמו אינו קדוש ומותר באכילה רגילה.[7]
9. מהי תרומת מעשר?
הלוי שמקבל מעשר ראשון חייב להפריש ממנו עשירית ולתת אותה לכהן.
חלק זה נקרא:
תרומת מעשר.[2]
מכיוון שמעשר ראשון הוא בערך עשירית מן התוצרת, תרומת המעשר היא בערך אחד ממאה מכלל הפירות.
בפועל, בזמן הזה, כאשר בעל הפירות מפריש את כל התרומות והמעשרות בעצמו, הוא גם מייחד מתוך המעשר הראשון את החלק השייך לתרומת מעשר.
דינה של תרומת המעשר כדין תרומה גדולה: היא קדושה ואינה נאכלת בזמן הזה.
10. מהו מעשר שני?
בשנים:
ראשונה.
שנייה.
רביעית.
חמישית.
למחזור השמיטה, לאחר מעשר ראשון מפרישים מעשר שני.[2]
בזמן שבית המקדש היה קיים היו מעלים את המעשר השני לירושלים ואוכלים אותו שם בטהרה.
אם היה קשה להעלות את הפירות עצמם, היו פודים אותם על כסף ומעלים את הכסף לירושלים.
11. מה עושים עם מעשר שני בזמן הזה?
כיוון שבזמן הזה איננו יכולים לאכול מעשר שני בטהרה בירושלים, לאחר שקוראים לו שם פודים אותו על מטבע.
לאחר הפדיון הפירות מותרים באכילה, והקדושה עוברת למטבע.
לכן מי שמפריש תרומות ומעשרות בבית צריך שיהיה לו מטבע הראוי לפדיון מעשר שני, או להשתמש בקרן מעשרות מסודרת.
יש להקפיד שיהיה במטבע שווי של פרוטה לצורך הפדיון.
12. מהו מעשר עני?
בשנים:
שלישית.
שישית.
למחזור השמיטה, אין מפרישים מעשר שני.
במקומו מפרישים:
מעשר עני.[2]
מעשר עני מיועד לעניים.
אין בו קדושה כמו תרומה או מעשר שני, ולכן העני רשאי לאוכלו ולהשתמש בו כפרי רגיל.[8]
13. האם מספיק רק לקרוא שם למעשר עני?
כאשר מדובר בטבל ודאי, כגון אדם המפריש מפירות שגדלו בגינתו, אין די בכך שהפירות יתוקנו מבחינת האיסור.
יש גם מצווה לתת את מעשר העני לעני.
ילקוט יוסף כותב שמי שיש לו פירות או ירקות משדהו או מגינתו חייב לתת את מעשר העני או את שוויו לעניים, ואם אינו נותן – הרי הוא מונע מן העניים את ממונם.[9]
עם זאת, עצם הפירות יכולים להיות מתוקנים מבחינת איסור טבל לאחר ההפרשה, אף אם האדם עדיין חייב את הנתינה לעני.[9]
14. באילו שנים מפרישים כל מעשר?
מחזור השמיטה הוא בן שבע שנים:
שנה ראשונה – מעשר שני.
שנה שנייה – מעשר שני.
שנה שלישית – מעשר עני.
שנה רביעית – מעשר שני.
שנה חמישית – מעשר שני.
שנה שישית – מעשר עני.
שנה שביעית – שנת השמיטה.[2]
ביבול שיש בו קדושת שביעית והופקר כדין, אין תרומות ומעשרות.[2]
15. איך יודעים לאיזו שנה שייך הפרי?
זהו אחד הנושאים החשובים ביותר.
לא כל הגידולים נקבעים לפי אותו תאריך.
בירקות הולכים בדרך כלל אחר הלקיטה.[10]
ראש השנה לעניין שנת המעשר בירקות הוא:
א' בתשרי.
לכן ירק שנלקט לפני ראש השנה וירק שנלקט לאחר ראש השנה יכולים להשתייך לשתי שנות מעשר שונות.[10]
ברוב פירות האילן הולכים אחר החנטה.
ראש השנה לאילנות הוא:
ט"ו בשבט.[10]
לכן אין לעשר מפרי שחנט לפני ט"ו בשבט על פרי שחנט אחריו כאשר הם שייכים לשנות מעשר שונות.
באתרוג יש דין מיוחד, ובכמה דינים הולכים בו אחר הלקיטה, בדומה לירק.[10]
16. אין מעשרים מן החדש על הישן
אסור להפריש מפירות של שנת מעשר אחת על פירות של שנה אחרת.
הכלל הוא:
אין מעשרים מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש.[10]
לכן אם יש לאדם תפוחים משתי שנות גידול שונות, אין להפריש מכמות אחת על האחרת בלי לוודא ששניהם שייכים לאותה שנת מעשר.
ילקוט יוסף מדגיש שאם הפריש מפירות שנה אחת על פירות שנה אחרת – ההפרשה אינה מועילה ויש לחזור ולהפריש כדין.[10]
17. אין מפרישים ממין על שאינו מינו
לדוגמה:
אין מפרישים מתפוח על תפוז.
אין מפרישים מעגבנייה על מלפפון.
יש להפריש מכל מין בפני עצמו.
במקרים של זנים דומים או ספק אם הם נחשבים מין אחד קיימים פרטים נוספים.
18. אין מפרישים מן הפטור על החיוב
אי אפשר לקחת פרי שפטור מתרומות ומעשרות ולהשתמש בו כדי לתקן פרי שחייב.[11]
לדוגמה:
אין להפריש מפרי שגדל בחוץ לארץ על פרי שגדל בארץ ישראל.
וכן אין להפריש מפירות שכבר תוקנו על פירות שהם עדיין טבל.
הסיבה פשוטה:
החלק שמפרישים צריך להיות בעצמו חלק מאותה מערכת חיוב.
19. אילו גידולים חייבים?
מן התורה עיקר החיוב נאמר בדגן, תירוש ויצהר.
חז"ל הרחיבו את החיוב גם לפירות, ירקות וגידולים נוספים.[12]
לכן למעשה יש להפריש תרומות ומעשרות מפירות וירקות שגדלו בארץ ישראל כאשר לא ידוע שהופרשו מהם כדין.
20. פירות שקונים בחנות או בשוק
אם קונים פירות וירקות במקום שיש עליו השגחת כשרות אמינה המעידה שהופרשו תרומות ומעשרות, אין צורך להפריש שוב.
אם אין השגחה, או שיש ספק אם הופרשו, יש צורך לברר את מצב התוצרת.
במקרה של ספק מפרישים בדרך כלל בלי ברכה, לפי דיני ספק ודמאי.
21. פירות מן הגינה הביתית
פירות, ירקות ועשבי תיבול הגדלים בגינה פרטית בארץ ישראל עלולים להתחייב בתרומות ומעשרות כאשר הגיעו לשלב החיוב.
לכן מי שמגדל בבית:
עגבניות.
מלפפונים.
פלפלים.
לימונים.
תפוזים.
ענבים.
נענע.
פטרוזיליה.
ושאר גידולי מאכל,
צריך לדעת אם ומתי הם התחייבו בתרומות ומעשרות.
אין להניח שמאחר שמדובר בגינה קטנה אין חיוב.
22. עציץ במרפסת או בבית
דין עציצים תלוי בכמה פרטים:
האם העציץ נקוב.
האם הוא מונח מעל הקרקע.
האם הוא בתוך בית.
האם הוא במרפסת פתוחה.
ממה עשוי העציץ.
לכן אי אפשר לקבוע שכל עציץ חייב או שכל עציץ פטור.
בגידולים מעציצים יש לבדוק את צורת הגידול לפני שמברכים על ההפרשה.
23. פירות של גוי בארץ ישראל
דין פירות שגדלו בקרקע של גוי בארץ ישראל מורכב ותלוי, בין היתר, בשאלה:
מי היה בעל הקרקע.
מתי נקנו הפירות.
מי ביצע את גמר המלאכה.
השולחן ערוך מביא דינים שונים במקרים שבהם יהודי קנה מן הגוי את הפירות לפני או לאחר שהגיעו לעונת המעשרות.[13]
לדוגמה, כאשר ישראל קנה ענבים מגוי לפני גמר מלאכתם והוא עצמו עשה מהם יין, יכולה לחול חובת הפרשה.[14]
לכן בפירות של גוי אין לתת כלל אחד לכל המקרים.
24. מהו גמר מלאכה?
החיוב המלא בתרומות ומעשרות אינו חל מיד ברגע שהפרי צומח.
יש שלב הנקרא:
גמר מלאכה.
לדוגמה, בתבואה גמר המלאכה קשור למירוח הכרי.
בפירות אחרים יש לכל מין שלב משלו.
לפני גמר המלאכה קיימים מצבים שבהם מותר עדיין לאכול אכילת עראי, ואילו לאחר גמר המלאכה והקביעות לאכילה אסור לאכול בלי הפרשה.[15]
25. אכילת עראי ואכילת קבע
לפני שהפירות נקבעו למעשר, יכולה להיות אפשרות לאכול מהם אכילת עראי.
לאחר שהיבול הגיע לגמר מלאכה ונקבע למעשרות, גם אכילת עראי נאסרת.
זהו נושא חשוב במיוחד בגינה פרטית:
לקטוף פרי אחד ולאוכלו ליד העץ אינו תמיד דומה להכנסת סל פירות הביתה לצורך סעודה.
הדין תלוי בשלב גידול הפרי ובאופן האכילה.
26. האם צריך ברכה על הפרשת תרומות ומעשרות?
כאשר מפרישים טבל ודאי שחייב בתרומות ומעשרות, מברכים לפני ההפרשה.
לעומת זאת, כאשר מפרישים מחמת ספק אם כבר הופרשו התרומות והמעשרות – אין מברכים.
הכלל הוא:
ספק ברכות להקל.
לכן בפירות שנקנו ממקום שקיים ספק בלבד אם עושרו, מפרישים בלי ברכה.
27. נוסח ההפרשה אינו רק "הרי אלו תרומות ומעשרות"
אי אפשר להסתפק באמירה כללית:
“הפרשתי תרומות ומעשרות”.
צריך לקרוא שם לכל חלק בצורה מדויקת:
איזה חלק הוא תרומה גדולה.
היכן נמצא מעשר ראשון.
איזה חלק ממנו הוא תרומת מעשר.
היכן מעשר שני או מעשר עני.
ובמעשר שני – לבצע גם פדיון.[5]
לכן הדרך הנכונה היא להשתמש בנוסח הפרשת תרומות ומעשרות מסודר.
28. כמה מפרישים בפועל?
לצורך ההפרשה המעשית מקובל להניח בצד קצת יותר מאחוז אחד מן הפירות.
אותו חלק משמש לצורך:
תרומה גדולה.
ותרומת מעשר.
אבל אין די בהפרדה הפיזית של קצת יותר מאחוז.
צריך לומר נוסח שמגדיר גם את שאר המעשרות הנמצאים בתוך יתר הפירות.
כלומר:
המעשרות אינם כולם מונחים פיזית בצד.
חלקם נקבעים במקום מסוים בתוך הפירות באמצעות נוסח ההפרשה.
29. למה צריך יותר מאחוז אחד?
תרומת מעשר היא בערך:
אחד ממאה מן הפירות.
בנוסף לכך יש להפריש תרומה גדולה, שבזמן הזה שיעורה יכול להיות כל שהוא.
לכן מניחים בצד מעט יותר מ־1%:
האחוז משמש לתרומת מעשר.
והמעט הנוסף משמש לתרומה גדולה.
הנוסח המדויק מגדיר כיצד החלקים הללו חלים.[6]
30. האם צריך להפריד פיזית גם את המעשר הראשון?
לא בהכרח.
בפועל קוראים שם למעשר הראשון על חלק מסוים מן התוצרת באמצעות נוסח ההפרשה.
לאחר שמוציאים ממנו את תרומת המעשר, המעשר הראשון עצמו הוא חולין מבחינת קדושה.[7]
עם זאת, במקום שיש חיוב ודאי קיימת גם שאלת נתינת המעשר ללוי, והיא נידונה בנפרד מדין עצם תיקון הפירות.
31. הפרשה אינה זהה לנתינה
זהו כלל חשוב מאוד.
יש שני שלבים שונים:
הפרשה – קובעת איזה חלק הוא תרומה או מעשר ומתקנת את הפירות.
נתינה – העברת המתנה לבעליה: כהן, לוי או עני.
בזמן הזה התרומה ותרומת המעשר אינן ניתנות בדרך כלל לכהן לאכילה מפני הטומאה.
לעומת זאת, במעשר עני ודאי יש משמעות ממשית לחובת הנתינה לעני.[9]
32. מי יכול להפריש?
בעל הפירות יכול להפריש בעצמו.
אפשר גם למנות אדם אחר כשליח.
אבל אין לאדם להפריש מפירות של אדם אחר ללא רשותו, אלא במקרים שבהם ברור שהוא פועל מכוח שליחות או זכות לבעלים.
במערכות כשרות משגיח הכשרות פועל כשליח של בעל העסק לצורך ההפרשה.
33. הפרשה במפעלים ובשווקים
בבתי אריזה, מפעלים, שווקים ומרכזי שיווק מטפלים לעיתים בכמויות גדולות מאוד של פירות וירקות.
לכן מערכת כשרות מסודרת צריכה לוודא:
מאיזו חלקה הגיע היבול.
לאיזו שנת מעשר הוא שייך.
שההפרשה נעשית מן החיוב על החיוב.
שלא מפרישים ממין אחד על אחר.
ושנוסח ההפרשה נאמר כהלכה.
זו אחת הסיבות לכך שקניית תוצרת עם הכשר מסודר מונעת הרבה ספקות.
34. שנת השמיטה
ביבול של שנת השמיטה שהופקר כדין אין מפרישים תרומות ומעשרות.[2]
אבל אין פירוש הדבר שכל פרי שנמצא בשנת השמיטה פטור אוטומטית.
הדבר תלוי:
בשנת הגידול.
בחנטה או בלקיטה לפי סוג הגידול.
בבעלות הקרקע.
ובדיני השמיטה החלים עליו.
בפירות שגדלו בקרקע של גוי בשנת השמיטה ונגמרה מלאכתם בידי ישראל קיימים דינים מיוחדים, ובמקרים מסוימים מפרישים מהם בלי ברכה.[14]
35. נטע רבעי
פרי של עץ בשנתו הרביעית יכול להיות נטע רבעי.
פירות רבעי אינם עוברים את מערכת התרומות והמעשרות הרגילה.
במקום זאת יש בהם קדושה מיוחדת הדומה למעשר שני, ובזמן הזה פודים אותם.[16]
לכן לפני שמפרישים תרומות ומעשרות מעץ צעיר צריך לוודא תחילה שאין מדובר עדיין בשנת ערלה או רבעי.
36. מה עושים אם לא יודעים אם השנה היא מעשר שני או מעשר עני?
כאשר יש ספק לאיזו שנת מעשר שייך הפרי, אפשר לבצע נוסח הפרשה על תנאי.
כלומר:
אם השנה היא שנת מעשר שני – החלק יהיה מעשר שני וייפדה.
ואם היא שנת מעשר עני – יהיה מעשר עני.
כך ניתן לתקן את הפירות בלי להיכשל בהגדרה שגויה.
במקרים מורכבים נכון להשתמש בנוסח מוסמך ולא לאלתר נוסח לבד.
37. האם אפשר להפריש בשבת?
אין מפרישים תרומות ומעשרות בשבת וביום טוב, משום שההפרשה נחשבת כמתקנת את הפירות.
לכן יש להפריש לפני כניסת שבת.[17]
אם התברר בשבת שהפירות אינם מעושרים, אין להפריש כרגיל בשבת, ויש לברר אם קיימת אפשרות אחרת לפי פרטי המקרה.
38. מה צריך לבדוק לפני שמפרישים?
לפני ההפרשה כדאי לברר:
1. האם הפרי גדל בארץ ישראל?
2. האם כבר הפרישו ממנו תרומות ומעשרות?
3. האם מדובר בטבל ודאי או בספק?
4. לאיזו שנת מעשר הוא שייך?
5. האם כל הפירות שייכים לאותה שנה?
6. האם כל הפירות מאותו מין?
7. האם מדובר בפירות רגילים, שביעית, ערלה או רבעי?
8. האם צריך מעשר שני או מעשר עני?
9. אם צריך מעשר שני – האם יש מטבע לפדיון?
10. האם יש להשתמש בנוסח עם ברכה או בלי ברכה?
לאחר בירור הנתונים ניתן להפריש בצורה נכונה.
סיכום
תרומות ומעשרות הן מערכת של כמה הפרשות הנעשות מן היבול שגדל בארץ ישראל.
סדר ההפרשה הוא:
תרומה גדולה.
מעשר ראשון.
תרומת מעשר.
ואחר כך:
מעשר שני בשנים א', ב', ד', ה'.
או:
מעשר עני בשנים ג', ו'.
בשנת השמיטה יש מערכת דינים שונה.
לפני ההפרשה חשוב לדעת:
מאיפה הגיע הפרי.
לאיזו שנת מעשר הוא שייך.
האם הוא ודאי חייב או ספק.
האם יש צורך במעשר שני או במעשר עני.
והאם יש צורך בפדיון.
הדרך הבטוחה ביותר היא להשתמש תמיד בנוסח הפרשה מדויק, ולא להסתפק בהוצאת חתיכה ואמירה כללית.
הערות ומקורות
[1] רמב"ם, הלכות מעשר פרק א הלכה ה – איסור אכילת טבל. שולחן ערוך יורה דעה סימן של"א – דיני תרומות ומעשרות. יבול שלא הופרשו ממנו המתנות הנדרשות נשאר טבל עד לתיקונו.
[2] רמב"ם, הלכות מתנות עניים פרק ו הלכות ב–ו – סדר ההפרשה: תרומה גדולה, מעשר ראשון, מעשר שני או עני, ותרומת מעשר; השנים א', ב', ד', ה' למעשר שני, ג', ו' למעשר עני, ובשביעית אין מעשרות ביבול השביעית הפטור. שולחן ערוך יורה דעה של"א סעיף י"ט.
[3] שולחן ערוך יורה דעה של"א סעיף א – תרומות ומעשרות נוהגות בעיקר בארץ ישראל; בשאר הארצות אינן נוהגות בדרך הרגילה, מלבד תקנות מיוחדות שנאמרו בארצות הסמוכות לארץ בזמן חז"ל.
[4] שולחן ערוך יורה דעה של"א סעיף ב – לדעת מרן בזמן הזה החיוב מדרבנן; רמ"א שם מביא דעה שהחיוב מן התורה אך מציין שלא נהגו כן.
[5] רמב"ם, הלכות תרומות פרק ג הלכה כ"ג – יש להפריש את המתנות על הסדר: ביכורים, תרומה גדולה, מעשר ראשון, מעשר שני או עני. שם הלכה כ"ד – אפשרות לקרוא שם לתרומה גדולה ותרומת מעשר במסגרת הפרשה אחת מסודרת.
[6] רמב"ם, הלכות תרומות פרק ג, ושיעורי חכמים בתרומה גדולה. מן התורה אין לתרומה גדולה שיעור קבוע; בזמן הזה נוהגים להפריש כל שהוא. לעניין המבנה המעשי של הפרשה של מעט יותר מאחד ממאה, ראה נוסחי ההפרשה המקובלים המבוססים על דין תרומת מעשר שהיא אחד ממאה מכלל היבול בקירוב.
[7] רמב"ם, הלכות מעשרות פרק א הלכות א–ב – מעשר ראשון הוא עשירית לאחר התרומה הגדולה, מיועד ללוי, ולאחר הפרשת תרומת מעשר הוא חולין ומותר באכילה רגילה.
[8] רמב"ם, הלכות מתנות עניים פרק ו הלכות א–ד – מעשר עני ניתן לעניים במקום מעשר שני בשנים שלישית ושישית.
[9] ילקוט יוסף, סימן של"א סעיף ד – בעל פירות וירקות משדהו או גינתו חייב לתת את מעשר העני או את דמיו לעניים; אם לא נתן, הפירות מתוקנים אך חיסר את מצוות הנתינה.
[10] ילקוט יוסף, סימן של"א סעיף א – אין מעשרים מן החדש על הישן; בירקות הולכים אחר לקיטה ומונים מא' בתשרי, ברוב פירות האילן אחר חנטה וט"ו בשבט, ובאתרוג קיימת התייחסות מיוחדת ללקיטה.
[11] רמב"ם, הלכות מעשרות פרק א הלכה ו – אין מעשרים ממין על שאינו מינו, מן החייב על הפטור או מן הפטור על החייב.
[12] עיקר חיוב התורה נאמר בדגן, תירוש ויצהר, וחז"ל הרחיבו את החיוב למינים נוספים. ראה רמב"ם, הלכות תרומות ומעשרות, ושולחן ערוך יורה דעה של"א.
[13] שולחן ערוך יורה דעה של"א סעיף ה – דיני פירות של גוי שנמכרו לישראל לפני או לאחר עונת המעשרות, והשלכת גמר המלאכה בידי ישראל על החיוב.
[14] ילקוט יוסף, הלכות שביעית פרק י"ט סעיפים ב–ד – פירות של גוי בארץ ישראל שגמר מלאכתם נעשה בידי ישראל, ובפרט ענבים שנקנו לפני גמר מלאכה ונעשו מהם יין; בשנת השמיטה מפרישים במקרים אלה בלי ברכה לפי הפרטים המבוארים שם.
[15] דיני גמר מלאכה וקביעות למעשר מבוארים בהלכות מעשרות. בתבואה מירוח הכרי הוא אחד משלבי גמר המלאכה; לאחר גמר המלאכה והקביעות חל איסור אכילה ללא הפרשה. ראה רמב"ם הלכות מעשרות ודיני גמר מלאכה.
[16] ילקוט יוסף, הלכות ערלה ונטע רבעי פרק י"א סעיפים כ–כ"א – נטע רבעי אינו חייב בתרומות ומעשרות אלא טעון פדיון; במקרה של ספק שנה רביעית או חמישית פודים ומפרישים בלי ברכה.
[17] הפרשת תרומות ומעשרות בשבת אסורה משום תיקון הפירות. ראה ילקוט יוסף, הלכות שבת, סימן של"ט בדיני הפרשת תרומות ומעשרות וחלה בשבת וביום טוב.