טוען…
טוען תוכן…
שאלהתשובה קצרה:
כאשר מדובר בחפץ שמחזירים את אותו חפץ עצמו, כגון עריסה, מכשיר רפואי או כלי עבודה, תשלום על שימוש נוסף יכול להיחשב כדמי שכירות ולא כריבית, אם כך נקבע מראש. אם החפץ אבד ונוצר חוב כספי, אי אפשר להמשיך להוסיף תשלום על כל יום איחור בפירעון החוב.
הסבר:
יש הבדל יסודי בין השאלת חפץ לבין הלוואה.
כאשר אדם שואל עריסה, מכשיר רפואי או כלי עבודה, הוא אמור להחזיר את אותו חפץ עצמו. אם הגמ"ח קובע מראש שלאחר תקופת ההשאלה החינמית ייגבה סכום מסוים עבור כל יום נוסף של שימוש, ניתן לראות את התשלום כשכר על המשך השימוש בחפץ.
לעומת זאת, אם החפץ אבד או ניזוק ונוצר חוב כספי, ומאותו שלב מוסיפים סכום בכל יום שבו החוב אינו משולם, התוספת כבר קשורה להמתנת החוב ויש בה חשש ריבית.
דוגמה:
גמ"ח משאיל עריסה לשבועיים וקובע מראש שלאחר מכן ישלם השואל 10 ₪ לכל יום נוסף שבו העריסה נשארת אצלו. כל עוד העריסה עצמה ברשותו והוא משתמש בה, ניתן לראות את התשלום כדמי שימוש.
אבל אם העריסה אבדה והשואל התחייב לשלם 500 ₪, אסור להוסיף על החוב 10 ₪ לכל יום שבו הוא מתעכב בתשלום.
מקורות: שולחן ערוך יו"ד קעו, ו, קעז, טז, ברית פנחס – חומר הלכתי בענייני גמ"חים, השאלת חפצים וקנסות על איחור, הרב פנחס וינד.