טוען תוכן…
איך בונים את מידת השמחה?
אחת הבעיות היא שאנחנו מזהים טוב רק בדיעבד.
במשך שבוע, שלוש פעמים ביום עצור לכמה שניות ושאל:
"מה טוב ברגע הזה?"
זה יכול להיות קטן מאוד.
יש לי זמן.
יש לי אדם לידי.
הצלחתי משהו.
איזה טוב היה היום שבדרך כלל הייתי עובר לידו בלי לשים לב?
אתה מתחיל להרגיש טוב תוך כדי החיים ולא רק לאחר שהם חולפים.
התרגלות מוחקת שמחה.
בחר בכל יום דבר אחד קבוע בחייך ושאל:
"איך הייתי מרגיש אילו הדבר הזה לא היה מובן מאליו?"
בית.
בריאות.
אדם קרוב.
עבודה.
יכולת.
מה היום הפסקתי לקחת כמובן מאליו?
דברים רגילים חוזרים לקבל ערך.
השוואה היא אחת מגנבות השמחה הגדולות.
כאשר אתה משווה את עצמך לאחר, עצור ושאל:
"מה יש בחיים שלי שאני רוצה להעריך בלי קשר אליו?"
איזו השוואה היום הקטינה לי את השמחה?
הערך של מה שיש לך פחות תלוי במה שיש לאחרים.
מי שמחכה רק להישג גדול מפספס הרבה.
בכל ערב כתוב דבר אחד שבו התקדמת מעט.
אפילו צעד קטן.
איפה היום הייתי מעט טוב יותר מאתמול?
יותר סיפוק מן הדרך ולא רק מן התוצאה הסופית.
יש אנשים שאומרים:
"אני אשמח כש..."
כתוב דבר אחד שאתה מחכה שיסתדר.
מתחתיו כתוב:
"עד שזה יסתדר, מה כבר טוב בחיים שלי?"
האם היום דחיתי את השמחה לעתיד?
אתה מסוגל להחזיק רצון לשינוי יחד עם הכרת הטוב בהווה.
לא תמיד צריך לחכות ששמחה תגיע.
בכל יום עשה דבר קטן שמרענן אותך:
הליכה.
מוזיקה מתאימה.
שיחה עם אדם טוב.
לימוד שאתה אוהב.
זמן שקט.
האם היום יצרתי מקום לשמחה או רק חיכיתי שהיא תופיע?
אתה נעשה פעיל יותר בבניית מצב הרוח.
תודה ושמחה קשורות זו בזו.
בכל ערב כתוב שלושה דברים שעליהם אתה מודה.
אבל הימנע ככל האפשר מלחזור אוטומטית על אותם דברים.
על מה אני מודה היום שלא שמתי לב אליו אתמול?
העין מתחילה לחפש טוב באופן טבעי יותר.
קנאה מצמצמת את השמחה.
פרגון מרחיב אותה.
כאשר אדם מספר על הצלחה, נסה לומר לעצמך:
"יש כאן עוד דבר טוב בעולם."
ואמור לו מילה טובה אמיתית.
באיזו הצלחה של אדם אחר שמחתי היום?
הצלחת האחר נעשית פחות מאיימת ויותר משמחת.
השפה משפיעה על הנפש.
אם אדם אומר כל היום:
"נורא."
"אין לי כוח."
"הכול גרוע."
הדבר משפיע על האופן שבו הוא חווה את המציאות.
במשך שבוע, כאשר אתה עומד להשתמש במשפט מוחלט ושלילי, נסה לדייק.
במקום:
"הכול גרוע"
אמור:
"הדבר הזה קשה לי עכשיו."
האם היום השתמשתי במילים שהפכו קושי נקודתי לכל המציאות?
השפה נעשית מאוזנת ופחות קיצונית.
עבודת ה' אינה אמורה להיות רק תחושת חובה.
הפסוק אומר:
"עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק, ב).
בחר מצווה אחת ביום ועצור רגע לפני עשייתה.
אמור לעצמך:
"אני זוכה לעשות את זה."
לא רק:
"אני חייב."
איזו מצווה היום עשיתי מתוך תחושת זכות ולא רק חובה?
עבודת ה' מקבלת מעט יותר חיות ופחות תחושת כובד.
אדם יכול ליפול – ואז להפוך נפילה אחת להגדרה שלמה.
כאשר משהו לא הצליח, כתוב:
מה לא הצליח?
ומה כן נשאר טוב?
מה אפשר ללמוד?
האם כישלון אחד היום גרם לי למחוק את כל מה שכן היה טוב?
אתה מתאושש מהר יותר מאכזבות.
שמחה מתחזקת כשהיא יוצאת החוצה.
פעם ביום עשה משהו קטן שמעלה את רוחו של אדם אחר.
מילה טובה.
הודעה.
חיוך.
עידוד.
מחמאה.
למי הוספתי היום מעט שמחה?
השמחה הופכת ממאמץ אישי לאווירה שאתה יוצר סביבך.
