טוען תוכן…
איך בונים מידת עין טובה?
לפני שמנסים להיות חיוביים יותר, צריך לבדוק:
מה אני רואה ראשון?
חיסרון?
טעות?
מעלה?
השקעה?
לדוגמה:
"הוא מאחר."
"היא מדברת הרבה."
"הוא דווקא השקיע."
"היא הייתה מאוד סבלנית."
מה ראיתי היום מהר יותר – חסרונות או מעלות?
אתה מתחיל להיות מודע להרגלי המבט שלך.
אין צורך להתעלם מן החסרונות.
המטרה היא להרחיב את התמונה.
בחר בכל יום שלושה אנשים.
מצא בכל אחד מעלה אחת אמיתית.
לא מחמאה מזויפת.
משהו שאתה באמת רואה.
סבלנות.
חריצות.
נדיבות.
שמחת חיים.
מסירות.
דיוק.
אילו שלוש מעלות ראיתי היום באנשים סביבי?
אנשים מתחילים להיראות לך מורכבים יותר ופחות מוגדרים רק לפי מה שמפריע בהם.
זהו אימון חשוב מאוד.
מחמאה עם הסתייגות אינה תמיד מחמאה.
"כן, הוא טוב, אבל..."
פעם ביום אמור מחמאה מלאה.
בלי לתקן.
בלי לסייג.
בלי להוסיף על עצמך.
לדוגמה:
"עשית את זה מצוין."
נקודה.
האם הצלחתי היום לפרגן בלי להחזיר מיד את מרכז השיחה אליי?
קל לך יותר לתת לטוב של האחר להישאר שלו.
עין טובה יודעת לראות מאמץ.
לפעמים הילד לא הצליח – אבל ניסה.
לפעמים האדם לא הגיע לתוצאה – אבל השקיע.
בכל יום חפש לפחות אדם אחד שהשתדל, גם אם לא הצליח בצורה מושלמת.
אמור לו:
"ראיתי שהשקעת."
האם היום ראיתי מאמץ גם במקום שלא הייתה הצלחה מלאה?
פחות שיפוט לפי תוצאה בלבד.
אדם לא ענה.
יכול להיות שהוא מתעלם.
ויכול להיות שהוא עסוק.
מישהו לא בירך לשלום.
יכול להיות שהוא כועס.
ויכול להיות שלא שם לב.
כאשר עולה פירוש שלילי, עצור ונסה לכתוב לפחות שני הסברים חלופיים.
לא כדי לשקר לעצמך.
רק כדי לזכור שאינך יודע תמיד את כל הסיפור.
האם היום פירשתי מישהו לרעה בלי לדעת בוודאות?
פחות מסקנות חדות מאירועים קטנים.
זהו שלב עמוק יותר.
לא רק לא להקטין.
אלא לברך באמת.
כאשר אתה שומע בשורה טובה על אדם אחר, עצור לשנייה ואמור בלב:
"טוב שיש לו טוב."
ואם מתאים – אמור לו זאת גם בפה.
באיזו הצלחה של אדם אחר הצלחתי היום לשמוח באמת?
הטוב של האחר מפסיק להרגיש כאיום.
לא לכל אדם קשה לנו לפרגן באותה מידה.
לפעמים דווקא אדם קרוב.
אח.
חבר.
עמית.
אדם באותו תחום.
שם נמצאת העבודה האמיתית.
בחר אדם אחד שמעורר בך השוואה.
במשך שבוע מצא בו בכל יום מעלה אחת.
אין צורך לומר לו בכל פעם.
רק לראות.
מה טוב ראיתי היום באדם שבדרך כלל קשה לי לראות בו טוב?
הדמות שלו נעשית פחות מאיימת ויותר אנושית בעיניך.
לפעמים אדם בעל עין ביקורתית אינו שם לב שכמעט כל שיחה שלו על אנשים מתמקדת במה לא בסדר.
במשך שבוע, בכל פעם שאתה עומד לספר על חיסרון של אדם, שאל:
"האם יש צורך אמיתי לומר את זה?"
אם לא – עצור.
ובאותו יום נסה דווקא לומר דבר טוב על אדם שאינו נוכח.
האם היום הוספתי טוב לשיחה – או בעיקר ביקורת?
השפה שלך נעשית פחות שלילית.
כאשר אנחנו נפגעים, העין נהיית צרה.
פתאום כל ההיסטוריה הטובה נשכחת.
כאשר אתה כועס על אדם קרוב, לפני שאתה מגיב, רשום או חשוב על שתי מעלות אמיתיות שלו.
אין הכוונה למחוק את הבעיה.
רק לזכור:
האירוע הזה אינו כל האדם.
האם הצלחתי היום לכעוס על מעשה בלי למחוק את האדם כולו?
פחות משפטים מוחלטים כמו "הוא תמיד כזה".
לפעמים אדם עושה לנו טובה, ואנחנו מיד חושבים:
"מה הוא רוצה?"
אולי יש מקרים שבהם צריך להיזהר.
אבל חשדנות קבועה פוגעת בעין טובה.
כאשר אדם עושה דבר טוב, נסה קודם לקבל את הטוב כפי שהוא.
אמור:
"תודה."
בלי לחפש מיד אינטרס נסתר.
האם נתתי היום למעשה טוב להיות פשוט טוב?
פחות חשדנות אוטומטית.
אחת הצורות החזקות של עין טובה היא לומר טוב גם כאשר אין שום רווח חברתי ישיר.
פעם ביום אמור מילה טובה אמיתית על אדם שאינו נוכח.
לדוגמה:
"הוא באמת מאוד מסור."
"היא תמיד חושבת על אחרים."
האם דיברתי היום טוב על אדם שלא היה שם כדי לשמוע?
העין הטובה נעשית טבעית יותר ולא רק כלי לקבלת אהדה.
עין טובה אינה רק כלפי אחרים.
אדם שמסתכל על עצמו רק דרך חסרונותיו יתקשה לראות טוב גם בסביבה.
בכל ערב רשום דבר אחד שעשית היום נכון.
קטן.
לא כדי להתגאות.
כדי להיות הוגן עם עצמך.
איזה טוב היה בי היום שאני נוטה להתעלם ממנו?
אתה נעשה פחות ביקורתי באופן כללי – גם כלפי עצמך וגם כלפי אחרים.
