טוען…
טוען תוכן…
שאלההדין מתחלק לפי האפשרויות הקיימות:
אם יש כלי מתאים, אף שאינו חנוכייה רגילה: אפשר להשתמש בו, ובלבד שהנרות יהיו מסודרים בצורה ראויה וברורה. לכתחילה יש להניח את נר החנוכה בתוך כלי.
אם נמצא בבית ויכול להשיג כלי: נכון שלא להדביק נרות שעווה ישירות לרצפה, לאבן או למשטח שאינו כלי, אלא להשתמש בכוסיות, פמוטים או כלי מתאים.
מי שנמצא בדרך, חונה בלילה ואין לו בית או אוהל וגם אין לו כלי: ילקוט יוסף פוסק שאם יש בידו חתיכות שעווה, יכול להניחן או לקובען במקום מתאים, כגון על שולחן, ספסל או מקום גבוה, ולהדליקן בברכה.
הסבר: יש פוסקים שייחסו חשיבות גדולה לעצם ההדלקה בכלי, ולכן ילקוט יוסף פוסק שלכתחילה צריך כלי. עם זאת, אין הכלי מעכב בכל מצב. במקרה של אדם בדרך שאין לו בית, אוהל או כלי, פסק שאפשר לקיים את המצווה גם באמצעות חתיכות שעווה המונחות במקום מתאים.
לכן אין להסיק מההיתר הזה שבכל בית אפשר לכתחילה לוותר על כלי או חנוכייה. בבית, כאשר ניתן להשיג כלי מתאים, נכון להשתמש בו.
דוגמא: אדם בביתו גילה שאין לו חנוכייה. אם יש לו כוסיות שמן או פמוטים מתאימים, ישתמש בהם. לעומת זאת, מטייל החונה בלילה במקום שאין בו בית, אוהל או חנוכייה, ויש בידו רק נרות שעווה, יכול להעמידם במקום יציב ומתאים ולהדליק בברכה.
ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״א סעיפים י״ד–ט״ו.