גלגול האשמה
מאת החפץ חיים25.8.2026הלכהזמן קריאה · דקה
#שמירת הלשון#הלכות בקצרה
טוען…
טוען תוכן…
הלכהלשון הרע
לשון הרע
מצב אחר שבו אפשר להתיר סיפור גנאי על אחרים הוא כאשר אדם נופל קרבן להאשמת שווא וברצונו לחשוף את זהות האשם האמיתי כדי לטהר את עצמו. אם מותר הדבר או אם לאו – זאת ניתן לקבוע על פי טיבעו של המעשה שלא כהוגן.
אם זוהי עבירה שעל פי ההלכה מחויב מי שראה את הדבר להודיע לקרבן המעשה או לאחרים את זהות החוטא, עליו לעשות כן.
אם אין כל מטרה מועילה בגילוי זהות האשם פרט לטיהור העצמי, אסור יהיה על הנאשם לגלות את שם האשם האמיתי. עליו להכריז על חפותו ולהימנע מהפללת מישהו אחר.
במצב שבו יש רק שני חשודים אפשריים, דהיינו שהכחשה שמצידו של האחד מהם משמעותה האשמת השני, מותר להכחיש את ההאשמות בתנאי שהמעשה עליו מדובר אכן היה מעשה שלא כהוגן.
אולם, אם ההאשמה שבה מדובר הייתה בעצם אמירה תמימה או מעשה שאינו בלתי הגון, כי אז אסור לנאשם להכחיש אותה. מן ההכחשה ישתמע במקרה זה שהאדם השני הוא האשם במעשה שאיננו עבירה.
ממידת החסידות הוא לקבל את האשמה בכל מקרה, אלא אם כן גילוי זהות האשם יש בו מן התועלת. כמו כן אין לקבל את האשמה על מעשה שיפגע בשמו הטוב של כלל הציבור או של כלל שומרי המצוות, שהרי זה חילול ה'.