טוען…
טוען תוכן…
זמן קריאה · 8 דקות
מה אפשר ללמוד מהאילן על אמונה, סבלנות, התמודדות עם קשיים והיכולת להעניק לאחרים?
יש משהו מיוחד בעץ. במשך שנים הוא עומד באותו מקום, חשוף לשמש, לגשמים, לרוחות ולשינויי מזג האוויר. לפעמים הוא מלא עלים ופריחה, ולפעמים הוא נראה כמעט יבש וחסר חיים. לעיתים הוא צומח במהירות, ולעיתים חולפות שנים עד שהוא מתחיל להוציא פירות. אבל לאורך כל התקופה הזאת מתרחש בו תהליך מתמשך של צמיחה והתפתחות. לא במקרה משמש האילן במקורות ישראל דימוי לחיי האדם, לדרך שבה הוא בונה את אישיותו ולפירות הרוחניים שהוא מסוגל להצמיח בעולם.
בתורה נאמר: „כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה” (דברים כ, יט). אמנם בהקשר המקורי הפסוק עוסק באיסור להשחית עצי מאכל בזמן מצור על עיר, ורש״י מפרש אותו כשאלה: וכי העץ הוא אדם שיכול להילחם ולהשתתף במצור, שמותר להשחיתו? אולם הדמיון בין האדם לאילן מופיע במפורש במקומות אחרים במקרא, ובייחוד בספר תהילים ובספר ירמיהו, שם משמש העץ משל לאדם שחייו נשענים על יסודות יציבים.
ויקיטקסט
דוד המלך מתאר בתחילת ספר תהילים את האדם ההולך בדרך התורה ואומר עליו: „וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ” (תהילים א, ג). הפסוק מדמה את האדם לעץ המקבל את המים הדרושים לו, ובזכותם הוא מסוגל להתקיים, לצמוח ולהוציא פירות. מתוך הדימוי הזה אפשר ללמוד כמה יסודות חשובים בעבודת האדם ובבניית חייו.
כאשר אנחנו מתבוננים בעץ גדול ומרשים, אנחנו רואים את הגזע, הענפים, העלים והפירות. אבל את אחד החלקים החשובים ביותר בחייו של העץ איננו רואים כלל: השורשים. הם נמצאים מתחת לפני האדמה, קולטים מים ומינרלים ומסייעים לייצב את העץ. ככל שמערכת השורשים מתאימה יותר לסביבתו ומצליחה למלא את תפקידה, כך יש לעץ בסיס טוב יותר להתפתחותו.
גם בחיי האדם יש שורשים שאינם נראים לעין. אלה הערכים שעליהם גדל, האמונה שהוא נושא בליבו, התורה שלמד, החינוך שקיבל וההרגלים שבנה לעצמו במשך השנים. אדם יכול להגיע להישגים מרשימים, להצליח בעבודתו ולהיות מוערך על ידי סביבתו, אבל היכולת שלו לשמור על יציבות פנימית תלויה במידה רבה במה שמחזיק אותו מבפנים.
בספר ירמיהו נאמר על האדם הבוטח בה׳: „וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו” (ירמיהו יז, ח). הדימוי אינו מתמקד ביופיו החיצוני של העץ, אלא בחיבור שלו למקור המים ובשורשים שהוא שולח לעברם. כך גם האדם: ככל שהוא מחזק את הקשר שלו לתורה, לאמונה ולערכים נכונים, כך הוא בונה בתוכו מקור של יציבות וכוח.
יש כאן מסר חשוב במיוחד בעולם שבו אנחנו רגילים למדוד הצלחה לפי מה שרואים מבחוץ. לא תמיד מה שנראה מרשים הוא גם מה שמחזיק לאורך זמן. הענפים מראים עד כמה העץ גדל, אבל השורשים הם שמסייעים לו להישאר עומד.
אדם שנוטע עץ אינו מצפה למצוא עליו פירות בשבוע שלאחר הנטיעה. הוא מבין שצריך להכין את הקרקע, להשקות, לטפל ולהמתין עד שהעץ יוכל להתפתח ולהניב. גם כאשר אין תוצאה גלויה לעין, אין פירוש הדבר שכל ההשקעה הייתה לשווא.
אולם כאשר מדובר בחיים שלנו, אנחנו מתקשים לפעמים לגלות את אותה סבלנות. אדם שמתחיל ללמוד תורה רוצה לראות במהירות שהוא מצליח להבין ולזכור. מי שמחליט לשפר מידה מסוימת רוצה להרגיש שכבר התגבר עליה, והורה שמשקיע בחינוך ילדיו מבקש לראות מיד את תוצאות עמלו. אבל תהליכים משמעותיים אינם מתרחשים תמיד בקצב שהיינו רוצים.
העץ מלמד אותנו שלא כל יום צריך להביא איתו פרי חדש. לפעמים ההתקדמות מתבטאת דווקא בהתחזקות השורשים, בהתפתחות הענפים ובהכנה לקראת תקופה שבה יופיעו הפירות. כך גם אדם שמקדיש בכל יום כמה דקות ללימוד, מקפיד על מעשה חסד או מתאמץ לשלוט בכעסו, יוצר שינוי מצטבר גם אם אינו מרגיש בכל יום התקדמות גדולה.
אין הכוונה שעצם ההמתנה מבטיחה הצלחה. כשם שעץ זקוק להשקיה, לטיפול ולתנאים מתאימים, כך גם האדם צריך לבחון את דרכו ולוודא שהוא משקיע בצורה נכונה. אבל כאשר הוא עושה את חלקו בהתמדה, עליו לזכור שתוצאות אמיתיות דורשות לעיתים זמן.
במשך השנה עובר האילן תקופות שונות. יש זמן של פריחה, זמן של צמיחה, זמן של הבשלת פירות ולעיתים גם תקופה שבה העלים נושרים והעץ נראה כמעט ריק. מי שאינו מכיר את מחזור חייו של העץ עלול לחשוב שהשלכת היא סימן לסיומו, אבל למעשה היא חלק ממחזור החיים הטבעי של עצים מסוימים.
גם האדם עובר תקופות שונות. יש זמנים שבהם הכול מתקדם כפי שרצה, ויש תקופות שבהן הוא נתקל בקשיים, באכזבות ובניסיונות. לעיתים נדמה לו שאם אינו רואה הצלחה מידית, סימן שהוא אינו מתקדם כלל. אולם אין זו מסקנה הכרחית. לפעמים דווקא ההתמודדות עם הקושי מלמדת את האדם להכיר את כוחותיו, לבחון מחדש את דרכו ולבנות יסודות חזקים יותר.
מובן שאין צורך לחפש קשיים, ואין לומר שכל קושי הוא טוב מצד עצמו. אך כאשר אדם כבר ניצב בפני ניסיון, הוא יכול לשאול כיצד להתמודד איתו בצורה שתועיל לו ותאפשר לו להמשיך לצמוח. העץ אינו בוחר את מזג האוויר, אבל דרך התפתחותו מושפעת מן האופן שבו הוא מצליח להתקיים בתנאים המשתנים.
הדבר מלמד אותנו שלא נכון למדוד את חיינו רק לפי תקופה אחת. אדם עשוי להימצא בשלב שבו ההישגים פחות נראים, ובכל זאת להמשיך לבנות בתוכו כוחות חשובים. לא כל תקופה שבה אין פירות היא תקופה שבה אין צמיחה.
דוד המלך אינו מסתפק בתיאור עץ גדול ומרשים. הוא מדגיש שהעץ שתול על פלגי מים, כלומר מחובר למקור שממנו הוא מקבל את חיותו. מכאן אפשר ללמוד שגם האדם אינו יכול להסתפק רק בפעילות חיצונית ובהישגים. עליו לדאוג למקור שמזין את עולמו הפנימי.
לימוד תורה, תפילה, קיום מצוות, התבוננות בדרכי ה׳ וחברה טובה הם מן הדברים שמחזקים את האדם מבפנים. כשאדם מקדיש זמן קבוע לדברים הללו, הוא אינו עוסק רק בעוד משימה בסדר היום שלו, אלא בונה את מקור הכוח שממנו הוא שואב את דרכו ואת משמעות חייו.
לעומת זאת, אדם שמשקיע את כל זמנו במה שנראה כלפי חוץ ועלול להזניח את עולמו הפנימי, עשוי לגלות שקשה לו לשמור על יציבות כאשר התנאים משתנים. לכן יש חשיבות גדולה גם לפעולות קטנות שאיש אינו רואה: כמה דקות של לימוד, תפילה בכוונה, מחשבה טובה או התגברות על מידה שאינה ראויה. אלה יכולים להיות המים שמזינים את שורשיו הרוחניים של האדם.
אחד הדברים המיוחדים בדימוי של דוד המלך הוא שהעץ אינו מתואר רק כעץ חזק או גבוה, אלא כעץ ש„פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ”. מכאן אפשר ללמוד שהצמיחה אינה מטרה לעצמה. העץ מתפתח, ובזמן המתאים הוא מסוגל להוציא פירות.
כך גם האדם. הוא לומד, מתפתח, רוכש ידיעות וכישרונות ובונה את אישיותו, אבל השאלה החשובה היא מה הוא עושה עם כל אלה. האם התורה שלמד משפיעה על מעשיו? האם הוא משתמש בכישרונותיו כדי לעזור לאחרים? האם הוא מעניק למשפחתו ולסביבתו מן הטוב שקיבל?
אדם עשוי להיות בעל ידע רב והישגים מרשימים, אך אם כל מה שיש לו נשאר אצלו בלבד, חסר ממד חשוב בצמיחתו. לעומת זאת, אדם שמנצל את כוחותיו כדי ללמד, לחזק, לעזור ולהיטיב לאחרים, דומה לעץ שאינו שומר את פירותיו לעצמו, אלא מעניק מהם לסביבתו.
ולפעמים הפירות החשובים ביותר אינם מעשים גדולים שכולם רואים. מילה טובה לאדם שקשה לו, סבלנות כלפי בני המשפחה, עזרה למי שזקוק לה או לימוד תורה עם אדם אחר יכולים להיות פירות בעלי ערך גדול. הצלחתו של האדם אינה נמדדת רק במה שהצליח להשיג לעצמו, אלא גם בטוב שהצליח להעניק לאחרים.
ט״ו בשבט הוא הזדמנות מיוחדת להתבונן בתהליך הצמיחה של האילן ולשאול מה אנחנו יכולים ללמוד ממנו. כשאנחנו מחזיקים בידינו פרי, אנחנו רואים את התוצאה של תהליך ארוך: שורשים שקלטו מים, ענפים שהתפתחו, פריחה שהופיעה ופרי שהבשיל. כל אחד מהשלבים הללו היה נחוץ כדי להגיע לתוצאה הסופית.
אפשר לנצל את היום לחשבון נפש פשוט וחיובי: מהם השורשים שאני רוצה לחזק? איזה תחום בחיי זקוק להשקעה נוספת? האם אני מצפה לתוצאות מהירות מדי? ואילו פירות טובים הייתי רוצה להעניק למשפחתי ולסביבתי?
אין צורך לקבל על עצמנו החלטות גדולות שאיננו בטוחים שנוכל לעמוד בהן. לעיתים דווקא החלטה קטנה וקבועה היא תחילתה של צמיחה משמעותית. מי שמחליט להקדיש בכל יום כמה דקות ללימוד תורה, להקפיד יותר על ברכות בכוונה או לעשות מעשה חסד נוסף, עשוי לגלות לאחר זמן שהמעשים הקטנים הללו יצרו שינוי גדול.
וזה אולי המסר היפה ביותר שאנחנו יכולים לקחת מן האילן: הוא אינו מוציא את כל פירותיו ביום אחד. הוא צומח בהדרגה, מקבל את הדרוש לו, מתמודד עם שינויי העונות, ובזמן המתאים מעניק מפירותיו. גם האדם אינו צריך להגיע לשלמות ביום אחד, אבל עליו להשתדל להתקדם בדרך הנכונה, לחזק את שורשיו ולהוסיף טוב בעולם.
העיקר שצריך לזכור: האילן מלמד אותנו שהצמיחה בנויה משורשים יציבים, ממקור מים קבוע, מהתמדה ומהיכולת להוציא פירות בזמן המתאים. כך גם האדם: האמונה, התורה והערכים הם שורשיו, העבודה היום־יומית היא תהליך צמיחתו, והמעשים הטובים שהוא מעניק לאחרים הם פירותיו. ט״ו בשבט מזכיר לנו שלא די לרצות לגדול; חשוב גם להשקיע במה שמצמיח אותנו ולדאוג שהצמיחה שלנו תוסיף טוב בעולם.
דברים כ, יט ופירוש רש״י שם, על משמעות הפסוק בהקשרו; תהילים א, א–ג, דימוי האדם ההולך בדרך התורה לעץ השתול על פלגי מים; ירמיהו יז, ז–ח, דימוי האדם הבוטח בה׳ לעץ השתול על מים. הרעיונות על שורשים, התמדה ופירות הם פיתוח מוסרי המבוסס על דימויי המקרא, ואינם מובאים כציטוט מפורש של המפרשים.