הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים | מה נשאר בידו של האדם?
26.8.2026דבר תורהזמן קריאה · 10 דקות
הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים – מה נשאר בידו של האדם?
במסכת ברכות (לג ע"ב) אומר רבי חנינא:
"ואמר רבי חנינא: הכול בידי שמים, חוץ מיראת שמים; שנאמר (דברים י, יב): 'ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה'".
ביאור הדברים הוא ש"הכול בידי שמים" – כל ענייני האדם נקבעים משמים, למעט דבר אחד: "חוץ מיראת שמים". האם אדם יהיה צדיק או רשע, האם יבחר בטוב או ברע – דבר זה נתון לבחירתו של האדם עצמו.
הגמרא מביאה לכך מקור מלשון הפסוק בפרשת עקב: "ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה". יראת שמים היא דבר שהקב"ה "שואל מעמך" – הוא דורש אותה מן האדם, אך אינו מעניק לו אותה באופן שבו ניתנים לו שאר הדברים. הבחירה אם לירא את ה' וללכת בדרכיו נתונה ביד האדם.
לכאורה, אמרה זו סותרת מקור אחר בדברי חז"ל, שממנו משמע שיש התערבות משמים גם בענייני הבחירה.
במסכת ברכות (י ע"א) מסופר על בריונים שהיו בשכונתו של רבי מאיר והיו מצערים אותו מאוד. רבי מאיר התפלל עליהם שימותו, אך ברוריה אשתו ביקשה ממנו שלא יתפלל על מותם, אלא שיתפלל שיחזרו למוטב. היא הביאה ראיה מן הפסוק בתהלים: "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ" – לא נאמר "יִתַּמּוּ חוֹטְאִים", אלא "חטאים". כלומר, יש להתפלל שייעלמו החטאים ולא שהחוטאים עצמם ייעלמו.
רבי מאיר קיבל את דבריה והתפלל עליהם, ותפילתו נענתה והם חזרו למוטב.
מכאן לכאורה מוכח שגם בעניינים הנתונים לבחירה, כמו חזרה בתשובה, יש מקום להתערבות משמים. שהרי אם הבחירה נתונה לחלוטין ביד האדם, כיצד יכולה תפילה של אדם אחר לגרום לרשע לחזור למוטב?
קושיה זו מובאת בדברי המהרש"א במקום, והוא נשאר עליה ב**"צריך עיון"**.
ולכאורה ניתן להקשות עוד: כיצד אנו מתפללים מדי יום "השיבנו אבינו לתורתך", או "ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך", וכיוצא בזה? הרי אם יראת שמים ובחירתו הרוחנית של האדם אינן בידי שמים אלא בידיו, כיצד אנו מבקשים מהקב"ה שיחזיר אותנו בתשובה וייתן בלבנו אהבה ויראה?
על שאלה זו המהרש"א מיישב שאין הקושיה קשה כל כך, שהרי "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו". כאשר אדם מתפלל על עצמו ומראה בכך רצון לחזור למוטב, הרי שעצם הרצון כבר בא מצדו של האדם, ולכן הקב"ה מסייע לו משמים.
אולם עדיין קשה המעשה של רבי מאיר: שם מדובר באנשים אחרים, שלא ביקשו בעצמם לחזור בתשובה, ובכל זאת תפילתו של רבי מאיר הועילה להם. כיצד הדבר מתיישב עם הכלל "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים"? על שאלה זו נשאר המהרש"א בצריך עיון.
תירוצו של ה"אגרות משה"
הגאון רבי משה פיינשטיין, בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ד, סימן מ), דן בשאלה זו במסגרת התכתבותו עם הגאון רבי אפרים גרינבלט.
הרב גרינבלט הציע ליישב את הקושיה כך: הכלל "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים" אינו אומר שהקב"ה אינו יכול להשפיע כלל על בחירתו של האדם, אלא שהקב"ה אינו מתערב מעצמו בבחירתו של האדם.
כאשר הדבר נעשה בעקבות תפילה ובקשה של אדם – לא רק של החוטא עצמו אלא גם של אדם אחר המתפלל עליו – אין בכך סתירה לכלל. שהרי ההתעוררות הגיעה מכוחו של אדם, באמצעות תפילתו, ולכן ניתן לראות את הדבר כ"בידי אדם" ולא כ"בידי שמים".
אולם הרב פיינשטיין דוחה תירוץ זה וכותב שהוא "דוחק גדול".
אמנם אפשר להבין שאדם מתפלל על עצמו, ואז ניתן לומר שהרצון הראשוני כבר קיים בו, ולכן הסיוע שמגיע משמים אינו מבטל את בחירתו. אך לומר שתפילה של אדם אחר תועיל לאדם שמעולם לא התעורר בעצמו לתשובה, כמו במקרה של הבריונים אצל רבי מאיר, הוא כבר חידוש גדול יותר.
לכן מיישב הרב פיינשטיין את הדברים באופן אחר.
לדבריו, רבי מאיר לא התפלל שהקב"ה יתערב באופן ישיר בבחירתם של הבריונים ויטה את לבם לתשובה. תפילתו הייתה שהקב"ה ישנה את נסיבות חייהם, באופן שיקל עליהם לבחור בטוב ולחזור בתשובה.
למשל, שהקב"ה יזמן להם מקום של תורה, אנשים טובים שישפיעו עליהם לטובה, או נסיבות חיים שיסלקו את הניסיונות והמכשולים שהובילו אותם לחטוא. במצב כזה הבחירה עצמה עדיין נשארת בידיהם, אלא שהכוחות והנסיבות שמולם הם מתמודדים משתנים, וכך נעשית התשובה אפשרית וקלה יותר.
ובלשונו של האגרות משה:
"…ומה שתירץ כבוד תורתו… דאולי ע"י תפלת האדם אין זה נקרא בידי שמים, הנה הוא דוחק גדול ולא מסתבר זה כלל, דהא התפילה שהשי"ת יעשה שישובו בתשובה… אבל צריך לומר שהתפלה היתה שלא יהא להם נסיונות וממילא ישובו, שלא היו חוטאים אלא מחוסר פרנסה וכדומה, וגם שייך להתפלל שהשי"ת יזמין להם שישמעו דברי מוסר מאנשים צדיקים וישובו עי"ז בתשובה וזה יותר נכון".
מעין תירוץ זה מובא גם בסידור עבודת ישראל, על נוסח ברכות השחר "ואל תשלט בנו יצר הרע":
"אין להקשות, איך נתפלל ככה, והלא הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג, ב). כי אין עניין כל הבקשות האלה, רק שיסלק הקב"ה מאיתנו את כל המונעים המעכבים אותנו מלבוא אל השלמות, ויזמין לנו דרכים נאים המביאים אותנו לידי תכלית יעודנו, אבל היראה בעצמה, עליה הרשות נתונה לאדם ולו הבחירה לבחור מה שירצה".
כלומר, אנו יכולים להתפלל שהקב"ה יסיר מאיתנו את המכשולים, הניסיונות והגורמים המונעים אותנו מלהגיע לשלמות, אך הבחירה עצמה נשארת בידינו.
שיטת החזון איש – תפילה אינה מבטלת את הבחירה
יסוד הדומה לתירוצו של הרב גרינבלט, אף שהאגרות משה הגדיר אותו כ"דוחק גדול", מצוי בדברי החזון איש.
החזון איש כותב שהכלל "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים" בא ללמד שהקב"ה אינו מתערב מעצמו בבחירתו של האדם. שהרי אילו הקב"ה היה מתערב באופן ישיר בבחירת האדם, לא ניתן היה לייחס את הבחירה לאדם עצמו אלא לקב"ה.
אולם כאשר ההשפעה על האדם מגיעה באמצעות מעשה של אדם אחר, כגון תפילה, הדבר שונה. במקרה כזה הבחירה עדיין מתייחסת לברואים, שהרי ההשפעה הגיעה בעקבות פעולה שנעשתה מכוח בחירתו של אדם.
החזון איש מביא את היסוד הזה גם ביחס להשפעה של אדם אחד על חברו בעבודת ה'. כאשר אדם משפיע על חברו למצווה, בין באמצעות כפייה ובין באמצעות פיתוי, השפעה זו אינה נחשבת לביטול הבחירה, מפני שהמעשה עצמו נעשה בסופו של דבר מתוך בחירה.
עוד עולה מדברי החזון איש, שכל ישראל נחשבים בעניין זה כגוף אחד. לכן אין הכרח לחלק בין אדם שמתפלל על עצמו לבין אדם אחר שמתפלל עליו. כאשר אחד מישראל משפיע על חברו להתקרב לעבודת ה', הרי שההשפעה נחשבת למעשה שנעשה מכוח בחירתם של הברואים.
ובלשונו:
"המקום ב"ה מניח את הבחירה ביד האדם; אבל האדם רשאי להכריח את רעהו לעבודתו יתברך, בין בכפיה ובין בפיתוי, ולא הוי ביטול הבחירה, כיוון דהמעשה עושה בבחירה וכל ישראל כאיש אחד… המקום ברוך הוא אינו נותן בלבם את הקירוב, דאם כן לא יתייחס הדבר לברואיו. אמנם, אם יש מתפלל לפניו על הקירוב, ותפילתו נשמעת, מתייחס הקירוב שעושה הקב"ה לברואיו, כיוון שנעשה על ידי תפילת גברא".
נראה שהחזון איש מכניס בתוך דבריו גם את עניין הערבות בין בני ישראל – "וכל ישראל כאיש אחד". שהרי אם לא כן, עדיין היה מקום לשאול: כאשר ראובן מתפלל על שמעון, כיצד ניתן לומר שהבחירה עדיין מתייחסת לשמעון?
על כך כותב החזון איש שכל ישראל נחשבים כגוף אחד. אולם גם על כך יש מקום לעיון, שהרי גם אם ישראל ערבים זה לזה, עדיין במציאות הבחירה עצמה אינה נמצאת אצל המתפלל. וכך העיר הרב אלישיב, המובא בספר שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב על מסכת ברכות (עמ' נט).
נקודת הבחירה – ביאורו של הרב דסלר
הגאון רבי אליהו דסלר, בספרו מכתב מאליהו (חלק ד, עמ' 271), מתייחס בקצרה לשאלה העולה ממעשה רבי מאיר והבריונים, ומתוך דבריו ניתן להבין יסוד חשוב מאוד במהותה של הבחירה.
האדם אינו עומד בכל רגע בחייו בפני בחירה זהה. הבחירה שלו מתרחשת בתוך מערכת של כוחות המושכים אותו לכאן ולכאן: כוחות המושכים אותו לטוב וכוחות המושכים אותו לרע.
הכוחות הללו מורכבים מגורמים רבים: תכונות מולדות, השפעות סביבתיות, חינוך, הרגלים, כוחות פנימיים ועוד. בתוך כל המערכת הזאת האדם נדרש לבחור, והבחירה עצמה נתונה בידו.
אולם מאחר שכל אדם נולד עם תכונות שונות, גדל במשפחה שונה, מושפע מסביבה אחרת ומתמודד עם ניסיונות אחרים – גם נקודת הבחירה שלו שונה מאדם לאדם.
לדוגמה, אדם שנולד עם אופי אכזרי עשוי להתמודד עם הנטייה להכאיב לאחרים או להציק להם. זו תהיה נקודת הבחירה שלו. לעומת זאת, אדם שנולד עם אופי רחמני במיוחד אינו נדרש להתמודד עם אותה שאלה, והבחירה שלו תהיה ברמה גבוהה ועדינה יותר – למשל, עד כמה יהיה מוכן להקריב מעצמו למען אדם אחר.
כך גם במצוות לימוד תורה. אדם שנולד עם יכולת ריכוז נמוכה במיוחד ונטייה לבטלה עשוי להתמודד עם השאלה האם ילמד בכלל, וייתכן שכל חצי שעה של לימוד תיחשב אצלו להקרבה גדולה. לעומתו, אדם שנולד עם אהבת ידע ועם יכולות לימודיות גבוהות עשוי לראות את עצם הלימוד כדבר טבעי ומובן מאליו, והבחירה שלו תהיה בנקודה עדינה יותר – למשל, כמה הוא מוכן להקריב למען לימוד התורה.
נמצא שכל אדם צריך לבחור, אך נקודת הבחירה שונה מאדם לאדם, בהתאם לתכונותיו, לסביבתו ולנסיבות חייו.
הרב דסלר מאריך בעניין זה במקומות נוספים ב"מכתב מאליהו", ובפרט ב"קונטרס הבחירה" שבחלק א', שם הוא דן בהרחבה גם בשאלה עד כמה יכול האדם לשנות ולהזיז את נקודת הבחירה שלו במהלך חייו.
ומכאן ניתן להבין כיצד אפשר להתפלל על אדם אחר מבלי לבטל את בחירתו.
אפשר להתפלל שהקב"ה יעניק לאדם כוחות חדשים, תכונות מסוימות, רגישות, סביבה טובה או תנאים שיסייעו לו. כל הדברים הללו יכולים לשנות את נקודת הבחירה, אך אינם מבטלים את עצם הבחירה.
ניקח לדוגמה שוב את אותם בריונים שהציקו לרבי מאיר. אפשר לומר שרבי מאיר התפלל שהקב"ה יסייע להם ויעניק להם כוחות נפש אחרים, רגישות לכאב הזולת וכוחות שיאפשרו להם להתעלות.
הצורך שלהם לבחור לא ייעלם. הם עדיין יצטרכו לבחור בין טוב לרע. אלא שנקודת הבחירה שלהם תהיה שונה.
אם בתחילה נקודת הבחירה שלהם הייתה האם להציק לאחרים או להימנע מכך, לאחר שינוי הכוחות והנסיבות ייתכן שנקודת הבחירה שלהם תהיה ברמה אחרת – למשל, עד כמה יהיו מוכנים להקריב מעצמם לטובת אחרים.
לפי זה, תפילתו של רבי מאיר אינה סותרת את הכלל "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים". הקב"ה יכול לשנות את התנאים שבתוכם האדם בוחר, אך הבחירה עצמה נשארת ביד האדם.
ביאורו המיוחד של הרבי מקוצק
הרבי מקוצק היה מפרש את האמרה "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים" באופן ייחודי.
לדבריו, כאשר אדם מתפלל על דבר מסוים – למשל על פרנסה – הרי שהדבר הוא "בידי שמים". האדם מבקש, אך ההחלטה אם להיענות לבקשתו נתונה בידי שמים. בשמים שוקלים האם הדבר ראוי לו, האם הוא זקוק לו, האם הוא מגיע לו וכדומה, ולכן אין ודאות שהתפילה תיענה כפי שביקש.
אבל "חוץ מיראת שמים" – כאשר אדם מתפלל על יראת שמים, הבקשה הזאת נענית תמיד.
לפי פירושו, יראת שמים אינה באמת "בידי שמים", אלא בידי האדם. הקב"ה נותן לאדם את הכוח והאפשרות לבחור ביראת שמים, וכאשר האדם מבקש זאת באמת – הדרך פתוחה בפניו.
מה באמת נשאר ביד האדם?
בסופו של דבר, אנו חוזרים אל יסוד האמרה: "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים".
אין הכוונה שהאדם פועל בעולם ללא כל סיוע או השפעה משמים. הקב"ה יכול לשנות את נסיבות חייו, את סביבתו, את הכוחות העומדים לרשותו ואת הניסיונות שהוא פוגש. אנו אף יכולים להתפלל על כך – על עצמנו ועל אחרים.
אולם דבר אחד נשאר ביד האדם עצמו: הבחירה כיצד להשתמש בכל אותם כוחות ובאיזו דרך ללכת.
כאשר אנו מתפללים על עצמנו, הדבר מובן יותר, כפי שכותב המהרש"א: עצם הנכונות והרצון של האדם ללכת בדרך מסוימת הם כבר צעד שנעשה מצדו, ולכן הקב"ה מוסיף ומסייע לו.
אך האם ניתן להתפלל גם על אדם אחר שיחזור בתשובה?
מן המעשה ברבי מאיר עולה שאכן ניתן להתפלל תפילה כזו. אלא שנחלקו הדעות כיצד הדבר אפשרי.
יש שביארו שהתפילה מועילה בדרך עקיפה: שהקב"ה יסיר מן האדם את הניסיונות והמכשולים המונעים אותו מן התשובה, יזמן לו אנשים טובים שישפיעו עליו, יפגיש אותו עם דברי תורה ומוסר, או ישנה את נסיבות חייו באופן שיקל עליו לבחור בטוב.
ומנגד, בדברי החזון איש עולה שאף תפילה ישירה על קירובו של אדם אינה מבטלת בהכרח את הבחירה, מפני שכאשר הקירוב נעשה בעקבות תפילתו של אדם, ניתן לייחס את ההשפעה גם לבחירתם של הברואים.
כך או כך, היסוד נשאר אחד: הקב"ה מסייע לאדם, פותח לפניו דרכים ומסיר ממנו מכשולים, אך הבחירה עצמה נשארת בידו.
וזוהי אולי המשמעות העמוקה של "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים": לאדם אין שליטה על כל מה שקורה לו, אבל יש לו אחריות על הדרך שבה הוא בוחר להגיב לכל מה שניתן לו. דווקא בתוך עולם שבו הרבה דברים אינם בשליטתנו, הקב"ה משאיר בידינו את הנקודה החשובה ביותר – את הבחירה בטוב, את הרצון להתקרב אליו ואת יראת השמים שלנו.
