טוען…
טוען תוכן…
חלק ד | מוסר והתעוררות בעניין קדושת בית הכנסת
מאת ספר כבוד לה' יתברך - מורא מקדש · 23.8.2026
כָּתַב הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ (שְׁמוֹת כח, לא): "אוֹי לָאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת, אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת" - בָּאִים אֶל מִקְדַּשׁ ה' וּמְבַזִּים אֶת הַשְּׁכִינָה!
וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר? "וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי?" (מַלְאָכִי א, ו), "אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" (יְשַׁעְיָהוּ סו, א), "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי" (שָׁם א, יב).
פֵּרוּשׁ הַדָּבָר: לֹא דַּי לְאוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁהֵם מַכְעִיסִים אֶת בּוֹרֵא עוֹלָם בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, בְּלָשׁוֹן הָרַע, בְּדִבּוּרִים אֲסוּרִים וּבִשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, אֶלָּא שֶׁמּוֹסִיפִים חֵטְא עַל פֶּשַׁע כְּשֶׁעוֹשִׂים זֹאת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. בְּכָךְ מְטַמְּאִים הֵם אֶת בֵּית ה', מְזַלְזְלִים בְּבוֹרֵא עוֹלָם וּמַרְחִיקִים אֶת הַשְּׁכִינָה.
יֵשׁ מִי שֶׁבְּרֹב עַזּוּתוֹ שָׂח עִם חֲבֵרוֹ בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה, וּכְשֶׁשְּׁלִיחַ הַצִּבּוּר חוֹתֵם אֶת הַבְּרָכָה, הוּא מִתְפַּנֶּה לַעֲנוֹת אָמֵן חֲטוּפָה וּקְטוּפָה וִיתוֹמָה, וּמִיָּד חוֹזֵר לְשִׂיחַת הַבַּטָּלָה שֶׁלּוֹ. הוּא חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ: מַה פְּסוּל בְּמַעֲשַׂי? תִּרְאוּ אֵיזֶה צַדִּיק אֲנִי, אֵינֶנִּי מַחְסִיר אֲפִלּוּ אָמֵן אַחַת...
בַּעַל הַ"תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל" הִמְשִׁיל אוֹתוֹ לְאָדָם עַז פָּנִים, שֶׁבְּרֹב חֻצְפָּתוֹ אוֹמֵר לַמֶּלֶךְ: 'אֲנִי אַחְלִיט מָתַי לְדַבֵּר אִתְּךָ, כָּרֶגַע אֲנִי עָסוּק עִם אֲחֵרִים, כְּשֶׁאֶתְפַּנֶּה אֲדַבֵּר אִתְּךָ'... הֲרֵי זוֹ חֻצְפָּה שֶׁאֵין כְּדֻגְמָתָהּ, יֵשׁ בְּכָךְ זִלְזוּל נוֹרָא בַּמֶּלֶךְ. הָעֹנֶשׁ שֶׁהַמֶּלֶךְ יָשִׁית עָלָיו יִהְיֶה חָמוּר בְּיוֹתֵר, כְּדִין מִי שֶׁמְּזַלְזֵל בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ.
לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם הַדּוֹרֵךְ עַל דְּיוֹקַן הַמֶּלֶךְ. הָאָדָם הַזֶּה יֵעָצֵר וְיַעֲמֹד לְמִשְׁפָּט עַל פְּגִיעָה בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ. אָדָם שֶׁמְּדַבֵּר בִּזְמַן הַתְּפִלָּה דּוֹרֵךְ עַל דְּיוֹקַן הַ'מֶּלֶךְ' וּמְבַזֶּה שֵׁם שָׁמַיִם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, כִּי הוּא מַפְרִיעַ לַאֲחֵרִים וּמַסִּיחַ אֶת דַּעְתָּם וְהֵם מְאַבְּדִים אֶת הָרִכּוּז בַּתְּפִלָּה.
בְּעִנְיָן זֶה סִפֵּר רַבִּי יְהוּדָה יוֹסֵפִי שְׁלִיטָ"א עַל אָדָם שֶׁבִּקֵּר בְּיַרְדֵּן, וְקִבֵּל קְנָס גָּבוֹהַּ מְאֹד עַל שֶׁדָּרַךְ עַל שְׁטַר כֶּסֶף.
הֲיִתָּכֵן?
וּבְכֵן, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:
כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אוֹתוֹ אָדָם לְבִקּוּר בַּמַּמְלָכָה הַיַּרְדֵּנִית, הוּא הֵמִיר אֶת שְׁטָרוֹת הַכֶּסֶף שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁטָרוֹת יַרְדֵּנִים, שֶׁעֲלֵיהֶם מֻדְפֶּסֶת תְּמוּנָתוֹ שֶׁל עַבְּדָאלְלָה מֶלֶךְ יַרְדֵּן.
וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ לְתֻמּוֹ בְּאֶחָד מֵרְחוֹבוֹתֶיהָ הָרָאשִׁיִּים שֶׁל עִיר הַבִּירָה, רַבַּת עַמּוֹן, נָפַל אֶחָד מֵהַשְּׁטָרוֹת מִיָּדוֹ, וּמֵחֲמַת הָרוּחַ הִתְעוֹפֵף לְמֶרְחַק מֶטְרִים סְפוּרִים מִמֶּנּוּ. הוּא מִהֵר אַחֲרֵי הַשְּׁטָר הַסּוֹרֵר, וּכְשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו הִנִּיחַ תְּחִלָּה אֶת רַגְלוֹ עָלָיו כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁלֹּא יָשׁוּב עוֹד לְהִתְעוֹפֵף, וּלְאַחַר מִכֵּן נִפְנָה לַהֲרִימוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ לְאַרְנָקוֹ.
בְּאוֹתוֹ רֶגַע צָצוּ שְׁנֵי שׁוֹטְרִים וְדָרְשׁוּ מִמֶּנּוּ בְּפָנִים חֲמוּרוֹת אֶת דַּרְכּוֹנוֹ.
"מֶה עָשִׂיתִי?" שָׁאַל הָאִישׁ.
"אֵינְךָ יוֹדֵעַ? דָּרַכְתָּ עַל תְּמוּנָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ!" הֵשִׁיבוּ הַשּׁוֹטְרִים.
כָּל הֶסְבֵּרָיו עַל כָּךְ שֶׁהַדָּבָר נַעֲשָׂה לְלֹא כַּוָּנַת זָדוֹן, וְשֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא קַיָּם חֹק שֶׁכָּזֶה לֹא הוֹעִילוּ, וְהוּא נִקְנַס עַל כָּךְ בִּסְכוּם גָּבוֹהַּ מְאֹד.
מִכְּבוֹדָהּ שֶׁל מַלְכוּתָא דְּאַרְעָא עָלֵינוּ לִלְמֹד לִכְבוֹד מַלְכוּת שָׁמַיִם, הֶחָמוּר לְאֵין שִׁעוּר.
הַאִם אֵין אָנוּ דּוֹרְכִים עַל תְּמוּנַת הַמֶּלֶךְ וּמְבַזִּים כְּבוֹד שָׁמַיִם, כַּאֲשֶׁר בְּאֶמְצַע תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, הָאֲמוּרָה לִהְיוֹת פִּסְגַּת הַקִּרְבָה שֶׁל הָאָדָם לְקוֹנוֹ, אוֹ בְּעֵת שֶׁאָדָם יוֹשֵׁב וְהוֹגֶה בַּתּוֹרָה בִּדְבֵקוּת - בּוֹקַעַת סִימְפוֹנְיָה שֶׁל צִלְצוּלֵי טֶלֶפוֹן וּמַסִּיחָה אֶת דַּעַת הַמִּתְפַּלֵּל, וּבְיַחַד עִמּוֹ גַּם אֶת דַּעַת הַצִּבּוּר כֻּלּוֹ?
הַאִם הַשִּׂיחוֹת הַבְּטֵלוֹת שֶׁאָנוּ מְנַהֲלִים בְּבָתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי הַמִּדְרָשׁוֹת, אֵינָן מוֹכִיחוֹת שֶׁמְּקוֹם מִשְׁכָּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים אֵינוֹ חָשׁוּב בְּעֵינֵינוּ?
אַף אִם נַנִּיחַ שֶׁאֵינֶנּוּ מִתְכַּוְּנִים לְבַזּוֹת כְּבוֹד שָׁמַיִם, אֶלָּא שֶׁאָנוּ 'אֲנוּסִים' לְהַשְׁאִיר אֶת הַטֶּלֶפוֹן דָּלוּק מֵחֲמַת הַכְּלָל הַמְּעֻוָּת, הַקּוֹבֵעַ שֶׁעָלֵינוּ לִהְיוֹת זְמִינִים בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה מִשְּׁעוֹת הַיְמָמָה, אוֹ שֶׁאָנוּ 'מֻכְרָחִים' לְעַדְכֵּן וּלְהִתְעַדְכֵּן בְּשִׂיחוֹת בְּטֵלוֹת עַל הַחֲדָשׁוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, וּמַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁאֶחָד מִמְּקוֹמוֹת הַמִּפְגָּשׁ הוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת – עֲדַיִן אֵין זֶה מוֹרִיד מֵחֻמְרַת הַמַּעֲשֶׂה. כְּשֵׁם שֶׁאוֹתוֹ אָדָם שֶׁדָּרַךְ עַל תְּמוּנַת הַמֶּלֶךְ נֶעֱנַשׁ בְּחֻמְרָה עַל אַף שֶׁעָשָׂה זֹאת שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, כָּךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְבַזֶּה אֶת כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים גָּדוֹל מִנְּשֹׂא, גַּם אִם לֹא הִתְכַּוֵּן בְּמַעֲשָׂיו לְבַזּוֹת אֶת כְּבוֹד שָׁמַיִם