חלק ה | לימוד תורה, התנהגות ומנהגי האבלות לפני הקבורה

חלק ה | לימוד תורה, התנהגות ומנהגי האבלות לפני הקבורה | למעשה

לימוד תורה

האונן אינו עוסק בלימוד תורה בדרך הרגילה.

עיקר זמנו ומחשבתו מופנים לכבוד הנפטר ולהבאתו לקבורה.

גם בקריאת תהילים יש להבחין בין אדם רגיל השומר על המת לבין הקרוב שהוא אונן, כפי שהתבאר בפרק "שעת הפטירה".

האונן אסור ברחיצה ובסיכה עוד לפני הקבורה. [1]

אם בגדיו או גופו מלוכלכים באופן שיש בו בעיה ממשית של כבוד הבריות, יש פתרונות מסוימים, אך אין ללמוד מכך היתר לרחצה רגילה.

ילקוט יוסף מתיר במקרה הצורך לנקות את הגוף בממחטות לחות, אך לא להתרחץ כרגיל. [1]

האונן אינו מחליף את בגדיו לבגדים מכובסים כדרך רגילה. [1]

אם בגדיו ספוגים בזיעה ויש בכך בעיה של כבוד הבריות, ניתן לתת בגד מכובס לאדם אחר שילבש אותו תחילה למשך זמן, ולאחר מכן יוכל האונן ללובשו. [1]

האונן אסור בתספורת. [1]

אם אדם כבר החל בפועל להסתפר ורק באמצע התספורת הודיעו לו שאחד מקרוביו נפטר, הותר לו במצב מסוים לסיים את התספורת משום כבוד הבריות.

אך אם עדיין לא התחילו לספר את שערו בפועל – לא יתחיל לאחר שנודע לו על הפטירה. [2]

האונן אסור במלאכה. [1]

אם עסק במלאכה ואז נודע לו על פטירת קרובו, עליו להפסיק את המלאכה.

העיסוק הדחוף בענייני הקבורה כמובן מותר ונדרש.

האונן אסור בשאילת שלום. [1]

הימים הללו אינם זמן לשיחות חברתיות רגילות אלא להתמקדות בכבוד הנפטר ובסידורי הקבורה.

ילקוט יוסף פוסק שאונן אינו יושב על כיסא או ספסל בדרך הרגילה, אלא יושב על הארץ כדרך האבלים. [3]

אולם כאשר הוא מטפל בענייני הקבורה, מותר לו לשבת על כיסא כדי שלא להקשות עליו את הטיפול בקבורה ובהלוויה. [3]

כל עוד הנפטר לא נקבר, האונן אינו חולץ את נעליו.

הטעם הוא שעליו להיות מסוגל לצאת, ללכת ולהשתדל בסידורי הקבורה. [4]

מותר לו לנסוע בתחבורה לצורך ענייני הקבורה ולשבת במהלך הנסיעה.

[1] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, מהדורת תשס"ד, סימן ז, סעיף לג–לד, עמ' קסב ואילך: רחיצה, סיכה, שאילת שלום, תספורת, מלאכה והחלפת בגדים באונן.

[2] שם, סימן ז, סעיף כה–כו, עמ' קנ: הפסקת מלאכה ומי שנודע לו על הפטירה באמצע תספורת.

[3] שם, סימן ז, סעיף לה–לו, עמ' קסו: ישיבת אונן על הארץ והיתר ישיבה על כיסא לצורך טיפול בקבורה.