חלק ו | ברכות ומצוות מעשיות בזמן האנינות

חלק ו | ברכות ומצוות מעשיות בזמן האנינות | למעשה

נטילת ידיים בבוקר

אונן נוטל את ידיו בבוקר כפי שנדרש על פי ההלכה, אך אינו מברך "על נטילת ידיים". [1]

אונן שנצרך לנקביו צריך ליטול או לנקות את ידיו כנדרש לאחר מכן, אולם אינו מברך "אשר יצר". [1]

גם אם הקבורה נעשתה זמן קצר לאחר מכן, אין להשלים את ברכת אשר יצר על מה שהיה בזמן האנינות. [2]

אונן הנוסע לצורך ההלוויה או הקבורה אינו מברך תפילת הדרך בזמן שהוא אונן. [3]

גם כאשר מסר את המת לחברה קדישא ויש דעות המאפשרות לברך, ילקוט יוסף מסיק ש"שב ואל תעשה עדיף". [3]

אונן רשאי לתת צדקה בזמן האנינות ואף בעת ההלוויה.

טוב שייתן אותה במחשבה שהיא לעילוי נשמת הנפטר. [4]

מי שהוא אונן על אביו או אמו ממשיך להיות מחויב בדיני מורא שהם ב"שב ואל תעשה".

לדוגמה, אין לנהוג בזלזול בכבודם גם בזמן זה. [5]

אם אונן צריך למול את בנו, יש להשתדל שהקבורה תהיה קודם לברית, כדי שיוכל לאחר הקבורה לקיים את המצווה ולברך את הברכות כדין. [6]

מקרים שבהם הדבר אינו אפשרי דורשים בירור פרטני עם מורה הוראה.

[1] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, מהדורת תשס"ד, סימן ז, סעיף לא, עמ' קס: נטילת ידיים ושאר איסורים בזמן אנינות ללא ברכה.

[2] שם, סימן ז, סעיף לב, עמ' קסב: אין להשלים ברכת אשר יצר לאחר הקבורה על חיוב שנוצר בזמן האנינות.

[3] שם, סימן ז, דין תפילת הדרך באונן, עמ' קסו.

[4] שם, סימן ז, סעיף נג, עמ' קעג: נתינת צדקה לעילוי נשמת הנפטר בזמן האנינות.