חלק ט | מקרים מיוחדים

מי שהיה בשעת יציאת הנשמה ואינו קרוב

מן הדין מי שעומד בשעת יציאת נשמתו של יהודי היה חייב בקריעה. [1]

אולם כיום נהגו שאדם שאינו מן הקרובים החייבים באבלות אינו קורע.

הטעם הוא שאם כל מי שיעמוד ליד אדם בשעת יציאת הנשמה יתחייב בקריעה, יש חשש שאנשים יימנעו מלשהות עמו, והוא יישאר לבדו בשעתו האחרונה. [2]

לעומת זאת, אם אחד מן הקרובים החייבים באבלות נמצא בשעת יציאת הנשמה – נכון שיקרע באותה שעה, ולאחר מכן אינו צריך לקרוע שוב. [2]

קריעה על רבו המובהק

כיום אין נוהגים לקרוע על כל אדם כשר ואף לא על כל תלמיד חכם. [3]

אולם על רבו המובהק, שרוב חכמתו ממנו ולימדו דרכי עיון ופסק, יש דין קריעה.

ילקוט יוסף מכריע בקריעה על רבו המובהק כדעה המחייבת לקרוע את בגדיו בדומה לדין אב ואם עד גילוי מקום הלב. [3]

חתן בתוך שבעת ימי המשתה

חתן שנפטר אחד מקרוביו בתוך שבעת ימי המשתה מברך "דיין האמת", אך אינו קורע באותה שעה. [4]

הקריעה נדחית עד לאחר סיום שבעת ימי המשתה, כאשר הוא מתחיל לנהוג את האבלות. [4]

[1] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, מהדורת תשס"ד, סימן ט, סעיף יג, עמ' ריז: עיקר הדין במי שעומד בשעת יציאת הנשמה.

[2] שם, סימן ט, סעיף יד, עמ' ריז; יחוה דעת חלק ד, סימן נו: המנהג כיום שלא לחייב אחרים בקריעה בשעת יציאת הנשמה; קרוב החייב באבלות נכון שיקרע באותה שעה.

[3] שם, סימן ט, סעיף טו, עמ' ריח: כיום אין קורעים על כל אדם כשר או חכם, אך קורעים על רבו המובהק.

[4]