לעולם יהא אדם ירא שמים

"לְעוֺלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בְּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, וּמוֺדֶה עַל הָאֱמֶת, וְדוֺבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֺ. וְיַשְׁכֵּם וְיאמַר, רִבּוֺן כָּל הָעוֺלָמִים, לֺא עַל צִדְקוֺתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מָה אֲנַחְנוּ מֶה חַיֵּינוּ, מֶה חַסְדֵּנוּ, מַה צִּדְקוֺתֵינוּ, מַה יְשוּעָתֵנוּ, מַה כּחֵנוּ, מַה גְּבוּרָתֵנוּ".

שאלה

אכן צריך לירא את ה' בכל מצב, בין סתר ובין בגלוי, אך לכאורה ליראת ה' בפרהסיה יש מימד של קידוש ה'. כאשר אדם מפגין את יראתו ברבים הוא מחזק את האחרים ביראת שמים. וכן להיפך, אם הוא מזלזל ברבים ביראת ה' יש בכך משום חילול ה' והחטאת הרבים. לפי זה לכאורה מן הראוי להקדים את היראה בגלוי ליראת שבסתר, ולא כסדר המופיע בנוסח האמור. במיוחד תגדל התמיהה על נוסח סידור רב עמרם גאון, הכולל רק את המילה 'בסתר' ומתעלם מהמילה 'בגלוי'. וכי בגלוי אין חלילה חובת יראת שמים?

תשובות

א.  הפתיח של תפילה זו מתחיל במילה 'לעולם'. אמנם בסתר חייב אדם להיות תמיד ירא שמים, אך לא תמיד הוא חייב להפגין את יראתו בגלוי. ישנן מצבים של פיקוח נפש בהם על פי ההלכה מותר לו לאדם להסתיר את יהדותו בתנאים מסויימים.

ב.  יתכן שהדברים אמורים בדרך מן הקל אל הכבד. אמנם המצב האידיאלי הוא יראת שמים בכל המצבים, וגם בסתר. אך גם מי שעדיין רחוק ממדרגה זו חייב לאחוז בה לכל הפחות בגלוי, כדי להימנע מחילול ה' וקלקול הרבים.

ג.  מובן מאליו שבגלוי צריך אדם לנהוג ביראת שמים. מה שצריך חיזוק הוא ה'בסתר', ועל כן בו פותח ציווי זה [1].

ד.  "הצנע לכת עם ה' אלוקיך" (מיכה ו ח). אמנם מבחינה חינוכית לעתים צריך אדם להראות את יראתו כלפי חוץ, כדי לשמש דוגמה לאחרים [2]. אך עיקר היראה צריכה להיות בעומק הלב פנימה.

ה.  גם כשאדם נזקק להפגין את יראתו בגלוי, מכל מקום לפני כן עליו לבדוק בעצמו, האם אכן הוא ירא את ה' גם בסתר ובאין רואה, ויראתו איננה מן השפה ולחוץ בלבד. יראת שמים אינה אמורה להיות אמצעי להתרברבות. כמו כן הפגנה חיצונית של יראת שמים שאיננה באה מעומק הלב, לא תצליח להשפיע לטובה על הסביבה. רק דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. מסיבה זו הציווי להיות ירא שמים 'לעולם' הינו רק בסתר, התביעה על יראת שמים בגלוי אינה 'לעולם', אלא רק לאחר שנוכיח לעצמנו שכבר קיימנו את ה'בסתר'.

ו.  כתוספת לתשובות הקודמות, אין הכוונה בציווי זה לשמירת מצוות והקפדה על מעשינו, אלא ליראת שמים שהיא במהותה תחושה נפשית ללא ביטוי חיצוני ישיר. תחילתה תמיד בסתר, ורק כשהיא מושרשת היטב בנפש האדם היא מקרינה כלפי חוץ והופכת ל'גלוי'. לא ניתן להקדים את המאוחר ולהתחיל מהגלוי.

ז.  משמעותן הפשוטה של המלים 'בסתר ובגלוי' אמנם הינה בצינעה ובפרהסיה. אך ניתן להבינן גם במשמעות שונה. 'בסתר' הוא החלק הנסתר של סודות התורה, ו'בגלוי' הוא החלק הנגלה שלה. העיסוק בסתרי תורה כרוך בסכנה רוחנית רבה [3], ועל כן הוא חייב להיות מלווה ביראת שמים מופלגת. אך גם החלק הנגלה שבתורה צריך להילמד מתוך יראת שמים, כדברי המשנה (אבות פרק ג משנה ט): כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת.

ח.  די בציויי "לעולם יהיה אדם ירא שמים בסתר". כאשר אדם ירא את ה' באמת בתוך ליבו, ממילא תיראה יראתו על פניו ותתגלה לעין כל. מאחר והבגלוי הינו פועל יוצא של ה'בסתר', הרי הוא מוזכר לאחריו, ולדעת רב עמרם גאון אין צורך כלל לצוות עליו.

[1] אל יהיה דבר זה קל בעינינו. אפילו גדולי עולם כתלמידי רבן יוחנן בן זכאי, שביקשו מרבם שיברכם לפני מותו, זכו ממנו לברכה "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם". לפליאת התלמידים על ברכה זו שנראתה קלה מדאי בעיניהם, השיב להם, הלואי שתגיעו למדרגה זו (ברכות כח ב).

[2] בהקשר זה מן הראוי לציין לדבריו של המאור ושמש על הכתוב (דברים כט כח) "הנסתרות לה' אלוקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם". עיקר עבודת 'ה' אלוקינו' היא ב'נסתרות' ובעומק הלב. אך למען החינוך 'לבנינו' יש לאחוז גם ב'נגלות', כלומר בעבודה שבגלוי, שהרי אם נשמור את מחשבותינו בליבנו ולא ניתן להן ביטוי חיצוני, לא יוכלו בנינו ללמוד מאתנו את דרכי העבודה.

[3] כמעשה המובא בגמרא (חגיגה יד ב) אודות ארבעה שנכנסו לפרדס, בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ ונפגע, אחר קיצץ בנטיעות, ורק רבי עקיבא יצא בשלום.