5.11.2026דבר תורה
טוען…
טוען תוכן…
זמן קריאה · 8 דקות
על פי שיעורי הרב אהרן שווב שליט״א לפרשת חיי שרה
על פי שיעורי הרב אהרן שווב שליט״א לפרשת חיי שרה.
פרשת חיי שרה מפגישה אותנו עם שני אירועים מרכזיים: קבורת שרה במערת המכפלה ושליחות אליעזר למציאת אישה ליצחק. לכאורה, אין ביניהם קשר. אולם כשמתבוננים בהם לעומק, מתגלה מהלך אחד: אברהם אבינו מחבר את החיים בארץ למקור הברכה שבשמים.
החיבור הזה מסביר את עניינה של חברון, את השינוי שהתחולל באליעזר ואת תפקידו של כלב בירושת הארץ. והוא מלמד גם אותנו כיצד אדם יכול להשתנות ולהביא ברכה לעולם.
מה פירוש ההבטחה ״והיה ברכה״? ומדוע ירושת הארץ חוזרת שוב ושוב בחיי אברהם?
הקב״ה אומר לאברהם: ״ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה״ (בראשית יב, ב). אברהם מקבל כוח ותפקיד: להמשיך את ברכת ה׳ אל החיים בעולם.
״ברכה״ קשורה ל״הברכה״ של ענף באדמה. מחברים את הענף לקרקע, הוא נקלט בה ומצמיח פירות. כך אברהם נדרש לחבר את הארץ לשפע העליון, עד שהאמונה והקדושה יצמיחו בה חיים של ברכה.
לכן ירושת הארץ עומדת במרכז ברית בין הבתרים, חוזרת בברית המילה ומופיעה בהבטחה על השיבה מן הגלות. כל אלה מכוונים לתכלית אחת: להכין בארץ מקום שבו תתגלה ברכת ה׳.[1]
מדוע הארץ המיועדת לקדושה נמסרה בתחילה לכנען? ומה היה על אברהם לשנות בה?
כדי להבין זאת, נעמוד על שני מושגים: ״משפיע״ ו״מקבל״. המשפיע מעביר חיות ותוכן, והמקבל קולט אותם ופועל מכוחם. בלשון הקבלה, ״רוח״ ו״נפש״ מבטאות גם את היחס הזה: הרוח מעניקה חיות, והנפש מקבלת ומוציאה אותה אל הפועל.
כיצד אליעזר, שהיה גדול בתורה ושליט ביצרו, עדיין נקרא ״ארור״?
חז״ל מתארים את אליעזר כמי ש״דולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים״. במדרש נאמר שהיה שליט ביצרו ושזיו איקונין שלו דומה לאברהם. ובכל זאת, הוא עדיין זקוק לתיקון.[4]
יש הבדל בין המעלה שאדם מקבל מכוח קרבתו לרבו לבין שינוי שחודר אל רצונו האישי. אליעזר לומד מאברהם, מלמד את תורתו וחי לאורו. אולם כעת הוא עומד בפני מבחן שנוגע לשאיפה היקרה לו ביותר.
רש״י מביא שאליעזר קיווה שבתו תינשא ליצחק. כשאברהם שולח אותו למצוא אישה אחרת, נבחנת נאמנותו: האם יפעל בכל כוחו להצלחת השליחות גם כשהיא מנוגדת לרצונו?
אליעזר יוצא לדרך ומתמסר למציאת האישה המתאימה ליצחק. דווקא בוויתור הזה מתגלה עומק החיבור שלו לאברהם. לכן המדרש מדגיש שיצא מכלל ״ארור״ לכלל ״ברוך״ מפני ששירת את הצדיק באמונה.
דברי לבן, ״בוא ברוך ה׳״, מבטאים את השינוי שהתחולל בו: ההתמסרות נעשתה חלק ממנו.[5]
אברהם אומר: ״והנה בן ביתי יורש אותי״. הקב״ה משיב: ״לא יירשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך״ (בראשית טו, ג–ד). מדוע השיחה מתמקדת בירושה?
הבני יששכר מבאר זאת על פי דברי האריז״ל, שאליעזר התגלגל בכלב בן יפונה. אברהם ראה שאליעזר עתיד לרשת אותו, אך הירושה תגיע לאחר תיקונו, בגלגולו בכלב, מזרעו של אברהם.
כלב מקבל את חברון, ובה מערת המכפלה. כך אליעזר זוכה לבסוף במקום הקשור לאדונו.[7]
גם תפקידו של כלב בכיבוש הארץ ממשיך את דרכו של אברהם. המרגלים נדרשו לראות את ברכת ה׳ בארץ ולהכין את העם לכניסה אליה. כשהוציאו את דיבתה, הם עיכבו את המהלך הזה.
כלב, לעומתם, ראה את הארץ מתוך אמונה בהבטחת ה׳. עליו נאמר: ״ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו״ (במדבר יד, כד). ״עבדי״ רומז לאליעזר, ו״רוח אחרת״ מבטאת את הכוח שקיבל להמשיך ברכה בארץ.
מדוע כלב הולך דווקא למערת המכפלה? ומה מבטאים השמות ״קרית ארבע״ ו״חברון״?
מה ההבדל בין ביטול עצמי שמרוקן את האדם לבין התמסרות שבונה אותו?
אדם יכול לומר לעצמו: ״אינני שווה דבר״, ומתוך כך להיכנע לכוחות המושכים אותו למטה. אבל הוא יכול גם להכיר בכוחותיו ולבחור להקדיש אותם למטרה גדולה ממנו.
זה ההבדל בין שפלות של חוסר ערך לבין ענווה שיש בה בחירה ותוכן. הרמ״ע מפאנו מבאר שגם השם ״כנען״ יכול לרמוז לכניעה לפני הקב״ה. תיקון הארץ הוא המעבר מכניעה ריקה לכניעה מלאה באמונה.[11]
אליעזר מלמד כיצד עושים זאת. הוא מפעיל את שכלו, את כוחו ואת נאמנותו, ובנקודת המבחן מוכן לוותר על רצונו כדי להיות שותף בשליחות גדולה.
אברהם מביא את הברכה אל הארץ. אליעזר מתחבר אליו ונעשה שותף בה. כלב ממשיך את המהלך בירושת הארץ ובחברון.
גם אנחנו מקבלים כוחות, הזדמנויות והשפעה. השאלה היא לאן נחבר אותם. כשאדם מקדיש את כוחותיו לתורה, לאמונה ולנתינה, הטוב שקיבל ממשיך דרכו אל אחרים.
כך הוא נעשה אדם שמביא ברכה לעולם.
[1] בראשית יב, ב. טו, יח. יז, ח–י. טו, טז.
[2] דברים כ, טז. יסוד הביאור על כנען והארץ נידון בשיעורי הרב לפרשת שלח.
[3] בראשית ט, כה. שפת אמת, חיי שרה תרמ״ט. גיטין יא ע״ב, יג ע״א.
[4] יומא כח ע״ב. בראשית כד, ב. בראשית רבה נט, ח.
[5] רש״י בראשית כד, לט. בראשית רבה ס, ז. בראשית כד, לא.
[6] תהילים קכח, ו. בראשית כד, ג–ד. קידושין סח ע״ב.
[7] שער הגלגולים, הקדמה לו. בני יששכר, מאמרי חודש סיון, מאמר ה, ומאמרי חודש אדר, מאמר י. בראשית טו, ב–ד. במדבר יד, כד.
[8] סוטה לד ע״ב. רמ״ד וואלי, אור עולם, בראשית כג, א. זוהר חלק א, קכט ע״א. עץ חיים, שער ה, פרק א.
[9] בראשית כג, ב. רמ״ד וואלי, שם. סוכה נג ע״א. זוהר חלק א, קכה ע״א.
[10] מגלה עמוקות, פרשיות נח ולך לך. בראשית לב, ז. זוהר חלק א, קכג ע״ב. שמואל ב, ב, יא. במדבר רבה יח, כא.
[11] רמ״ע מפאנו, יונת אלם, פרק טו.
כנען מבטא כאן מצב של קבלה בלי חיבור עצמאי למקור של חיות וברכה. דווקא משום כך ניתנה הארץ תחילה בידיו. אילו היתה נתונה בידי אומה בעלת השפעה רוחנית פעילה של טומאה, היתה אותה השפעה מוטבעת בארץ. בהיותה בידי כנען, היא המתינה למי שימלא אותה בתוכן של קדושה.
זה היה תפקידו של אברהם: לקחת את הארץ במצבה הראשוני ולחבר אותה להארת ה׳. הריקנות היתה נקודת ההתחלה, והברכה היתה התכלית.[2]
נח אומר: ״ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו״ (בראשית ט, כה). כיצד העבדות יכולה להיות גם דרך לתיקון?
השפת אמת מסביר שהחיבור לאדון מבורך מאפשר לעבד הכנעני להשתתף בברכה שאינו מחובר אליה מצד עצמו.
״ברוך״ מבטא חיבור למקור ההשפעה, ואילו ״ארור״ מבטא ניתוק ממנו. כשהעבד מתמסר לאברהם, הוא מתחבר למקור הברכה דרך אדונו.
לכן אין להבין שכנען ארור מפני שהוא עבד. להפך: במצבו, העבדות לאדם מבורך יכולה להיות דרך לתיקונו. השפת אמת קושר לכך גם את הדעה בגמרא שלפיה היציאה לחירות היא חוב לעבד.
הוא אף מוצא רמז בראשי התיבות ״לעולם בהם תעבודו״: ״תבל״ — תיקון הנעשה באמצעות החיבור הזה.[3]
מדוע מציאת האישה ליצחק חשובה כל כך להמשך תפקידו של אברהם?
ברכת אברהם צריכה להימשך לדורות. כשאברהם מל את יצחק, הוא מכין גם את הקדושה שתעבור אל הדורות הבאים. וכשאליעזר מביא את רבקה, הוא מסייע להקמת הבית שממנו יצמחו יעקב והשבטים.
״וראה בנים לבניך, שלום על ישראל״ (תהילים קכח, ו). שלמות הבניין מתגלה כשהטוב ממשיך מן האדם לבניו ומבניו לדורות שאחריהם.
אליעזר אינו עוסק רק בהצלחת שליחות נקודתית. הוא משתתף בהמשכת ברכת אברהם בעולם. ככל שהוא מקדיש לכך את כוחותיו, הוא עצמו נעשה כלי לברכה.
ומדוע אי אפשר לקחת אישה מבנות כנען ולתקן אותה באמצעות הקשר ליצחק?
מפני שקבלת השפעה דורשת גם כלי מתאים. עצם הקרבה לאדם גדול אינה מבטיחה שהשפעתו תתקבל. אברהם מבקש עבור יצחק אישה שתוכל להתחבר לברכה ולהיות שותפה בהעמדת הדור הבא.
חשיבותו של הצד המקבל מתחדדת גם בדין ייחוס הוולד לאמו: לאם יש תפקיד מכריע בזהותו של הדור הבא. משום כך, בחירת האישה היא חלק מהותי בבניין המשך האומה.[6]
חז״ל מספרים שכלב הלך להשתטח על קברי האבות בחברון. הוא מבקש להתחבר לאבות ולקבל כוח לעמוד מול עצת המרגלים.
הרמ״ד וואלי מסביר ש״קרית ארבע״ רומזת לחיבור ארבע אותיות שם הוי״ה עם ארבע אותיות שם אדנות. ״חברון״ מבטאת חיבור: הגילוי העליון מתחבר אל מלכות ה׳ בארץ.
גם ״מערת המכפלה״ רומזת לחיבור שתי אותיות ה׳ שבשם הוי״ה, העליונה והתחתונה. שם ב״ן, שם הוי״ה במילוי ההי״ן, משתלב במהלך הזה. ״כלב״ בגימטריה 52, כמניין ב״ן.
כלב מגיע למקום החיבור כדי לשאוב ממנו כוח לחבר את הארץ לברכת ה׳. לכן גם ירושתו בחברון היא השלמת תפקידו.[8]
מדוע התורה מדגישה ששרה נפטרה בקרית ארבע? ומה פירוש דברי הזוהר שמיתתה לא היתה בשליטת הנחש?
הרמ״ד וואלי מבאר שהקב״ה סיבב ששרה תגיע למקום דבקותה ותיקונה. הוא קושר זאת לדברי חז״ל, שרגליו של האדם מוליכות אותו למקום שאליו הוא נדרש להגיע.
הזוהר מבחין בין מיתה הקשורה לפגם ולניתוק שנוצרו בחטא אדם הראשון לבין הסתלקות מתוך דבקות עליונה. במדרגה הזאת, החיבור מגיע לעוצמה שהגוף כבר אינו יכול להכיל.
שרה, שחיברה בחייה שמים וארץ, מגיעה בסיום חייה לחברון, המקום המבטא את החיבור הזה. לכן פטירתה וקבורתה שם הן חלק מהמהלך של גילוי הברכה בארץ.[9]
מדוע אברהם משלם דווקא ארבע מאות שקל כסף? וכיצד ממשיך דוד המלך את דרכו?
ארבע מאות מופיעים גם בצד הטומאה, כדוגמת ארבע מאות האנשים הבאים עם עשיו. אברהם משתמש בארבע מאות שקל כסף לקניית מקום הקדושה.
״כסף״ נדרש מלשון כיסופים: הכמיהה והדבקות בה׳ הופכות את בחינת הקללה לברכה. לפי זה, התשלום עצמו הוא חלק מהתיקון, ולכן אברהם מבקש לשלם כסף מלא.
גם מלכות דוד מתחילה בחברון. דוד מבטא את גילוי מלכות ה׳ בחיי הארץ, והוא גם מתקן מאה ברכות בכל יום. כך החיבור למקור הברכה נכנס לסדר חייו היומיומי של האדם: באכילה, בתפילה ובהנאות שהוא מקבל מן העולם.[10]