במסכת ברכות (כו, ב) נחלקו: "רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום, רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום". ומביאה הגמרא ברייתא: "תניא כוותיא דרבי יהושע בן לוי, מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות, שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות. ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב. ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה. ומפני מה אמרו של מוספין כל היום שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום".
וכן מבואר בירושלמי (ברכות פ"ה ה"א) "ורבנן אמרי תפילות מתמידין, גמרו תפלת השחר מתמיד של שחר (במדבר כח, ד) את הכבש אחד תעשה בבוקר, תפילת המנחה מתמיד של בין הערבים (שם) ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, תפילת הערב לא מצאו במה לתלותה ושנו אותה סתם, הדא היא דתנינן תפילת הערב אין לה קבע ושל מוספין כל היום. אמר רבי תנחומא עוד היא קבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה".
(או"ח סי' צח) שבגלל שהתפלה היא במקום הקרבן "לכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים" [
ובט"ז
(או"ח סימן קלב ס"ק ב) כתב שתפילת שמונה עשרה היא כנגד הקרבת האיברים של קרבן התמיד, כי אמירת פרשת התמיד לפני התפילה היא כנגד שחיטתו וזריקתו].
לפי זה מביא האבודרהם (עמ' רטו) טעם לפתיחת התפילה בפסוק ה' שפתי תפתח, מפני שהתפילות נתקנו במקום הקרבת התמידים, והפסוק "אדנ"י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" (תהלים נא, יז) כתוב בספר תהלים קודם לזבח, שנאמר (שם פסוק יח) "כי לא תחפוץ זבח ואתנה ועולה לא תרצה".
וביאר בפירוש עיון תפילה (סידור אוצר תפילות, עמ' רז) שבאמירת "ה' שפתי תפתח" אנו באים לרמז את בחינת "ונשלמה פרים שפתינו", שהתפילה היא במקום הקרבנות, מפני שאחרי הפסוק "ה' שפתי תפתח" כתוב "כי לא תחפוץ זבח", כלומר, מאחר ולא תחפוץ מידינו עולה וזבחים כי החרבת את מזבחך, ועלינו איפוא לשלם פרים בשפתינו, לפיכך "ה' שפתי תפתח", תרשני לפתוח את שפתי.
״אדני שפתי תפתח״ – מדוע איננו מעזים לפתוח את הפה לפני הקב״ה?
טעם נוסף לפתיחת התפילה בפסוק זה, כתב האבודרהם (עמ' ריד) וז"ל: "דהוא ע"ד הכתוב (משלי טז, א) לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, והוא מבקש מהשי"ת שישים מענה בפיו בתפילתו".
ותוספת ביאור בדבריו נראה על פי מש"כ בסידור הגר"א בפירוש שיח יצחק (עמ' קכה) שצריך האדם להלביש חרדה בבואו לפני המלך הגדול והנורא עד שמרוב הפחד לא יהי' לו פתחון פה לדבר, וזוהי כוונת האבודרהם שמבקש מה' מענה לשון.
בפירוש רש"י על תהלים (שם) כתב: "מחול לי ויהי לי פתחון פה להגיד תהלתך". נמצא לפי זה, שבבקשת פתחון הפה מהקב"ה להתחיל בתפילה, כלולה בקשה לסליחה ומחילת עוונות, על מנת להיות ראויים לכך.
[כעין כתב בספר יערות דבש (ח"א דרשה א) בביאור הפסוק "ה' שפתי תפתח" על דרך המוסר: "מי הוא איש אשר יש לו קצת בינה, אשר לא יתן אל לבו להתפלל ולהודות לה', אני צריך תפילה מה' שיפתח שפתי, ואיך אני פותח שפתי כל היום בדברים בטלים ניבול פה ליצנות שקרנות גנות חברו לשון הרע רכילות ומסירות ובוטה לחברו כמדקרות חרב. הוי וי מה יענה איש כזה ומה יאמרו מלאכי השרת, הלוא יצחקו לו ויאמרו חסר לב קרא לו להתפלל מבקש מה' שיפתח שפתיו חומה פרוצה שפתי חלקות ודברי רמיה ואין דומיה לו כל היום בראש הומיות יקרא וקרא זה אל זה בדברים בטלים ולשון תרמית. ולכן לזאת ישים על לבו שפתיו לא יהיו נעות רק לדבר חפץ ואז יפה יאמר ה' שפתי תפתח והם באמת שערי צדק לבוא בם להודות לה'"].
עוד מבאר הגר"א (שיח יצחק, שם) את הטעם לפתיחת התפילה בפסוק זה, על פי דברי האלשיך הק' – דיש ג' בחינות במורא והפחד שבגללם מבקשים מהשי"ת שיתן מענה לשון: [א] ידע שפלותו וחסרונו לפני הבורא ית' ועד כמה מחוייב לעבדו, שאפי' כל עבודותיו לא יועילו כנגד טובה אחת, וע"כ בודאי אין לו לתלות הבקשה בזכות עצמו, כי אם צדקת מה תתן לו – אלא יבקש מתנת חינם כעני בפתח. [ב] צריך לידע כי אין אדם צדיק בארץ וגו' וכמה עוונות וחטאות עשה, ועל כן בא לבקש מתנה מהבורא ית'. [ג] צריך לידע גדלותו ורוממותו ית' ולפני מי עומד יאחזנו רעד ובהלה בהיותו כל כך רחוק מקוצר המשיג ומעומק המושג, עכ"ד האלשיך הק'.
לפי זה ביאר השיח יצחק, שמרוב פחד ובושה לא אוכל לפתוח שפתי, ומבקש מה' שיראה מה לדבר, ורק מה שיורהו – ידבר.
בתוספת ביאור נראה על פי מה שכתב המסילת ישרים (פרק יט) המלמדנו היאך צריכה להיות התפילה, וז"ל: "שצריך האדם לחשב בעודו מתפלל או עושה מצוה כי לפני מלך מלכי המלכים הוא מתפלל או עושה המעשה ההוא. והוא מה שהזהיר התנא (ברכות כח, ב) "וכשאתה מתפלל דע לפני מי אתה מתפלל". והנה שלשה דברים צריך שיסתכל האדם ויתבונן היטב כדי שיגיע אל זאת היראה: [א] האחד שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך שמו ונושא ונותן עמו אף על פי שאין עינו של אדם רואהו. ותראה כי זה הוא היותר קשה שיצטייר בלב האדם ציור אמיתי, יען אין החוש עוזר לזה כלל. אמנם מי שהוא בעל שכל נכון, במעט התבוננות ושימת לב יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר, איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש והוא יתברך שמו מאזין ומקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו מקשיב שומע אליו. [ב] ואחר שיקבע זה בדעתו צריך שיתבונן על רוממותו יתברך אשר הוא מרומם ונשגב על כל ברכה ותהלה, [ג] על כל מיני שפלות האדם ופחיתותו לפי חומריותו וגסותו, כל שכן לפי החטאים שחטא מעודו, כי על כל אלה אי אפשר שלא יחרד לבו ולא ירעש בעודו מדבר דבריו לפניו יתברך ומזכיר בשמו ומשתדל להרצות לו וכו'. ואמנם דוד המלך ע"ה היה משבח ואומר (תהלים ה, ט) אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, וכתיב (מלאכי ב, ה) מפני שמי נחת הוא, ואומר (עזרא ט, ו) אלקי בשתי ונכלמתי להרים אלקי פני אליך. ואולם היראה הזאת צריך שתתגבר בלב בתחילה ואחר כך תראה פעולותיה גם באיברי הגוף, הלא המה: כובד הראש וההשתחוואה, שפלות העינים וכפיפת הידים, כעבד קטן לפני מלך רב, וכן אמרו בגמרא (שבת י, א) "רבא פכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמי מארי".
מבואר בדברי המסילת ישרים, שכל מהותה של התפילה הוא שישווה בנפשו מציאות זו שכעת עומד בתפילה לפני הקב"ה בכבודו ובעצמו, כפי שנתבאר לעיל [אות ב] ענין זה. ולכן לאחר שנקבעת הכרה זו בלב האדם, כל הגישה לתפילה צריכה להיות מתוך נקודת המוצא שכעת עומד לפני השכינה בפועל ממש. וממילא נופל על האדם פחד והוא ירא וחרד בגישתו לעמוד לפני התפילה ופיו נאלם דום, עד שמוכרח לבקש מהקב"ה שיפתח את שפתיו כדי שיוכל להתפלל [וכמו שנתבאר לעיל בדברי האלשיך והגר"א].
לאור כל האמור לעיל, מבאר בקונטרס עבודת התפילה שבפסוק "אדנ"י שפתי תפתח" נרמזו שלושת הדברים המבוארים במסילת ישרים:
[א] אדנ"י: אדון הכל – יתבונן שכעת עומד ממש לפני הבורא יתברך.
[ג] ופי יגיד תהלתך: ההתבוננות בשפלות האדם ופחיתותו מראה שצריך סייעתא דשמיא לכל דבר, ואפילו לדבר קל כדיבור לומר תהילת השי"ת.
בספר תוצאות חיים (אות קעח) לבעל מח"ס ראשית חכמה כתב, שהקדימו חז"ל פסוק זה לתפילת שמונה עשרה, מפני שכשיסתכל האדם בכוונת פסוק זו, ימשיך עליו יראה ויבוא לכוון בתפילתו.
מדוע תפילת שמונה עשרה נפתחת דווקא בשם ״אדנות״?
בסידור הגר"א בפירוש שיח יצחק (עמ' כ) מובא בשם ספר מגיד צדק (מהמגיד מפלאצק, שקיבל הסכמה מהגר"א בעד ספרו הנ"ל) שביאר טעם פתיחת התפילה בשם אדנו"ת, וכן פתיחת אדון עולם בשם "אדון", על פי המבואר במסכת יומא (פרק ג משנה ג) שהיו אומרים "האיר פני המזרח עד שבחברון" כדי להזכיר זכותו של אברהם אבינו, ולכן מזכירים בתחילת התפילה שם אדנו"ת, כמבואר בדברי הגמרא (ברכות ז, ב) שמיום שברא הקב"ה העולם לא הי' מי שקרא "אדון" עד אברהם.
ובפירוש הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר (סוף פרק כז, אות לו) פירש שהטעם לפתיחת התפילה בהזכרת אברהם אבינו, מפני שהיה הראשון שכתוב בתורה במפורש שהתפלל, וכמאמר חז"ל (ב"ר נב, יג) "מתחילת הספר לא מצינו כלשון הזה – כיון שהתפלל אברהם הותר הקשר [כלומר, נפתחו שערי תפילה]. ולכן גם תיקנו ברכת "מגן אברהם" בתחילת התפילה.
עוד מובא בסידור הגר"א השלם ממש"כ בספה"ק ששם אדנו"ת הוא כנגד ספירת מלכות, שדרכה משפיע השי"ת לבריותיו בסדר הנהגתו, ולכן פתיחת התפילה היא בשם אדנו"ת, שהוא מידת המלכות.
האם ״אדני שפתי תפתח״ הוא כבר חלק מתפילת שמונה עשרה?
מכל האמור לעיל בביאור תוכן פתיחת התפילה בפסוק "אדנ"י שפתי תפתח", מבוארים דברי הגמרא (ברכות ט, ב) בסוגיה של סמיכת גאולה לתפילה, שאין הפסק באמירת הפסוק אדנ"י שפתי "דכיון דקבעוהו רבנן בתפילה, כתפילה אריכתא דמיא", שהרי כפי שנתבאר, פסוק זה הוא המבוא לתפילה, וחלק בלתי נפרד ממנה. וכן מבואר בדברי הלבוש שאנו מתפללים שיפתח ה' את שפתינו, כדי שנוכל להגיד תהילותיו בכוונה, ולכן הוא חלק מהתפילה.
ובבית יוסף (או"ח סי' קיא סע' ב) הביא בשם תרומת הדשן, שהחזן בהתחלת חזרת הש"ץ בקול רם צריך לחזור ולומר ה' שפתי תפתח. ובמשנה ברורה (סי' קיא ס"ק ב) הביא שדנו אחרונים אם עשו את הפסוק כתפילת י"ח ממש לכל דבר, או שרק לענין הפסק אמרו שאינו נחשב כהפסק. ונפק"מ:
[א] לענין אם צריך לחזור הש"ץ ולאומרו. לפי דעת השו"ע הנ"ל צריך, אך במג"א הביא בשם כתבים שאינו צריך [וע"ע במשנ"ב (שם ס"ק י) שטוב לאומרה בלחש. ובספר הלכות הגר"א ומנהגיו (סימן צה) כתב שלכאורה, אם ה' שפתי הוא חלק מהתפילה, היאך אומרו בלחש, וע"כ שאינו מגוף התפילה, ורק חז"ל חייבו לומר דברים אלו כנטילת רשות לפני שמתפלל].
[ב] אם שכח לומר ה' שפתי, האם צריך לחזור, מסתפק בביאור הלכה (שם), ונקט שיותר מסתבר שאינו כתפילה ממש, ורק לגבי הפסק נחשב כתפילה אריכתא.
[ג] כאשר טעה בתפילה וצריך לחזור ולהתפלל, האם חוזר על פסוק ה' שפתי, והריטב"א (מסכת תענית ג, ב) כתב שאינו צריך, ואם אין צריך הרי שיש באמירת הפסוק משום הפסק. אולם רס"ג כתב בדין שכח יעלה ויבוא בר"ח שצריך לחזור גם על פסוק ה' שפתי תפתח (עינים למשפט על מסכת ברכות דף ד עמ' ב אות ג). ובמשנה ברורה (סי' קיד ס"ק ח) כתב, שאם טעה וצריך לחזור לראש התפילה אינו חוזר לומר ה' שפתי תפתח (וע"ע בערוך השלחן שם ס"ק ח). אמנם זהו באופן שטעה באמצע התפילה ועדיין לא הסתלק מתפילתו, אך אם סיים את התפילה שדינו לחזור, כתב בספר אשי ישראל (פרק כג הערה נח) בשם הגר"ח קנייבסקי שצריך לחזור ולומר ה' שפתי תפתח. אך הביא, שבשערי תשובה (סי' תכב ס"ק ד) ובכף החיים (שם ס"ק טו) כתבו שגם באופן זה לא יאמר ה' שפתי תפתח.
