מהות ימי חנוכה – שמחה, הלל והודאה

חנוכה אינו יום טוב של איסור מלאכה

בניגוד לשבת ולימים טובים מן התורה, בחנוכה אין איסור כללי לעשות מלאכה. חז״ל אמנם קראו לימים הללו „ימים טובים בהלל והודאה”, אבל רש״י מסביר שאין הכוונה שקבעו אותם באיסור מלאכה, אלא שקבעו בהם הלל והודאה [2]. לכן אדם ממשיך בשגרת חייו, עובד, נוסע ועוסק בענייניו, ובתוך השגרה מכניס את קדושת החג דרך ההדלקה, ההלל, „על הנסים” ושאר מנהגי הימים.

יש בזה משהו ייחודי מאוד לחנוכה. הקדושה אינה בנויה על עצירה מוחלטת מן היום הרגיל, אלא על הכנסת אור והודאה לתוך החיים עצמם. האדם אינו יוצא מן השגרה לגמרי, אלא לומד להפוך חלק מן השגרה לזמן של זיכרון, הודאה ופרסום הנס.

מהי השמחה של חנוכה?

הרמב״ם קורא לימי חנוכה „ימי שמחה והלל” [1]. השמחה כאן אינה רק שמחה על עצם החג, אלא שמחה על הישועה, על ביטול הגזירות, על חזרת התורה והמצוות למקומן ועל חידוש עבודת המקדש. זו שמחה שנובעת מן ההכרה במה שנעשה לישראל באותם ימים.

היא גם שונה משמחת יום טוב שיש לה דינים מוגדרים של בשר ויין וכדומה. בחנוכה אין מצוות שמחת יום טוב באותה צורה. עם זאת, אין זה חג רציני או מצומצם בלבד, אלא ימים שיש בהם שמחה של הודאה, סעודות משפחתיות, שירה, דברי תורה והתכנסות סביב הנרות.

האם יש מצווה בסעודות חנוכה?

השולחן ערוך כותב שריבוי הסעודות בחנוכה הוא בגדר סעודות רשות, משום שחכמים לא קבעו את החג כימי משתה ושמחה כפי שקבעו בפורים [3]. הרמ״א מוסיף שיש אומרים שיש קצת מצווה בריבוי הסעודות, משום שבאותם ימים הייתה חנוכת המזבח, ושהמנהג לומר זמירות ותשבחות בסעודות, ואז הן נחשבות סעודות מצווה [3].

לפי זה, עיקר חנוכה אינו בנוי על סעודה גדולה, אלא על הלל והודאה. ובכל זאת, סעודה שיש בה דברי תורה, שירות ותשבחות על נסי החג יכולה לקבל תוכן רוחני ולהיות חלק יפה מאווירת חנוכה.

זה גם מסביר את ההבדל שבין חנוכה לפורים. בפורים נקבעו ימי „משתה ושמחה”, ואילו בחנוכה קבעו חז״ל בעיקר „הלל והודאה” [2]. כל חג מקבל את הצורה שמתאימה לאופי הישועה שבו.

למה אין בחנוכה מצוות משתה כמו בפורים?

בפורים הסכנה הייתה גזירה על עצם קיומו הגופני של עם ישראל, ולכן הישועה קיבלה ביטוי גם במשתה ושמחה. בחנוכה עיקר הגזירה הייתה על התורה, המצוות ועבודת ה׳, ולכן עיקר התקנה נקבע בהלל והודאה. הבחנה זו מובאת בדברי הראשונים והאחרונים כהסבר להבדל בין שני החגים [4].

אין פירוש הדבר שהמלחמה בחנוכה לא הייתה מסוכנת מבחינה גופנית, אלא שעיקר זיכרון החג במסורת חז״ל מתמקד במאבק על התורה והמקדש. לכן גם התגובה שנקבעה לדורות היא בעיקר רוחנית, הדלקת נרות, הלל, „על הנסים” והודאה.

„על הנסים” בתוך השגרה

אחד הביטויים המיוחדים של חנוכה הוא העובדה שמוסיפים „על הנסים” בתפילת העמידה ובברכת המזון. התוספת משתלבת בתוך הנוסח הרגיל, ולא עומדת כתפילה נפרדת. גם כאן רואים את אותו עיקרון, חנוכה אינו מבטל את סדר היום, אלא נכנס לתוכו.

האדם מתפלל תפילה רגילה, אבל בתוך ברכת ההודאה הוא עוצר ומזכיר את נס חנוכה. הוא מברך ברכת המזון כרגיל, אבל מוסיף בתוכה את „על הנסים”. כך החג משתלב בתוך החיים ומלמד שגם שגרה יכולה לקבל משמעות חדשה כאשר מכניסים אליה הודאה.

ההלל בכל שמונת הימים

אחד הדברים שמעניקים לחנוכה אופי חגיגי במיוחד הוא אמירת הלל שלם בכל שמונת הימים. הגמרא מונה את שמונת ימי חנוכה בין הימים שבהם גומרים את ההלל [5]. הדבר מבטא את העובדה שכל יום מימי החג נחשב חלק מן הישועה ומההודאה.

ההלל עצמו אינו רק סיפור נס חנוכה. הוא שבח כללי לה׳ על הנהגתו, חסדו וישועתו. בכך חנוכה מחבר בין המאורע המסוים שאירע בימי החשמונאים לבין הכרה רחבה יותר בכך שהקב״ה הוא שמושיע את ישראל בכל דור.

איסור הספד ותענית

אף שאין בחנוכה איסור מלאכה, חכמים קבעו שהימים הללו אסורים בהספד ובתענית [1]. הדבר מלמד שחנוכה איננו יום חול רגיל. יש בו מעמד של חג, ולכן אין זה זמן מתאים לביטויים של אבל וצער ציבורי.

האיסור הזה משתלב היטב באופיו של החג. אם הימים נקבעו לשמחה, הלל והודאה, אין מקום להפוך אותם לימי תענית או הספד. בכך נשמר האופי החיובי של החג גם מעבר להדלקת הנרות.

מנהג הנשים שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים

בקהילות ישראל התקבל מנהג שנשים אינן עושות מלאכה בזמן שנרות החנוכה דולקים, ובפרט במשך זמן החיוב העיקרי של ההדלקה. השולחן ערוך מזכיר את המנהג ומורה שאין להקל בו [6]. יש שנאמרו טעמים שונים למנהג, ובהם חלקן של הנשים בנס.

חשוב להדגיש שאין מדובר באיסור מלאכה כללי כמו שבת או יום טוב. זהו מנהג מיוחד הקשור לזמן הדלקת הנרות, ולא לכל שעות היום. את פרטי הדין נלמד בהמשך ב„הלכה למעשה”.

חנוכה כחג של הבית

הדלקת הנרות, האמירה „נר איש וביתו”, ההתכנסות סביב החנוכייה והשירה שאחרי ההדלקה יוצרים לחנוכה אופי ביתי מאוד. אפילו ההודאה הציבורית של החג מקבלת ביטוי בתוך הבית הפרטי.

זהו שילוב מיוחד, מצד אחד הנס הוא נס לאומי של כל עם ישראל, מצד שני קיום המצווה נעשה בכל בית בפני עצמו. כל משפחה הופכת את ביתה למקום שבו מפרסמים את הנס ומעבירים אותו לדור הבא.

מהי עבודת היום בחנוכה?

אם רוצים לתמצת את עבודת החג, אפשר לומר שהיא בנויה מארבעה מרכיבים מרכזיים, להדליק, להלל, להודות ולזכור. מדליקים כדי לפרסם את הנס, אומרים הלל כדי לשבח את ה׳, מוסיפים „על הנסים” כדי להודות, וזוכרים את המאורעות כדי להבין על מה אנחנו מודים.

אל ארבעת המרכיבים האלה מצטרפים מנהגי החג, סעודות, שירים, דברי תורה, לימוד עם הילדים וזמן משפחתי סביב הנרות. כל אלה אינם מחליפים את מצוות החג, אלא נותנים להן מסגרת שמאפשרת לנס להיות חלק מן הבית.

מה מייחד את חנוכה?

חנוכה מלמד שאפשר ליצור חג עמוק גם בלי איסור מלאכה ובלי מערכת רחבה של מצוות מן התורה. כמה פעולות פשוטות יחסית, נרות, הלל, הודאה וזיכרון, יוצרות שמונה ימים בעלי אופי ברור ומיוחד.

דווקא משום שהשגרה ממשיכה, האדם נדרש להכניס את החג לתוכה בעצמו. הוא צריך לעצור בערב ולהדליק, לזכור להוסיף „על הנסים”, לומר הלל בבוקר ולתת לימים משמעות. כך חנוכה אינו רק חג שבא אל האדם, אלא חג שהאדם בונה בתוך היום שלו.

אפשר לסכם את מהות הימים כך, שמחה על הישועה ← הלל על הנס ← הודאה בתפילה ובברכת המזון ← הדלקת נרות לפרסום הנס ← שמירת אופיים של הימים ללא תענית והספד ← הכנסת זיכרון הנס אל תוך חיי הבית והשגרה.

מקורות

[1]. רמב״ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג הלכה ג.

[2]. תלמוד בבלי, שבת כא ע״ב, ורש״י שם ד״ה „ועשאום ימים טובים”.

[3]. שולחן ערוך ורמ״א, אורח חיים סימן תר״ע סעיף ב.

[4]. לבוש, אורח חיים סימן תר״ע, בביאור ההבדל שבין קביעת חנוכה להלל והודאה לבין קביעת פורים למשתה ושמחה.

[5]. תלמוד בבלי, ערכין י ע״א–ע״ב.

[6]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תר״ע סעיף א.