טוען…
טוען תוכן…
מאמרהמילים "ברוך אתה ה'" הן מן המילים השגורות ביותר בפיו של יהודי. דווקא משום שהן נאמרות פעמים רבות כל כך, כדאי לעצור ולשאול מה אנחנו אומרים בהן.
המילה "ברוך" עלולה להישמע כאילו האדם מעניק לקב"ה ברכה, אבל ברור שהקב"ה אינו חסר דבר ואינו זקוק לכך שנוסיף לו שלמות. לכן משמעות הברכה ביחס לבורא שונה מן המשמעות הרגילה שבה אדם מברך את חברו.
בספרי הראשונים והאחרונים מבואר שאין הכוונה שאנו מוסיפים דבר בקב"ה, אלא שאנחנו מכירים בו כמקור הברכה והשפע [1].
כשאדם אומר "ברוך", הוא מבטא שהטוב, החיים, הכוחות והיכולת ליהנות אינם עומדים בפני עצמם. יש להם מקור.
בספר נפש החיים מבואר עניין הברכה כהמשכת וגילוי השפע האלוקי לעולמות [2]. מבחינת האדם המברך, היסוד המרכזי הוא ההכרה שהקב"ה הוא מקור כל הברכה.
כאשר אדם אומר לחברו "שתצליח" או "תהיה בריא", הוא מביע משאלה שטוב מסוים יתווסף לו.
אי אפשר לפרש כך את המילים "ברוך אתה ה'".
הקב"ה אינו חסר דבר.
לכן הברכה שלנו אינה נועדה להשלים בו חיסרון, אלא לבטא את ההכרה שלנו בו.
השינוי מתרחש במברך, לא במי שמברכים אותו.
הברכה אינה פותחת בניסוח מרוחק, אלא במילה ישירה: "אתה".
יש כאן יסוד של קשר.
האדם אינו רק אומר שיש בורא לעולם, אלא פונה אליו.
זו נקודה עמוקה מאוד: הברכה אינה הרצאה על אמונה, אלא דיבור עם הקב"ה.
בכמה מילים קצרות, רעיון מופשט הופך לקשר אישי.
הזכרת שם ה' נותנת לברכה את יעדה הברור. חז"ל אמרו שכל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה [3].
הברכה אינה תודה כללית ליקום, לטבע או למזל.
היא פנייה אל הבורא.
מכאן גם החשיבות שלא לומר את שם ה' כצליל בלבד, אלא לזכור לפחות באופן בסיסי לפני מי אנחנו עומדים.
"ברוך" — הכרה במקור הברכה.
"אתה" — פנייה ישירה.
"ה'" — הידיעה למי אנחנו פונים.
שלוש המילים האלו פותחות כמעט את כל עולם הברכות.
כאשר מבינים אותן, אפילו ברכה קצרה שנאמרת פעמים רבות ביום יכולה לקבל משמעות חדשה.
[1] אבודרהם, סדר הברכות ופירושן — בביאור לשון הברכה והיות הקב"ה מקור הברכה והשפע.
[2] נפש החיים, שער ב פרקים ב–ג — בביאור עניין הברכה והשפע האלוקי.
[3] תלמוד בבלי, ברכות מ ע"ב — "כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה".