מושגי החג | ט״ו בשבט
זמן קריאה · 15 דקות
10.11.2026מושגים
טוען…
טוען תוכן…
זמן קריאה · 15 דקות
ט״ו בשבט, ראש השנה לאילנות, הוא יום בעל משמעות הלכתית ורוחנית מיוחדת. ביום זה נקבע הגבול בין שנות המעשר של פירות האילן, והוא קשור גם לדיני ערלה ונטע רבעי. במשך הדורות נוספו לו מנהגים של אכילת פירות, הודאה על שפע הארץ והתבוננות בקשר שבין האדם, האילן וארץ ישראל.
לפניכם מילון מושגים לפי סדר א׳–ב׳, בשפה פשוטה וברורה, עם הסבר, דוגמה מעשית, דברים שחשוב לדעת ומקורות. כל מושג עומד בפני עצמו ומתאים להעלאה כערך נפרד באתר.
הסבר: מנהג ישראל להרבות באכילת פירות בט״ו בשבט, ובמיוחד מפירות שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. האכילה מבטאת הודאה לה׳ על השפע שנתן בעולם ועל ברכת פירות הארץ. זהו מנהג חשוב ואהוב, אך אינו חיוב מן התורה או מתקנת חז״ל.
דוגמה: משפחה עורכת סעודה קטנה בט״ו בשבט, מניחה על השולחן תמרים, זיתים, ענבים, תאנים ופירות נוספים, ומברכת עליהם בכוונה.
מה חשוב לדעת: אין חובה לאכול מספר מסוים של פירות. חשוב להקפיד על הברכות המתאימות, על סדר הקדימה בברכות ועל בדיקת פירות העלולים להיות נגועים בחרקים.
מקורות: מגן אברהם, אורח חיים סימן קל״א ס״ק ט״ז. משנה ברורה שם ס״ק ל״א.
הסבר: פירות ארץ ישראל מבטאים את ברכת הארץ שהבטיח הקב״ה לעם ישראל. התורה משבחת את הארץ בשבעת המינים, וחז״ל הפליגו במעלת פירותיה. ט״ו בשבט הוא הזדמנות מיוחדת להכיר בטובה זו ולהודות עליה.
דוגמה: אדם האוכל תמרים שגדלו בארץ ישראל מתבונן בכך שהפירות הם חלק מברכת הארץ, ואינו רואה בהם מאכל בלבד.
הסבר: הברכה שמברכים לפני אכילת פירות הגדלים על אילן, כגון תפוחים, אגסים, ענבים ותמרים. באמצעות הברכה האדם מכיר בכך שהפירות אינם רק תוצאה של תהליכים טבעיים, אלא מתנה מבורא העולם.
דוגמה: לפני אכילת תמר מברכים: „ברוך אתה ה׳ אלוהינו מלך העולם, בורא פרי העץ”.
מה חשוב לדעת: לא כל דבר המכונה פרי מבחינה יומיומית ברכתו „בורא פרי העץ”. בננות, למשל, ברכתן „בורא פרי האדמה”. כמו כן, פירות מרוסקים או מעובדים עשויים לעורר שאלות הלכתיות נוספות.
מקורות: משנה, ברכות פרק ו משנה א. שולחן ערוך, אורח חיים סימנים ר״ב–ר״ג.
הסבר: לאחר אכילת פירות בשיעור המחייב ברכה אחרונה, מברכים בהתאם לסוג הפרי. על פירות רגילים מברכים „בורא נפשות רבות”, ואילו על פירות משבעת המינים, כגון ענבים, תאנים, רימונים, זיתים ותמרים, מברכים ברכה אחת מעין שלוש, בנוסח „על העץ ועל פרי העץ”.
דוגמה: אדם שאכל שיעור כזית תמרים בתוך הזמן הנדרש מברך לאחריהם „על העץ ועל פרי העץ”, ולא „בורא נפשות”.
הסבר: שלב שבו הפרי הגיע לדרגת התפתחות מסוימת הנדרשת להלכות שונות. בהלכה יש הבדל בין תחילת היווצרות הפרי, הבשלתו והשלמת גידולו, ולא כל שלב קובע לאותם דינים.
דוגמה: פרי קטן שזה עתה החל להתפתח על העץ אינו בהכרח נחשב לפרי שהגיע לגמר גידולו.
מה חשוב לדעת: לעניין קביעת שנת המעשר בפירות האילן, המועד הקובע בדרך כלל הוא החנטה, ולא מועד הקטיף או ההבשלה המלאה. קיימים פרטים והבדלים בין סוגי גידולים.
מקורות: משנה, מעשרות פרק א. תלמוד בבלי, ראש השנה יג–טו. רמב״ם, הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א.
הסבר: כלל בדיני קדימה בברכות, שלפיו יש מצבים שבהם פרי החביב על האדם קודם לפרי אחר. עם זאת, כאשר מונחים לפניו פירות משבעת המינים ופירות אחרים, ישנם כללי קדימה נוספים.
דוגמה: אדם אוהב תפוחים יותר מאגסים, ושניהם לפניו. כאשר ברכותיהם שוות ואין שיקול קדימה אחר, הוא רשאי להקדים את החביב עליו.
מה חשוב לדעת: יש מחלוקת בין הפוסקים בדיני הקדמת החביב לעומת שבעת המינים. למעשה, לפי פסיקת מרן השולחן ערוך, כאשר הברכות שוות ואחד הפירות משבעת המינים, מקדימים את הפרי משבעת המינים.
מקורות: תלמוד בבלי, ברכות מא ע״א. שולחן ערוך, אורח חיים סימן רי״א סעיפים א–ב.
הסבר: שלב מוקדם בהתפתחות הפרי, המשמש נקודת זמן חשובה לקביעת שנת המעשר של פירות האילן. משמעותו המדויקת של שלב החנטה נידונה בדברי הפוסקים.
דוגמה: פירות שהגיעו לשלב החנטה לפני ט״ו בשבט ופירות שחנטו לאחריו עשויים להשתייך לשנות מעשר שונות, אף אם כולם נקטפו באותו חודש.
מה חשוב לדעת: אין לקבוע את שנת המעשר של פרי רק לפי התאריך שבו נקנה או נקטף. במקרים מעשיים יש לברר את סוג הפרי ואת מועד התפתחותו.
הסבר: היום החמישה עשר בחודש שבט, שנקבע להלכה כראש השנה לאילנות. שמו מורכב מהאותיות ט״ו, שערכן בגימטרייה חמש עשרה. זהו יום בעל משמעות מיוחדת לקביעת שנות המעשר של פירות האילן ולדינים מסוימים של ערלה ונטע רבעי.
דוגמה: כאשר בודקים לאיזו שנת מעשר שייכים פירות אילן, ט״ו בשבט משמש גבול בין השנים.
מה חשוב לדעת: ט״ו בשבט אינו יום טוב האסור במלאכה. נוהגים בו מנהגי שמחה מסוימים, ואין אומרים בו תחנון.
מקורות: משנה, ראש השנה פרק א משנה א. שולחן ערוך, אורח חיים סימן קל״א סעיף ו.
הסבר: מצוות יישוב הארץ מבטאת את הקשר המיוחד שבין עם ישראל לארצו. נטיעת עצים, פיתוח החקלאות ושמירה על יישובה של הארץ מתקשרים אף הם לרעיון זה. בדורות האחרונים התפתח מנהג נטיעת עצים בט״ו בשבט.
דוגמה: תלמידים נוטעים עצי פרי בארץ ישראל ולומדים על חשיבותה של האדמה ועל האחריות לשמור עליה.
מה חשוב לדעת: נטיעת עצים בט״ו בשבט היא מנהג שהתפתח בדורות האחרונים, ואינה מצווה מיוחדת שחובה לקיימה דווקא ביום זה.
מקורות: ויקרא יט, כג. ויקרא רבה פרשה כה. רמב״ן, השגות לספר המצוות, שכחת העשין, מצווה ד.
הסבר: איסור להרכיב יחד שני מיני אילנות בדרכים האסורות על פי ההלכה. דיני כלאיים מלמדים שלא כל פעולה חקלאית מותרת, גם כאשר מטרתה לשפר את איכות הפירות.
דוגמה: אדם המעוניין להרכיב ענף של עץ פרי אחד על גזע של מין אחר צריך לברר תחילה אם ההרכבה מותרת.
מה חשוב לדעת: לא כל הרכבה אסורה, והדבר תלוי במיני הצמחים. כמו כן, יש להבחין בין איסור פעולת ההרכבה לבין דיני הפירות הגדלים ממנה.
מקורות: ויקרא יט, יט. משנה, כלאיים פרק א. שולחן ערוך, יורה דעה סימן רצ״ה.
הסבר: אחד מחלקי הפרשת תרומות ומעשרות. לאחר הפרשת תרומה גדולה, מפרישים עשירית מן היבול הנותר, הנקראת מעשר ראשון. בזמן שקיימו את המצווה במלואה היה המעשר ניתן ללוי.
דוגמה: חקלאי שמגדל פירות בארץ ישראל מפריש את התרומות והמעשרות הנדרשים לפני אכילתם.
מה חשוב לדעת: גם כיום חלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות מפירות החייבים בכך. עם זאת, אופן הטיפול במעשר ראשון בימינו תלוי בפרטי ההלכה ובשאלת הנתינה.
מקורות: במדבר יח, כא–כד. רמב״ם, הלכות מעשר פרק א. שולחן ערוך, יורה דעה סימן של״א.
הסבר: מעשר המופרש בשנה השלישית והשישית למחזור השמיטה, במקום מעשר שני, ונועד להינתן לעניים. המצווה מבטאת את האחריות החברתית ואת החובה לשתף אחרים בברכת היבול.
דוגמה: פירות אילן השייכים לשנה השלישית למחזור המעשרות חייבים, לאחר ההפרשות הקודמות, במעשר עני ולא במעשר שני.
מה חשוב לדעת: קביעת שנת המעשר של פירות האילן תלויה בדרך כלל במועד החנטה ביחס לט״ו בשבט. הפרשה לחוד ונתינת המעשר לעניים לחוד, ויש לברר כיצד מקיימים את המצווה למעשה.
הסבר: פעולה של שתילת עצים באדמה. הנטיעה מבטאת צמיחה, התחדשות והשקעה בעתיד. בט״ו בשבט התפתח בדורות האחרונים מנהג של נטיעת עצים, בעיקר בארץ ישראל.
דוגמה: משפחה שותלת עץ פרי בחצר ומטפלת בו במשך השנים עד שהוא מניב פירות.
מה חשוב לדעת: כאשר נוטעים עץ פרי יש לברר את דיני הערלה, במיוחד כאשר מדובר בעץ שהועבר ממשתלה. לא תמיד אפשר להמשיך למנות את שנות הערלה מן הזמן שבו גדל העץ במשתלה.
מקורות: ויקרא יט, כג–כה. משנה, ערלה פרק א. שולחן ערוך, יורה דעה סימן רצ״ד.
הסבר: הפירות הגדלים בשנתו הרביעית של עץ פרי, לאחר שנות הערלה, ונחשבים קדושים בקדושת נטע רבעי. בזמן המקדש היו נאכלים בירושלים בטהרה, או נפדים בהתאם לדיני התורה.
דוגמה: עץ פרי שסיים את שנות הערלה ונכנס לשנתו הרביעית עשוי להניב פירות החייבים בדיני נטע רבעי.
מה חשוב לדעת: אין להניח שכל פרי שנקטף בשנה הרביעית מותר מיד באכילה רגילה. יש לברר את מניין שנות העץ, את מועד החנטה ואת חובת הפדיון. לעיתים יש לדיני רבעי משמעות גם ביחס לט״ו בשבט.
הסבר: מנהג שהתפתח בדורות מאוחרים, ובו עורכים סדר מיוחד של אכילת פירות, דברי תורה, שבח והודאה לה׳. בחלק מן הנוסחים משולבים פסוקים, קטעי לימוד ושתיית ארבע כוסות יין.
דוגמה: בני משפחה מתאספים סביב שולחן פירות, קוראים פסוקים העוסקים בארץ ישראל ובאילנות, מברכים על הפירות ומשוחחים על משמעות היום.
מה חשוב לדעת: סדר ט״ו בשבט אינו חובה הלכתית, ואין לו נוסח אחיד המחייב את כלל ישראל. יש להבחין בינו לבין סדר ליל פסח, שחלקים מרכזיים ממנו נקבעו כחובה בהלכה.
מקורות: ספר פרי עץ הדר, סדר ט״ו בשבט. מגן אברהם, אורח חיים סימן קל״א ס״ק ט״ז, לעניין מנהג ריבוי הפירות.
הסבר: איסור אכילת פירות עץ בשלוש שנותיו הראשונות, בהתאם לכללי מניין שנות הערלה. התורה מצווה שלא לאכול את הפירות בתקופה זו, גם כאשר הם נראים בשלים וטובים.
דוגמה: אדם נוטע עץ רימון חדש בחצרו. אם העץ מניב פירות בתקופת הערלה, אסור לו לאכול אותם.
מה חשוב לדעת: מניין שנות הערלה אינו תמיד שלוש שנים מלאות מיום השתילה. יש כללים מיוחדים לחישוב השנים, ולפעמים ט״ו בשבט משפיע על מועד סיום דיני הערלה. גם פירות של עצים הגדלים בעציצים או שהועברו ממקום למקום עשויים לעורר שאלות הלכתיות.
מקורות: ויקרא יט, כג–כה. תלמוד בבלי, ראש השנה ט ע״ב–י ע״א. שולחן ערוך, יורה דעה סימן רצ״ד.
הסבר: פירות שעברו תהליך ייבוש לשם שימורם, כגון תאנים, תמרים, צימוקים ומשמשים מיובשים. אכילת פירות יבשים נעשתה מנהג נפוץ בט״ו בשבט, בין היתר משום שבעבר היה קשה להשיג פירות טריים בעונת החורף.
דוגמה: בסעודת ט״ו בשבט מגישים צימוקים, תאנים מיובשות ותמרים לצד פירות טריים.
מה חשוב לדעת: יש להקפיד במיוחד על בדיקת פירות יבשים המועדים לנגיעות חרקים, וכן לוודא כשרות של מוצרים מעובדים כאשר יש בכך צורך. ייבוש הפרי אינו משנה בהכרח את ברכתו.
מקורות: שולחן ערוך, אורח חיים סימן ר״ב. שולחן ערוך, יורה דעה סימן פ״ד. מגן אברהם, אורח חיים סימן קל״א ס״ק ט״ז.
הסבר: שבעת מיני הגידולים שבהם השתבחה ארץ ישראל: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. התורה מציינת אותם כביטוי לשפע ולברכת הארץ.
דוגמה: בסעודת ט״ו בשבט מגישים ענבים, תאנים, רימונים, זיתים ותמרים, ומסבירים לילדים כיצד כל אחד מהם נזכר בפסוק.
מה חשוב לדעת: חיטה ושעורה הן מיני דגן ולא פירות אילן. כמו כן, „דבש” הנזכר בפסוק מתפרש בדברי חז״ל כדבש תמרים. לשבעת המינים יש חשיבות מיוחדת בדיני קדימה בברכות ובברכה אחרונה.
הסבר: הכינוי ההלכתי לט״ו בשבט. המשנה מלמדת שלדעת בית שמאי ראש השנה לאילן חל באחד בשבט, ולדעת בית הלל בחמישה עשר בשבט. ההלכה נקבעה כדעת בית הלל.
דוגמה: פירות שחנטו לפני ט״ו בשבט עשויים להיחשב לפירות השנה הקודמת לעניין מעשרות, ואילו פירות שחנטו לאחריו שייכים לשנה החדשה.
מה חשוב לדעת: היום נקרא ראש השנה לאילנות, אך אין משמעותו שכל עץ מתחיל בו שנה חדשה לכל הדינים. לדוגמה, ראש השנה למניין שנות הנטיעה הוא באחד בתשרי, ואילו לט״ו בשבט יש תפקיד מיוחד בדיני הפירות.
מקורות: משנה, ראש השנה פרק א משנה א. תלמוד בבלי, ראש השנה יד ע״א. רמב״ם, הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א הלכה ב.
הסבר: אחד הטעמים שמביאה הגמרא לקביעת ראש השנה לאילנות בחודש שבט. חז״ל הסבירו שבשלב זה כבר ירד בדרך כלל חלק ניכר מגשמי השנה, והעצים מתחילים להיכנס לשלב חדש במחזור צמיחתם.
דוגמה: גם כאשר מזג האוויר עדיין חורפי, העצים כבר נהנים ממי הגשמים שירדו ומתחילים להתכונן לתקופת הצמיחה הבאה.
הסבר: שבעת הגידולים שהתורה שיבחה בהם את ארץ ישראל. הם מסמלים את ברכת הארץ, את פוריותה ואת השפע שנתן בה הקב״ה. לשבעת המינים יש גם מעמד מיוחד בדיני ברכות.
דוגמה: כאשר מונחים לפני האדם תמר ותפוח וברכת שניהם „בורא פרי העץ”, הוא מקדים את התמר, שהוא משבעת המינים.
מה חשוב לדעת: סדר הקדימה בין שבעת המינים אינו נקבע רק לפי סדר הופעתם בפסוק, אלא גם לפי קרבתם למילה „ארץ”. סדר הקדימה המקובל בפירות העץ הוא: זית, תמר, ענבים, תאנה ורימון.
מקורות: דברים ח, ח. תלמוד בבלי, ברכות מא ע״א. שולחן ערוך, אורח חיים סימן רי״א.
הסבר: השנה שאליה משתייך היבול לצורך הפרשת תרומות ומעשרות. במשך מחזור השמיטה קיימות שנים שבהן מפרישים מעשר שני ושנים שבהן מפרישים מעשר עני.
דוגמה: ייתכן ששני פירות מאותו סוג, שנקטפו בסמיכות, יהיו שייכים לשנות מעשר שונות משום שאחד מהם חנט לפני ט״ו בשבט והשני לאחריו.
מה חשוב לדעת: אסור להפריש תרומות ומעשרות מפירות שנה אחת על פירות שנה אחרת. לכן יש חשיבות לקביעת שנת המעשר, במיוחד בפירות החונטים סביב ט״ו בשבט.
הסבר: תחנון הוא חלק מן התפילה שבו מבקשים רחמים ומחילה. בט״ו בשבט אין אומרים תחנון, משום שיש ביום זה אופי מסוים של שמחה, בהיותו ראש השנה לאילנות.
דוגמה: אדם המתפלל שחרית בט״ו בשבט מדלג על אמירת תחנון לאחר תפילת העמידה.
מה חשוב לדעת: כאשר ט״ו בשבט חל ביום חול, אין אומרים בו תחנון. גם במנחה של היום שלפניו אין אומרים תחנון, כמבואר בהלכה.
מקורות: שולחן ערוך, אורח חיים סימן קל״א סעיף ו. משנה ברורה שם.
הסבר: החלק הראשון שמפרישים מן היבול במסגרת הפרשת תרומות ומעשרות. התורה ציוותה לתת חלק מן התוצרת לכהן, ובכך להכיר בכך שגם היבול שהאדם גידל בעמלו שייך בראש ובראשונה להקב״ה.
דוגמה: אדם שיש ברשותו פירות החייבים בתרומות ומעשרות מפריש תחילה תרומה גדולה, ורק לאחר מכן ממשיך לשאר ההפרשות.
מה חשוב לדעת: בזמן הזה התרומה נשארת בקדושתה ואסורה באכילה למי שאינו רשאי לאוכלה בטהרה. יש לטפל בה בהתאם להלכה, ואין לאכול מן הפירות החייבים בהפרשה לפני שבוצעה ההפרשה כדין.
מה חשוב לדעת: לא כל פרי שנמכר בארץ גדל בה. כשחשוב לדעת את מקור הפרי לצורך מצוות התלויות בארץ, יש לבדוק את ארץ גידולו ואת הכשרו.
מקורות: דברים ח, ז–י. תלמוד בבלי, ברכות מד ע״א. תלמוד בבלי, סוטה יד ע״א.
מקורות: שולחן ערוך, אורח חיים סימנים ר״ז–ר״ח.
הסבר: ברכה הנאמרת על פרי המתחדש בעונתו, כשהאדם שמח באכילתו לאחר שלא היה מצוי בעונה הקודמת. בט״ו בשבט נוהגים רבים להביא גם פירות חדשים כדי לזכות בברכת שהחיינו.
דוגמה: אדם מגיש לשולחן פרי עונתי חדש שעדיין לא אכל בעונה זו, ומברך עליו שהחיינו כאשר מתקיימים התנאים לברכה.
מה חשוב לדעת: אין מברכים שהחיינו על כל פרי שאוכלים בפעם הראשונה בחיים. הברכה תלויה בהתחדשות העונתית ובתנאים נוספים. בפירות המצויים במשך כל השנה יש לברר אם שייכת ברכה זו.
מקורות: תלמוד בבלי, עירובין מ ע״ב. שולחן ערוך, אורח חיים סימן רכ״ה סעיף ג.
מקורות: תלמוד בבלי, ראש השנה יג–טו. רמב״ם, הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א הלכה ב.
מקורות: דברים יד, כח–כט. דברים כו, יב. רמב״ם, הלכות מתנות עניים פרק ו.
הסבר: מעשר המופרש בשנים הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למחזור השמיטה. בזמן שבית המקדש היה קיים נאכל המעשר השני בירושלים בטהרה, או נפדה בכסף ששימש לרכישת מזון בירושלים.
דוגמה: אדם מפריש תרומות ומעשרות מפירות השייכים לשנה השנייה למחזור השמיטה, ובכלל ההפרשה נכלל גם מעשר שני.
מה חשוב לדעת: כיום אין אוכלים מעשר שני בטהרה בירושלים כפי שנהגו בזמן המקדש, ולכן מבצעים פדיון כדין. יש להקפיד על נוסח ההפרשה ועל פרטי הפדיון.
מקורות: דברים יד, כב–כו. רמב״ם, הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרקים א–ד. שולחן ערוך, יורה דעה סימן של״א.
מקורות: ויקרא יט, כד. תלמוד בבלי, ראש השנה ט ע״ב–י ע״א. רמב״ם, הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ט. שולחן ערוך, יורה דעה סימן רצ״ד.
מקורות: דברים ח, ח. תלמוד בבלי, ברכות מא ע״א. שולחן ערוך, אורח חיים סימנים ר״ח ורי״א.
מקורות: תלמוד בבלי, ראש השנה יד ע״א. תלמוד ירושלמי, ראש השנה פרק א הלכה ב.
מקורות: משנה, תרומות פרק א משנה ה. רמב״ם, הלכות תרומות פרק ה הלכה י״א. שולחן ערוך, יורה דעה סימן של״א.
הסבר: שנת השמיטה היא השנה השביעית במחזור של שבע שנים, שבה חלות מצוות מיוחדות על עבודת הקרקע ועל היבול הגדל בארץ ישראל. פירות השייכים לשנת השמיטה עשויים להיות קדושים בקדושת שביעית.
דוגמה: אדם קונה פירות שגדלו בארץ ישראל בשנת השמיטה, ועליו לברר אם חלה עליהם קדושת שביעית וכיצד יש לנהוג בהם.
מה חשוב לדעת: ט״ו בשבט אינו ראש השנה לשמיטה עצמה, המתחילה באחד בתשרי. עם זאת, למועד החנטה עשויה להיות משמעות בקביעת מעמדם של פירות מסוימים ביחס לשנת השמיטה.
מקורות: ויקרא כה, א–ז. משנה, שביעית פרקים א–ב. רמב״ם, הלכות שמיטה ויובל פרקים ד–ה.
מקורות: במדבר יח, ח–יב. רמב״ם, הלכות תרומות פרקים א–ג. שולחן ערוך, יורה דעה סימן של״א.
הסבר: חלק המופרש מתוך המעשר הראשון, בשיעור של עשירית ממנו. בזמן שנהגו דיני הנתינה במלואם, הלוי היה מפריש חלק זה ונותנו לכהן.
דוגמה: במסגרת הפרשת תרומות ומעשרות מפירות שנקנו ללא השגחה מתאימה, מפרישים גם תרומת מעשר על פי הנוסח ההלכתי.
מה חשוב לדעת: גם כיום תרומת מעשר אסורה באכילה ויש לנהוג בה בקדושה המתאימה. אין להסתפק בהפרשת מעשר ראשון בלבד כאשר נדרשת גם תרומת מעשר.
מקורות: במדבר יח, כו–לב. רמב״ם, הלכות תרומות פרק ג. שולחן ערוך, יורה דעה סימן של״א.
הסבר: שם כולל למצוות הפרשת חלקים מסוימים מן היבול החקלאי, בהתאם לדיני התורה. מצוות אלו נוגעות בעיקר לגידולים החייבים בכך בארץ ישראל ומבטאות קדושה, הכרת הטוב ודאגה לכהנים, ללוויים ולעניים.
דוגמה: אדם קונה פירות מגידול מקומי ללא השגחת כשרות המעידה שהופרשו מהם תרומות ומעשרות, ועליו לברר אם הוא צריך להפריש בעצמו.
מה חשוב לדעת: בפירות אילן, ט״ו בשבט הוא תאריך מרכזי לקביעת שנת המעשר. יש לברר את מקור הפירות, האם הופרשו מהם תרומות ומעשרות, ואם נדרשת הפרשה בברכה או בלא ברכה.
מקורות: במדבר יח, כא–לב. דברים יד, כב–כט. רמב״ם, הלכות תרומות והלכות מעשר. שולחן ערוך, יורה דעה סימן של״א.