"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֺקֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, שֶׁלּא עָשנִי גּוי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֺקֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, שֶׁלּא עָשנִי עָבֶד".
בשתי ברכות אלו אנו מודים לה' על זהותנו הדתית ומעמדנו החברתי, בבוראו אותנו כיהודים וכבני חורין. אליהן מצורפת הברכה השלישית על היותנו אנשים ולא נשים, לה ייוחד מאמר בפני עצמו בהמשך הספר. מקורן של ברכות אלו הוא מדברי הברייתא (מנחות מג ב): תניא, היה רבי מאיר אומר, חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום, ואלו הן, שעשאני ישראל, שלא עשאני אשה, שלא עשאני בור". אמנם למסקנת הגמרא במקום 'שלא עשאני בור' יש לברך 'שלא עשאני עבד'. לפי הגירסה שלפנינו נוסח הברכה הראשונה הוא חיובי, 'שעשאני ישראל'. אך לגירסת הרי"ף (ברכות מד ב) והרמב"ם (הלכות תפילה פרק ז הלכה ו) נוסח הברכה הוא, 'שלא עשאני גוי'. וכן הוא נוסח התוספתא (ברכות פרק ו הלכה יח) והירושלמי (שם פרק ט הלכה א) [1], המביאים ברכה זו בשם רבי יהודה, ולא בשם רבי מאיר. כך נפסק להלכה, וכך הוא אכן מנהגנו.
מדוע נאמרות ברכות אלו על צד השלילה, 'שלא עשני גוי' ו'שלא עשני עבד'? הלא ברכה מעצם טבעה אמורה לשקף את הטוב והחיובי, ואם כן לכאורה יותר ראוי לברך ש'עשני יהודי', וכן 'שעשני בו חורין'.
תשובות
א. "תנו רבנן, שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו, נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא" (עירובין יג ב). לאור מסקנה זו אין מקום לברך על עצם בריאתנו כיהודים בני חורין, שהרי עדיף לנו שלא להיברא כלל. לפיכך אנו מבטאים ברכה זו על צד השלילה. כלומר, מי יתן ולא היה עושה אותנו כלל, אך לאחר שעשאנו אנו מברכים אותו על כך שלא עשה אותנו גויים או עבדים (ב"ח אורח חיים סימן מו, בשם יש מפרשים).
ב. אם נפתח בברכה 'שעשני ישראל' לא נוכל להמשיך לברך בפרטיות על שלא עשה אותנו עבד או אשה, שהרי כל זה כבר נכלל ב'עשני ישראל' שמשמעותו ישראל ולא ישראלית ולא עבד, שכן עבד אינו במעמד של 'ישראל' (ב"ח שם).
ג. ברכה על היותנו 'ישראל' יש בה קצת מן היוהרה. אמנם "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא" (סנהדרין מד א), אך יתכן שמצד מעשינו איננו מצדיקים תואר זה. גם התואר 'בן חורין' במשמעותו הרחבה איננו מובן מאליו. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות פרק ו משנה ב), וכל מי שמשועבד לתאוות ליבו איננו זכאי לתואר זה. אך פטור בלא כלום אי אפשר, ועל כן אנו מברכים לכל הפחות על שאיננו גויים או עבדים במובן הפשוט של המילה.
ד. עלול לקרות לפעמים שיהודי המשתייך למעמד 'ישראל' היה מעדיף להיוולד כהן או לוי. לחילופין, קורה שכהן מצטער על השתייכות למעמד הכהונה המגביל אותו בהגבלות שונות, כמו למשל איסור נישואין לגרושה, או איסור טומאת מת. כדי לכלול את כל המצבים האפשריים, תיקנו חכמים לברך 'שלא עשני גוי' או שלא עשני עבד', שהיא ברכה שכל יהודי שמתפלל לה' מזדהה איתה.
ה. בדומה לתשובה הקודמת, בני אדם רבים אינם מרוצים ממצבם החומרי או הרוחני, וקשה להם להודות לה' בלב שלם על מה שהם. אנשים מסוג כזה יכולים לברך רק על מה שאינם גויים או עבדים.
ו. בהקשר לברכה השניה, לאורך ההיסטוריה של העם היהודי לעתים נשללה ממנו החירות, בהיותו תחת שעבוד מלכויות שונות, ונתון לגזירות רוחניות וגשמיות כאחת. בתקופות שכאלו יהיה זה לעג לרש לברך 'שעשני בן חורין'[2]. אך גם אז מן הראוי לברך לכל הפחות על כך 'שלא עשני עבד' במובן הפשוט של המילה.
ז. על דרך דרוש ניתן לפרש, "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח כא). אף אחד מאתנו לא נולד עבד ה', וכדי להגיע למעמד זה יש לעמול ולהתייגע רבות כל ימי חיינו. לאדם ניתנה בחירה בין טוב לרע, כדי לשלם לו שכר טוב כגמולו על בחירתו בטוב. אם לא היתה הבחירה בידו לא היה מגיע לו שום שכר על מעשיו הטובים. אנו מברכים את ה' על שלא עשה אותנו עבדיו מיד בבריאתו אותנו, אלא הותיר בידינו את הבחירה, והשאיר לנו לגמור את המלאכה.
ח. לחילופין, בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אתם קרויים בנים, ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום אתם קרויים עבדים" (בבא בתרא י א). אצל צדיקים יכולה הברכה להתפרש, ברוך שלא עשני עבד ה' אלא בן לה'.
ט. רבי אברהם בן הרמב"ם כותב, ששמע מאביו שראה נוסח ישן של התלמוד, שעל פיו יש לברך 'שלא עשני גוי' רק כאשר מזדמן גוי לפניו. וכן את שתי הברכות האחרות אין מברכים אלא כאשר מזדמנים לפניו עבד או אשה. לפי שיטה זו מובן מאליו שיש לאומרן על צד השלילה, שהרי הברכה באה לבטא את הבידול בינינו לבין האדם שנקרה לפנינו.
י. כאשר יוצא אדם לעסקיו מדי בוקר, לא ימלט ממנו להתיקל בגוי או עבד או אשה תוך כדי משאו ומנתו עם הבריות. שלש הברכות שתיקנו לו לאומרן בתחילת היום משמשות כעין תעודת ביטוח עבורו, שלא יתערב עמהם ויירד לרמתם הרוחנית (ספר המנוחה לרבינו מנוח הנרבוני, הלכות תפילה פרק ז).
[1]סביר להניח שגירסת 'שעשאני ישראל' השתרבבה לתלמוד הבבלי על ידי הצנזור, שראה בנוסח הקיים עלבון לגויים, שהרי בשתי הברכות האחרות גם לפי גירסת הבבלי הנוסח הוא שלילי, 'שלא עשאני עבד' ו'שלא עשאני אשה'. אמנם בביאור הגר"א (אורח חיים סימן מו סעיף ד) כתב, שהטור והרא"ש מאמצים את הנוסח 'שעשני ישראל', אך גירסת הטור שלפנינו היא כגירסת הרי"ף, 'לא עשני גוי', ויש הגורסים כן גם בדברי הרא"ש. חילוקי גירסאות אלו נמצא גם בשלחן ערוך (שם), בדפוס הראשון (שנת 1565) 'שעשני ישראל', ובדפוס השני (שנת 1578) 'שלא עשני גוי'. גם בלבוש (שם סעיף ה) מובאות שתי הנוסחאות. בכתבי יד עתיקים מגניזת קהיר ישנו נוסח הכולל את שני הצדדים בתוספת דברים: "שבראני אדם ולא בהמה, איש ולא אשה, ישראלי ולא גוי, מהול ולא ערל, בן חורין ולא עבד".
[2] עד לימינו אלה אנו אומרים מדי שנה בשנה בליל הסדר, "השתא הכא לשנה הבאה בני חורין". מכך משתמע שכל עוד אנו שרויים בגלות איננו נחשבים לגמרי בני חורין.
