תועלת טעמי המקרא

בחינות רבות לטעמים – בחינה בחינה ותועלתה, כדברי הרב ר' משה קורדובירו ז"ל "ומי יוכל להעמיק בסוד הטעמים ורבוי בחינתם הנעלמת" (שעור קומה פ"ח). אולם, תועלתם מבחינת הנגינה כאמור עולה על כולנה, באשר היותם אמצעים להשגת "סתרי תורה" נוסף לפירושי הפשט המתבארים ע"י הטעמים.

אמר ר' לוי (שהש"ר ד') "כל הקורא מקרא בענוגו ונגונו עליו נאמר דבש וחלב תחת לשונך (שיר ד' י"א), ופירש"י: "דבש וחלב- טעמי תורה". ובבריתא בחגיגה (י"א ע"א) אמרו: "דברים המתוקים מדבש וחלב יהיו תחת לשונך". ופירש הרמב"ם ז"ל (בהקדמתו לפרוש המשנה), "ענין דבר זה שהחכמות המתוקות שהנפש תנעם בהם כמו שינעם החיך בדבש וחלב צריכים להסתירם, ושלא ידובר בהם, ואל יעלו על שפת הלשון בשום פנים וזה שאמרו תחת לשונך".

נראה שיש קשר בין מאמר ר' לוי לדרשת הברייתא לומר הגם שסתרי תורה צריכים הסתרה ותחת הלשון, אולם מתוך קריאת המקרא בניגונו המקובל מורגשים בהעלם הנגינה העניינים ההם ונבלעים בנעימתם.

"אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נעימה כו' עליו בכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'" (יחזקאל כ כ"ה) ופרש"י: "בלא נעימה, כגון טעמי המקראות" (מגילה ל"ב ע"א).

עוד אמרו (סנהדרין ק"א ע"ב): "הקורא פסוק בשיר השירים ועושה אותו כמין זמר מביא רעה לעולם והתורה חוגרת שק", ופרש"י: "כמין זמר, שקורא בנגינה אחרת". וכן נמצא עוד בדברי קדמונינו ע"ד תועלת הטעמים.

הכוזרי (מאמר ב' כ"ו ב') "ובשארית הזאת אשר נשארה לנו מלשוננו הברואה ימצאו ענינים דקים ועמוקים נטבעו בה להבין העניינים ולהיותם במקום המעשים ההם שהם פנים בפנים וכו' והם הטעמים אשר יקרא בה המקרא" וכו'.

ואחריו החזיק תלמידו ר' שלמה פרחון (בספר הערוך שלו שער נקוד הפעלים) וז"ל: "ואנו, יש לנו עניינים אחרים בלשוננו שיבין הקורא את התמוה ואת הגעיה ואת התחינה ואת הבלבול ואת השאלה וכו'. וכן כולן "מן הטעם שלהן תבין כאלו הנביא כנגדך. מדבר לך פנים בפנים".

כן כתב ר' יצחק בן משה המכונה פריפוט דוראן (בספרו מעשה אפוד עמ' 35) "וכבר ימצא בלשון העברי טעמים, אבל שזה מה שנמצא ממנו בספרי הקודש להשלים כוונת הפסוק ומה שיחסר הדבור בכתב מהדבור פנים בפנים. וזה, חקוי בנפש השומע, וציור בהבנת הנרצה בדבור, מאיכות הקולות אשר ידבר בהם, בחזק והרפיון כו' אשר יוכר מאיכות הדבור פנים בפנים, מכל זה מה שלא נוכל לעמוד בדבור בכתב והונחו הטעמים, להשלים מה שאפשר השלמתו מכל זה, כו'. ולסבה זאת קרואות "טעמים" כי יתנו טוב טעם ודעת בספרי האלקים".

כן כתב הרשב"ץ (בספר מגן אבות הגדול עמ' נ"ה) "ובלא ספק כמו שהנקוד מורה על כוונת העניין, כן הנגון מורה ע"ז כי כמה פסוקים מתבארים מפני הנגון וכו'. כי הרבה דברים יכיר האדם מחבירו בדברו פנים הפנים עמו. מה שא"א להטעימו בכתב ולהראותו וכו'. מכל מקום בתנועות ובנגינות יתבארו הרבה דברים וכמו שנתבאר". זה אמר (בראשית חכמה מאמר אור עולם פרק כ') "יאר ה' פניו אליך- אלו טעמי תורה"".