תפילה בלי כוונה | האם בכלל קיימנו את מצוות התפילה

בגמרא במסכת ברכות (לד ע"ב) נאמר: "המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן". זהו עיקר הדין, ולמעשה ישנם פרטים נוספים בדין זה, כפי שיבואר להלן.

וכן מובא בגמרא (ברכות לא ע"ב): "המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים, אבא שאול אומר סימן לדבר: 'תכין לבם תקשיב אזנך' (תהלים י, יז)".

עניין כוונת הלב בתפילה הוא למעשה מהותה של עבודת התפילה. וכך אמרו חז"ל (תענית ב ע"א): "לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם" – איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר זו תפילה.

דין הכוונה בתפילה שייך גם לעבודת הקרבנות, שכן התפילה נתקנה כנגד הקרבנות. וכפי שכתב הטור (או"ח סימן צח): "התפלה היא במקום הקרבן, דכתיב 'ונשלמה פרים שפתינו', וכתיב 'ולעבדו בכל לבבכם', וכי יש עבודה בלב? אלא איזו היא עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפלה. ולכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה, ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים".

כלומר, כשם שבקרבן נדרשת כוונה נכונה, כך גם בתפילה, שהיא כנגד עבודת הקרבנות, יש להיזהר שלא להתפלל מתוך מחשבות זרות ולהסיח את הדעת מעבודת ה'.