תפלה לאחר הנחת תפילין

"וּמֵחָכְמָתְךָ אֵ-ל עֶלְיוֹן תַּאֲצִיל עָלַי, וּמִבִּינָתְךָ תְּבִינֵנִי. וּבְחַסְדְּךָ תַּגְדִּיל עָלַי, וּבִגְבוּרָתְךָ תַּצְמִית אוֹיְבַי וְקָמַי. וְשֶׁמֶן הַטּוֹב תָּרִיק עַל שִׁבְעָה קְנֵי הַמְּנוֹרָה, לְהַשְׁפִּיעַ טוּבְךָ לִבְרִיּוֹתֶיךָ. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן".

שאלה

על שבעה דברים אנו מבקשים בתפילה זו: א. חכמה. ב. בינה. ג. חסדים. ד. הכנעת האויב. ה. הארת שמן המנורה. ו. שפע טובה. ז. שובע לכל חי. מדוע הכנעת האויב נמצאת רק במקום הרביעי? הלא כל זמן שהאויב מאיים עלינו אנו שרויים בסכנת חיים, ואם כן לכאורה היה לה לבקשה זו לעמוד בראש סדר העדיפויות שלנו, ורק לאחר מכן יתפנה ליבנו לבקש על חכמה ובינה וכל השאר.

תשובות

א.  לא תמיד ידועה לנו זהותו של האויב האמיתי שלנו. לא אחת יש מי שמעמיד פני אוהב וידיד, ובליבו הוא חורש עלינו רעה, מבלי שנדע שעלינו להתגונן מפניו. להבחנה בין אוהב לאויב נדרשת חכמה ותבונה, ועל כן הקדמת הבקשה על תכונות אלו הינה הפתח להכנעת האויב [1].

ב.  גם כאשר אנו מזהים את האויב, לא תמיד נכון להתעמת איתו, ולהכריז עליו מלחמה. לעתים יש לכופף את הראש ולהמתין לזמן מתאים יותר, כמאמר הכתוב (ישעיה כו כ) "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם". לשם כך דרושה חכמה ותבונה, ועל כן יש להקדים את הבקשה עליהן לחתירה אל הנצחון על האויב.

ג.  כמו בכל דבר בחיים, גם בתפילה עדיף לפתוח בדברים חיוביים, כמו בקשה על חכמה ותבונה וחסדים, ורק לאחר מכן לבקש על השמדת האויב. אחר ככלות הכל גם הוא יציר כפיו של הקב"ה ונברא בצלם.

ד.  אמנם מבחינת סדר העדיפויות הבקשה הדחופה ביותר היא השמדת האויב. אך מבחינה ערכית חכמה ובינה שמתייחסות כנראה לקנין התורה, עומדות בראש רשימת הבקשות. כדי לתת ביטוי לכבוד וההערכה שאנו רוחשים לתורה, אנחנו מקדימים לבקש עליה.

ה.  בהתבסס על התשובה הקודמת שהחכמה האמיתית נמצאת בתורה, אנו מקדימים לבקש עליה מתוך חשש שאין בידינו מספיק זכויות, שבגינן נהיה ראויים לכך שימסור ה' את אויבינו בידינו. לפיכך אנו מקדימים לבקש על התעלות בתורה, כדי שמתוך כך ממילא נהיה ראויים להכנעת אויבינו.

ו.  שנאת אומות העולם לעם ישראל הינה עתיקת יומין, ותחילתה במתן תורה. כבר הורונו חז"ל (שבת פט א) "מאי 'הר סיני', הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו". כמבואר בתשובות הקודמות, הבקשה לחכמה ובינה מתייחסת לתורה, שהיא מושא קנאתם של אויבינו, והסיבה לשנאתם אותנו. על כן רק לאחר שנזכה לתורה יקומו עלינו שונאינו, ואז נזדקק לעזר ה' בהכנעתם תחתינו.

ז.  כבר הזהירנו החכם מכל אדם (משלי כד יז-יח), "בנפול אויבך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך. פן יראה ה' ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו". כדי לאמץ המלצה זו ולדעת כיצד להתייחס לאויב, נדרשת חכמה מרובה. על כן לפני שמוסר ה' את אויבינו בידינו, אנו מבקשים ממנו שיצייד אותנו בחכמה הראויה.

ח.  יש בני אדם בעלי לב רחום יתר על המידה, שלאחר הנצחון על האויב הם חשים כלפיו אמפטיה, ומתעוררים בהם רגשות חמלה על מצבו העלוב. מתוך כך הם נוהגים בו בסלחנות יתירה, במקום לבוא עמו חשבון ולמגר את הסכנה הנשקפת ממנו. אין זו אצילות ושאר רוח, כי אם טפשות הלב, והתעלמות מהעובדה שהאויב האכזר ינצל את רוך לבבם, ובהזדמנות הראשונה שתיקרה לידו יקום עליהם וישמידם [2]. כדי לא ליפול ברשת זו יש לבקש קודם על חכמה ובינה שימנעו אותנו משטות זו, ורק לאחר מכן על נפילת האויב בידינו.

ט.  לחילופין, במקום להיחפז בחיסול האויב, יש לתת לו קודם את ההזדמנות לחזור בתשובה, ולהתחרט מכוונותיו הרעות כלפינו. מסופר בגמרא (ברכות י א) על אותם בריונים שגרו בשכנות עם רבי מאיר והרבו להציק לו, עד שהתפלל עליהם רבי מאיר שימותו. למחאת אשתו ברוריה הצדיק רבי מאיר את תפילתו ואמר לה, הלא נאמר 'יתמו חטאים מן הארץ'. ברוריה ברוב חכמתה השיבה לו, וכי נאמר 'יתמו חוטאים', הרי לא נאמר אלא 'יתמו חטאים'. בקש עליהם רחמים שיחזרו בתשובה, וממילא יתמו החטאים שבידם. ואכן כך עשה רבי מאיר וחזרו בתשובה. על חכמה כזו אנו מבקשים לפני הבקשה על הכנעת האויב.

י.  ללא חכמה לא נוכל להעריך נכוחה את גודל חסד ה' עמנו בכלותו את אויבינו. מרוב אוולת וקוצר ראות נתלה את הנצחון בכוחנו ועוצם ידינו. אי לכך אנו מבקשים מה', שיעזור לנו תחילה להצטייד בחכמה הנדרשת להכרה ביד ה' שהביאה לנו את הישועה.

יא.  תפילה זו נאמרת בלשון יחיד. כאשר מדובר באויבי העם אכן מן הראוי להקדים את התפילה למיגורם לכל בקשה אחרת. אך ביחס ליריבים ברמה האישית אין מה למהר.

יב.  אחד משבעת שמותיו של היצר הרע הוא 'שונא', שנאמר (משלי כה כא) "אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חותה על ראשו, וה' ישלם לך" (סוכה נב א). יתכן שהתפילה 'תצמית אויבי וקמי' מכוונת כנגד אויב רוחני זה. העזרה הראשונה למולו היא התורה, כדברי הגמרא (סוטה כא א) 'תורה מגנא ומצלא' ומשמשת כתריס לנגדו [3]. חכמת התורה שאנו מקדימים לבקש עליה נועדה לצורך זה, והכנעת אויב זה הינה פועל יוצא ממנה. רק לאחר שלא הועיל אמצעי זה אנו מבקשים מה' שיעזור לנו לנצחו באמצעים אחרים [4].

יג.  תחילה אנו מבקשים מה' שיתן בנו את החכמה להפוך את האויבים לידידים, ורק אם לא נצליח בכך אנו מבקשים שיכניע אותם תחתינו.

יד.  בהמשך התפילה אנו מבקשים מה', "ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה". בפשטות הכוונה היא למנורת המקדש שאנו מייחלים לבניינו במהרה בימינו. מכך ניתן להבין שכל הבקשות המוזכרות בתפילה זו ערוכות על פי סדר כרונולוגי מבחינה היסטורית. לאחר שנוסיף חכמה ובינה ונחזור בתשובה, יגמול לנו ה' את חסדיו ויביא את הגאולה. ראשית של הגאולה במלחמת גוג ומגוג בה יודברו כל אויבינו תחתינו, ולאחר מכן יבנה בית המקדש בכל תפארתו, וישוב השמן הטוב אל שבעת קני המנורה להאיר לפנינו.

טו.  התפילה מסתיימת במלים "משביע לכל חי רצון". לאחר שידביר ה' את שונאינו, ישרוד רק מי שאינו מבקש את רעתנו, ורק אז אנו כוללים בבקשה על השובע את 'כל חי'.

[1] על דרך זו יתפרשו דברי הכתוב (תהלים קיח ז) "ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי", כאשר יעזור לי ה' לחשוף את פרצופם האמיתי של הידידים המזוייפים שמעמידים פנים כאילו הם באים לעזרתי, אז אוכל לראות מי הם שונאי ואדע להתגונן מפניהם. לחילופין, גם אם אדע להתמודד בעצמי עם השונאים שלי, כדי שלא ליפול בידי הידידים והעוזרים המדומים רק ה' יכול להושיעני.

[2] כבר אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני שמואל א רמז קכא): "כל שהוא רחמן על אכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים". לאור האמור הדברים כוללים גם את המרחם עצמו, שבעצם מתאכזר על עצמו, כי בסופו של דבר יפול ביד אותו אויב אכזר שישיב לו רעה תחת טובה.

[3] על דרך זו יש לפרש גם את דברי הכתוב במשלי. "אם רעב שונאך האכילהו לחם", אם היצר הרע משתוקק להפילך ברשתו, האכילהו בלחמה של תורה, ואם הוא צמא השקהו מים, ואין מים אלא תורה.

[4] כדברי חז"ל (ברכות ה א): לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר 'רגזו ואל תחטאו'. אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה, שנאמר 'אמרו בלבבכם'. אם נצחו מוטב, ואם לאו יקרא קריאת שמע, שנאמר 'על משכבכם'. אם נצחו מוטב, ואם לאו יזכור לו יום המיתה, שנאמר 'ודומו סלה'.