איום שהגיע במקרה לאוזני אחרים

מקרה ברור שבו נדרש לספר בגנות אדם ואין זו לשון הרע הוא כאשר במקרה נשמע אותו אדם בתכננו לגרום נזק למישהו. אף כי ראינו שכשאר יהודי עלול להיות בסכנה מותר לספר אילו דברים מכלי שני, הרי הכרחי לברר שהמזימה אכן רצינית ואיננה רק בגדר בדיחה גרועה.

התנאי שעל פיו חייבים תחילה להוכיח את האדם שעליו מתכוננים לספר יחול רק אם יש יסוד להאמין שהוא יקבל את התוכחה. אם ברור שהוא לא יקבל את התוכחה, אין להוכיחו כי הדבר אך יגרום לו לשכלל את תכניתו כדי שמזימתו לא תתגלה.

יתר התנאים נדרשים כאן כמו בכל מקרה אחר של דיבור המכוון לתועלת: כוונתו של המספר חייבת להיות אך ורק לשם מניעת נזק (ולא , למשל, למען התענוג שבסיכול המזימה). אם קיימת  דרך אחרת שבה אפשר להימנע מגילוי זהותו של מתכנן המזימה, כי אז יש לנקוט בה.

כמו כן יש לוודא במידת האפשר שלא ייגרם נזק בלתי הוגן למתכנן המזימה.  אם הקרבן המיועד מוכר כמהיר חימה והוא עלול להגיב בנקמנות, כי אז אין לדבר איתו.   יש למצוא דרכים אחרות כדי להגן עליו מבלי לסכן את בעל המזימה. (פרטי מקרה שבו מגיע תכנונו של בעל המזימה לאוזני אחר בלי כוונה, יידונו ביתר הרחבה במסגרת הלכות