ברכה זו פותחת את פסוקי דזמרה, שיסוד אמירתם הוא מדברי רבי יוסי (שבת קיח ב) "יהא חלקי עם גומרי הלל כל יום". וכתב הטור (אורח חיים סימן נא), שמשום כן תיקנו עליהם ברכה זו. הט"ז (שם ס"ק א) מביא בשם קדמונים, שתיקנוה אנשי כנסת הגדולה על פי פתק שנפל להם מן השמים, ובו היה כתוב שבח זה, שיש בו פ"ז תיבות, כנגד הכתוב (שיר השירים ה יא) "ראשו כתם פז".
שאלה
בין השבחים הרבים שאנו מזכירים בברכה זו נמנה השבח "ברוך גוזר ומקיים", שנראה חריג משאר השבחים. בעוד כולם עוסקים ברחמי ה' ובטובה שהוא משפיע לנבראיו, הביטוי 'גוזר' נושא עמו משמעות של עונש ופורענות. בדרך כלל הוא מוזכר במשמעות שלילית, תוך בקשה מה' שיבטל מאתנו את הגזירות הקשות, ולא שיהיה 'מקיים' אותן
. מדוע אם כן אנו כוללים שבח זה יחד עם כל ההטבות שהקדוש ברוך הוא מיטיב עמנו, ואנו מייחלים לבואן?
תשובות
א. גזירה אינה מתפרשת דווקא במובן שלילי. מצאנו לשון גזירה במובן חיובי, בכתוב (איוב כב כח) "ותגזור אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור". הגמרא (תענית כג א) דורשת מכתוב זה, שצדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים [2]. בהקשר זה ודאי הכוונה היא לגזירה טובה שהצדיק כביכול מכתיב לקדוש ברוך הוא להביאה לעולם.
ב. גזירת שמים הינה הכרחית לקיומנו. גם אם היא נראית לנו כפורענות, לא נועדה אלא לטובתנו, או משום שהיא מכפרת עלינו, או מסיבה אחרת שקצרה ידינו להשיגה. "כל מה דעבד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס ב).
ג. אנו משבחים את ה' על כוחו וגבורתו האין סופיים, ועל יכולתו להביא עלינו גזירות ככל שיחפוץ, בלי קשר לטובתנו האישית.
ד. כבר אמרו חז"ל (ברכות נד א), "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", ככתוב (דברים ו ה) "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". 'בכל מאדך', בכל מידה ומידה שהוא מודד לך. על כן תוך כדי הברכה על שלל הטובות שה' עושה עמנו, עלינו לתת ברכה גם על הגזירות שהוא גוזר עלינו.
ה. יתכן שהכוונה היא לגזירות הרעות שהקדוש ברום הוא גוזר על אויבינו ומבקשי נפשנו, גוזר וגם מקיים, ועל כך ברכתנו.
ו. כחיזוק לתשובה הקודמת, המלים 'גוזר ומקיים' מקבילות לדברי המזמור (תהלים לג ט) "כי הוא אמר ויהי, הוא ציוה ויעמוד". פסוק זה נאמר בהקשר לאומות העולם. לפניו נאמר "ייראו מה' כל הארץ, ממנו יגורו כל יובי תבל", ולאחריו "ה' הפיר עצת גויים, הניא מחשבות עמים".
ז. כאשר הקדוש ברוך הוא גוזר עלינו גזירה, הוא מבצע אותה בעצמו, ואינו מעניק את הסמכות לביצועה לשום גורם אחר. גם אם נראה לנו שגורם חיצוני מוציא את הגזירה אל הפועל, אין הוא אלא כמקל ביד ה' המכה בנו. בעצם עובדה זו נוכל למצוא נחמה. כבר אמר דוד המלך עליו השלום (שמואל ב' כד יד), "נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו, וביד אדם אל אפולה".
ח. יתכן ש'גוזר' הוא במשמעות הפשוטה של חיתוך, כלומר מכה פיזית של הגוף, והקיום הוא רפואתה. הקדוש ברוך הוא מקדים רפואה למכה, וכאשר הוא מכה אותנו הוא ממציא לנו מראש רפואה למכתנו.
ט. יתכן ש'גוזר' הוא במשמעות מילה, כפי שאונקלוס מתרגם בכל מקום מילה בשורש 'גזר'. כמובא במדרש (תנחומא ישן לך לך סימן כד), כאשר נטל אברהם אבינו את החרב כדי למול את עצמו רתתו ידיו מרוב זקנותו. שלח הקדוש ברוך הוא את ידו כביכול ואחז בחרב, וסייע לו במעשה המילה. הרי לנו שהקדוש ברוך הוא גזר כביכול את אברהם. כמו כן הוא גם מקיים, שהרי על ידי המילה באה לידי ביטוי הברית שבינינו לבינו, ככתוב (בראשית יז יא) "ונמלתם את בשר ערלתכם, והיה לאות ברית ביני וביניכם". הביטוי הארמי המקביל לברית הוא 'קיימא' (ראה אונקלוס שם). נמצא שהוא גם גוזר, וגם מקיים את בריתו באמצעות גזירה זו.
י. ה' גוזר גזירה רעה, אבל יחד עם זאת הוא גם 'מקיים' אותנו, ונותן לנו את הכח לשרוד את גזירותיו. (הרבי מסקולען, שהגה פירוש זה בשבתו בבית הסוהר אצל הקומוניסטים).
יא. גזירה יכולה להתפרש במשמעות מצוות התורה [3], שעלינו לקיימן כגזירת מלך, מבלי להרהר אחריהן. הקדוש ברוך הוא שגזר עלינו את מצוותיו, כביכול מקיים אותן בעצמו (ראה ברכות ו א, ז א).
[1] ואכן כל גזירה לרעה אינה מוכרחת להתקיים, אלא אפשר להעבירה על ידי תשובה ותפילה, כל זמן שאין עליו שבועה (ראש השנה יח א).
[2] מסופר בברייתא שם: פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל, התפלל וירדו גשמים, ולא נענה. עג עוגה ועמד בתוכה ואמר, איני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפים. אמר, לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף. אמר לפניו, לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנם. תנו רבנן, שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל, "ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור", 'ותגזר אומר', אתה גזרת מלמטה, והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה. 'ועל דרכיך נגה אור', דור שהיה אפל הארת בתפלתך.
[3] כלשון הגמרא (שבת ל א: מנהגו של עולם, שר בשר ודם גוזר גזרה, ספק מקיימים אותה ספק אין מקיימים אותה. ואם תימצי לומר מקיימין אותה, בחייו מקיימין אותה, במותו אין מקיימין אותה. ואילו משה רבינו גזר כמה גזירות, ותיקן כמה תקנות, וקיימות הן לעולם ולעולמי עולמים.
