אשרי יושבי ביתך | ב

"פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהלים קמה טז).

חשיבות אמירתו של פסוק זה גדולה עד מאד, בהיותו אחת הסיבות שבגינן כל האומר מזמור זה שלש פעמים ביום מובטח לו שהוא בן העולם הבא [1] (ברכות ד ב). לפיכך יש לכוין ביותר בפסוק זה, ואם לא כיוונו בו יש לחזור ולאומרו פעם שניה בכוונה (טור ושולחן ערוך, אורח חיים סימן נא סעיף ז). לאור זאת מוטלת עלינו חובה כפולה ומכופלת להעמיק היטב בתוכנו של פסוק זה, כדי לעמוד על כוונתו האמיתית.

שאלה

על פי פשוטו של מקרא, משמעות "ומשביע לכל חי רצון" היא, שהקדוש ברוך הוא מספק לכל בעל חי את רצונו ומשביע אותו. האם אכן כלל גורף הוא זה? האם לא מסתובבים בעולם בני אדם ובעלי חיי רעבים? וגם בין אלו השבעים, האם מתמלא כל רצונם? יתר על כן, גם אם ינתן לאדם כל רצונו לעולם לא יגיע לידי שביעה, שהרי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, ואם יש לו מנה רוצה מאתים [2].

תשובות

א.  המילה 'רצון' נכתבה כאן ללא שיוך, ולא התפרש של מי הוא רצון זה. יתכן שאין הכוונה לרצון הנבראים, אלא לרצון ה'. אמנם הוא משביע לכל חי, אך רק כאשר הדבר תואם את רצונו, כמאמר הנביא (ישעיה מט ח) "כה אמר ה', בעת רצון עניתיך".

ב.  בדומה לתשובה הקודמת, ביאור דברי הנביא הוא, כאשר תעשה את רצוני אענה לך (רד"ק שם). גם כאן יש לפרש, ה' פותח את ידו ומשביע כל חי שעושה את רצונו, ככתוב להלן (פסוק יט) "רצון יראיו יעשה".

ג.  בברכת 'בורא נפשות' אנחנו מברכים את ה' על שברא נפשות רבות, ומוסיפים לכך גם את המילה 'חסרונן'. בפשטות כוונת הדברים היא, שיחד עם כל הנבראים ברא גם את כל מה שנצרך להם כדי מחסורם. אך לפי המשמעות המילולית של מילה זו נראה, שהכוונה היא לבריאת עצם חסרונותיהם. ולכאורה יש לתמוה, איזה שבח יש בדבר, וכי לא עדיף לברוא את כל הנבראים כשהם מושלמים ואין בהם שום חסרון? התשובה היא, הקדוש ברוך הוא ברא בנו חסרונות כדי שנהיה תלויים בו כל עת וכל שעה, ונישא אליו את עינינו תמיד כדי שימלא את חסרונותינו. מתוך כך נהיה דבוקים בו ונלך בדרכיו, כי זו תכלית כל האדם, להתדבק בשורשו העליון.

על דרך זו יתבארו דברי הכתוב שלפנינו. לא נאמר "משביע לכל חי את הרצון" אלא "לכל חי רצון". רצון הוא בעצם ביטוי לחסרון. אין אדם רוצה אלא את מה שחסר לו. לא רק את הצרכים ה' מספק לנו, אלא גם את עצם הרצון והחסרון. כאמור בריאת החסרון היא מחסדי ה' עמנו, שהרי הוא מקשר אותנו אליו.

ד.  בדומה לתשובה הקודמת, מטרת הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם היא להיטיב לנבראיו, כי מדרך הטוב להיטיב, וקודם בריאת העולם לא היה לו למי להיטיב. כדי שתתגשם מטרה זו מן ההכרח שיוטבע בנבראים חסרון והשתוקקות לקבלת טובותיו יתברך, שכן ללא חסרון לא תיתכן שום מציאות של הנאה. לדוגמה, ללא תחושה מוקדמת של רעב לא יוכל אדם ליהנות מהאכילה, ואפילו אם תוגש לפניו סעודת מלכים.

ה.  לא נאמר "משביע לחי כל רצון", אלא "משביע לכל חי רצון". יש רצונות שמתמלאים ויש שאינם מתמלאים. לא תמיד יודע האדם מה טוב עבורו, ורק הקדוש ברוך הוא יכול להחליט מהו הטוב האמיתי.

ו.  יתכן שכוונת הכתוב היא להצביע על יכולת ה' הבלתי מוגבלת. אם רק ירצה יפתח את ידו לרווחה, ממילא יהיה כל חי שבע ככל רצונו. אך אין זה אומר שכך עושה ה' בפועל.

ז.  הרצון הנזכר בכתוב זה מוסב על דברי הפסוק הקודם, "עיני כל אליך ישברו, ואתה נותן להם את אכלם בעתו". אף כאן אין הכוונה לכל הרצונות, אלא לצורך הבסיסי של המזון. ואף לא לכל מזון, אלא לזה ההכרחי לחיות האדם ולקיום הבריאה. המזון הזה אכן ניתן 'לכל חי', שהרי בלעדיו לא היה חי אלא מת.

ח.  אין הכוונה להשבעת הרצון בתאוות הגשמיות, אלא לרצון רוחני. הצדיק מכונה 'חי' [3], והקדוש ברוך הוא נותן לו את הרצון להידבק בו (אלשיך תהלים שם).

ט.  עוד ניתן לפרש על דרך זו, גם תחילתו של הכתוב "פותח את ידך" הינה במובן רוחני, כענין "הפותח יד בתשובה לקבל פושעים וחטאים" (תחנון לשני וחמישי). הקב"ה מעורר את האדם לתשובה, לפעמים על ידי יסורים שהוא מביא עליו. על כך ממשיך הכתוב ואומר, "ומשביע לכל חי רצון". ה' הוא זה שנותן לו את הרצון לתשובה [4].

י.  המלבי"ם (שם) מפרש את דברי הכתוב בדרך מקורית. הרצון הוא המשביע לכל חי, כי הוא הגורם לפתיחת יד ה'. מדבריו נראה שהכוונה היא לרצון האלוקי. אך יתכן לפרש שהכוונה היא לרצון החי. רצון האדם מעורר את השפע העליון, וגורם לו להתפשט למטה.  

[1] הסיבה השניה היא סידורו על סדר אותיות האלף בי"ת בראשי הפסוקים. מלבד האות נו"ן שאין שום פסוק במזמור זה הפותח בה, משום שבה פותח הכתוב (עמוס ה ב) "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" (ברכות ד ב).

[2] קושיה זו מקשה האלשיך (תהלים שם), וממנה הוא מכריח שאין הכוונה לשובע גשמי, כמובא להלן (תשובה ח).

[3] שהרי רשעים אפילו בחייהם קרויים מתים (ברכות יח ב).

[4] אף שרצון זה בא לו בעל כרחו על ידי יסורים הכופים אותו לחזור בתשובה, מכל מקום גם לזאת ייקרא 'רצון'. שכן נאמר בקרבנות (ויקרא א ג) "יקריב אותו לרצונו", ושנינו במשנה (ערכין כא א), "חייבי עולות ושלמים, ממשכנים אותם. אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה, שנאמר (ויקרא א ג) 'לרצונו', כופים אותו עד שיאמר רוצה אני. וכן אתה אומר בגיטי נשים, כופים אותו עד שיאמר רוצה אני".