החלק הראשון של הכתוב מבטיח לנו שימלא ה' את כל רצונות יראיו, בעוד חלקו השני מבטיח שישמע ה' לתפילותיהם בשעת צרתם ויושיעם ממנה. והדברים מתמיהים, אם עושה ה' את כל רצונם, אין להם להיקלע לשום צרה. ואם כן על מה הם צועקים, ולאיזו ישועה הם נזקקים?
תשובות
א. אף שיש ליראי ה' את כל רצונם, עדיין הם משוועים לישועת ה' עבור כלל ישראל. גם לאלה שעדיין לא הגיעו לכלל היראה השלימה, ואינם זכאים למילוי כל רצונם.
ב. רצון הינו דבר דינמי, ומשתנה בחילוף העתים. אדם יכול להיות מרוצה ממצבו בתחילת הדרך, אך בהמשך החיים משפחתו גדילה וצרכיו מתרבים, וכיוצא בזה. כל פעם שמתעורר אצל יראי ה' צורך חדש הם משוועים לישועת ה', ומיד נענים. תהליך זה איננו חד פעמי, אלא נמשך לכל אורך החיים.
ג. בדומה לתשובה הקודמת, גם לאחר שכל שאיפות האדם מתממשות, עדיין יכולות לצוץ אצלו בעיות שונות ומשונות שלא צפה אותן מראש, וממילא לא שאף לפתרונן. על כן גם לאחר שנעשה כל רצון יראיו, עדייןהם זקוקים לישועת ה' ממצוקות בלתי צפויות.
ד. לפעמים הקדוש ברוך הוא ממלא את רצונם של יראיו, אך הם עדיין אינם מודעים לכך, ועל כן הם ממשיכים לצעוק ולהתפלל אליו. כדי להסיר דאגה מליבם הוא פוקח את עיניהם, ומגלה להם שכבר נושעו ממצוקתם.
ה. בדומה לתשובה הקודמת, לפעמים ה' מחליט על הישועה, אך קובע מראש שלא תבוא באופן מיידי, אלא רק מאוחר יותר. לפיכך עד שתצא ההחלטה אל הפועל ממשיכים יראי ה' לשווע לישועתו.
ה. בשונה מהכתובים הסמוכים לו לפניו ולאחריו האמורים בלשון הווה, כתוב זה אמור בלשון עתיד. ה' יעשה את רצון יראיו בעתיד, לאחר שישוועו לפניו בתפילה, ואז יושיעם. אמנם כן הוא ביראי ה' העובדים אותו מיראה, אך באלו שעובדים אותו מאהבה, עליהם הכתוב אומר "שומר ה' את כל אוהביו" בלשון הווה, כי אותם הוא שומר מראש שלא יבואו לכלל צרה (על פי הרד"ק והמלבי"ם שם).
ו. בברכת החודש אנו מבקשים, "יחיים שימלאו משאלות ליבנו לטובה". לפעמים הרצונות האישיים שלנו עומדים לנו לרועץ מבלי נרגיש בכך, ועל כן אנו מסייגים את בקשתנו, ומתפללים שיתן לנו ה' רק את המשאלות הטובות עבורנו. לאור זאת יתכן ש"רצון יראיו יעשה" מתייחס לכל הבקשות שלהם, שאת כולן ממלא ה', ואף את אלו שאינן טובות עבורן. אך לאחר שהם נוכחים בכך הם משוועים לה' שיקח מהם את מה שאינו לטובתם, ואף לתפילה זו נענה ה', ומשאיר בידם רק את הטוב האמיתי.
ז. בדומה לתשובה הקודמת, לפעמים רוב הטובה המושפעת לאדם מדרדרת אותו מבחינה רוחנית, בבחינת (דברים לב טו) "וישמן ישורון ויבעט" [1]. כאשר חשים יראי ה' בסכנה זו, הם משוועים לה' שיטול מהם מקצת משפע הטובה שהרעיף עליהם, כדי שלא ליפול מיראתם.
ח. שלשה פסוקים קודם לכן נאמר, "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון". מהו אם כן החידוש שבעשיית ה' את רצון יראיו? הלא הוא משביע את רצונו של כל חי [2]. בהכרח עלינו לומר שהשבעת הרצון אינו תלויה בדווקא במידת הבקשה. יתכן שכל החיים מבקשים הרבה יותר ממה שקיבלו, אך גם במה שקיבלו הם שבעי רצון. לעומת זאת ביראי ה' מתמלא כל רצונם. כנגד תוספת זו נאמר "ואת שוועתם ישמע ויושיעם".
ט. גם יראי ה' עלולים להיכשל בשוגג, ובמקרה זה הקדוש ברוך הוא מביא עליהם צרה כדי לכפר להם על חטאם. אך כאשר ישווע אליו ישמע לשוועתם ויושיעם (רד"ק תהלים שם).
י. הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים, ומשום כן הוא מכניס אותם למצוקה כדי שיתפללו אליו (אלשיך שם).
יא. אכן על אלה שהם יראי ה' מלכתחילה לא מתרחשת שום צרה, ועליהם מדבר חלקו הראשון של הכתוב. החלק השני מדבר מאלו שמגיעים ליראת שמים רק לאחר הצרות והיסורים הבאים עליהם. מרגע שהתחילו להתיירא מה' והם משוועים אליו, הרי הוא שומע לשוועתם ומושיעם.
[1] כדברי הגמרא (ברכות לב א) בענין חטא העגל: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שעשו את העגל. אמרי דבי רבי ינאי, אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן, אלא מתוך קופה של בשר. אמר רבי אושעיא, משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים, האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו. אמר לה, מי גרם לך שתהא מבעטת בי, אלא כרשינין שהאכלתיך. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, משל לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו, והאכילו והשקהו, ותלה לו כיס על צוארו, והושיבו על פתח של זונות, מה יעשה אותו הבן שלא יחטא?
[2] אך ראה במאמרנו הקודם בביאורים אחרים לדברי הכתוב האמור.
