דֹּב

חָזָק וְיַצִּיב בְּגוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ, אֲבָל כְּשֶׁנּוֹפֵל לַמַּחֲלָה אֲזַי קָשֶׁה לוֹ מְאֹד. שֶׁקֶט, טִפּוּס חָבִיב, עַל פִּי רֹב עָסוּק בְּעַצְמוֹ וְנֶאֱמָן רַק לְעַצְמוֹ. טִפּוּס שָׂמֵחַ וְנִמְרָץ, סַמְכוּתִי וּמַנְהִיג בְּבֵיתוֹ, לְעִתִּים קַפְּדָן וְדוֹרֵשׁ מִשְׁמַעַת קְצָת מֻגְזֶמֶת וְעִם זֶה מִשְׁתַּדֵּל לְהַעֲנִיק הַרְבֵּה לִבְנֵי בֵּיתוֹ, מֵאִיר פָּנִים.