דברים גלויים אך מזיקים

ראינו לעיל שאסור לספר דברי גנאי אפילו כשהדברים כבר היו ידועים קודם לכן לשומע. הרי זה משום שעצם דיבור הגנאי הוא איסור בפני עצמו.

לעומת זאת, מתקבל על הדעת שאפשר לומר דברים העלולים לגרום נזק בנוכחותו של מישהו שכבר יודע אותם, אלא אם כן המדבר מדגיש נקודה שהשומע לא היה מודע לה עד כה. הרי זה משום שהדברים לא יגרמו לנזק שלא היה נגרם בלעדיהם.

הרמב"ם מרחיב את הדברים וקובע שאם נאמרו בפני שלושה, דברים העלולים להזיק, מותר לשלושה להזכיר את הדברים בשיחותיהם עם אחרים.

הטעם לכך הוא משום שכל אחד מן השלושה יכול להניח ששני האחרים ממילא יספרו את הדברים. מכל מקום, הדבר יהיה אסור במקרים הבאים :

1. כאשר ידוע שאחד מבין השלושה הוא שומר סוד הנזהר עד מאוד בהלכות שמירת הלשון.

2. כוונתו של המדבר בספרו את הדברים היא להמשיך ולהפיצם ברבים.

לפי החפץ חיים, מתיר הרמב"ם לכל אחד מהשלושה ששמעו את הדברים לחזור ולספרם אפילו הם דברי גנאי. החפץ חיים אינו מוצא הצדקה לקולא זו; ויותר מכן, הוא אינו ממליץ להסתמך על דעת הרמב"ם בעניין לשון הרע הנאמר בפני שלושה, היות ומרבית הפוסקים האחרים אינם מסכימים איתו וגורסים שאין שום מקור לקולא זו מהש"ס, לכן השומר נפשו ירחק מזה. לפיכך, אסור אף פעם לחזור על דברי גנאי, אפילו כשהם נאמרו בפני שלושה או יותר שומעים.