הוכחת המדבר לשון הרע

המצווה "הוכח תוכיח את עמיתך" )ויקרא י"ט , י"ז( מחייבת להודיע לחוטא שהתנהגותו אינה הולמת ולנסות לשכנעו להיטיב את דרכיו. במהלך התוכחה, על המוכיח להיות מוכן לתגובה מביכה או מעליבה ובכל זאת עליולהמשיך בתוכחתו כל עוד המעשה האסור חוזר ונשנה. גם אם נראה שיש סיכוי קלוש ביותר,  או שאין כלל סיכויים שדבריו יתקבלו - בכל זאת עליו להמשיך ולמחות על המעשה. רק במקרה שבו ידוע שהתוכחה תגרום לחוטא להגדיל עוד יותר את הקלקול - יש להימנע מלהוכיחו.

התוכחה חייבת להיעשות בנחת ובלשון רכה, רצוי ככל האפשר להוכיח את החוטא בצנעה ולא להלבין את פניו ברבים. באופן כללי, אדם השומע לשון הרע חייב להפסיק את המספר לשון הרע ולהוכיחו. עליו לעשות כמיטב יכולתו כדי לעצור בעדו ולשים קץ לדיבוריו האסורים אלא אם כן תגובתו הצפויה של המספר תהיה להרבות עוד יותר את דברי הגנות על המדובר וזאת כאמצעי הגנה על דיבורו האסור.

מצב נוסף שבו אין מקום לתוכחה הוא כאשר: א. המספר אינו מודע לכך שדבריו הם לשון הרע, או שאינו יודע כלל שלשון הרע אסור מהתורה. ב. אם ברור שהמספר ימשיך לדבר לשון הרע גם אחרי שיאמרו לו שהדבר אסור.