חלק ג | מילון מילים ארמיות נפוצות

א

אֲבַד – נאבד.
אֲבָה – רצה, הסכים.
אָבִי – אבי.
אֶבְיוֹן – עני.
אֲבַדְתָּא – אובדן.
אַדַּעְתָּא – על דעת.
אַדְּרַבָּה – להפך.
אַהְדְּרֵיהּ – החזיר אותו.
אִיכָּא – יש.
אִיכָּא דְּאָמְרֵי – יש אומרים.
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – יש ביניהם הבדל.
אֵימָא – אמור.
אִינְהוּ – הם.
אִית – יש.
אִית לֵיהּ – יש לו, סובר.
אִית לַהּ – יש לה.
אִיתְּמַר – נאמר.
אַכַּתִּי – עדיין.
אַלְמָא – הרי מכאן מוכח.
אֲמִינָא – הייתי אומר.
אַמַּאי – מדוע.
אָמְנָם – אמנם.
אֲנַן – אנחנו.
אֲנַן סָהֲדֵי – אנו עדים, ברור לנו.
אַסֵּיק – העלה.
אִסְתַּיֵּעַ – הסתייע.
אֲפִילּוּ – אפילו.
אַפֵּיק – הוציא.
אָתֵי – בא.
אֲתָא – בא.
אָתְיָא – באה, מתיישבת.
אֲתוֹ – באו.

ב

בְּגָוֵהּ – בתוכו.
בַּהֲדֵי – יחד עם.
בַּהֲדָדֵי – יחד.
בֵּיהּ – בו.
בֵּי דִינָא – בית דין.
בֵּינֵי וּבֵינֵי – בינתיים.
בְּכוּלֵּיהּ – בכל.
בְּעָלְמָא – באופן כללי.
בָּתַר – אחרי.
בָּתַר הָכִי – לאחר מכן.
בָּתְרָא – אחרון.
בַּר – בן, או, חוץ מ־, בהתאם להקשר.
בַּר מִינָן – ביטוי שמשמעותו משתנה לפי ההקשר, ולעיתים משמש כלשון נקייה על אדם שנפטר.
בְּרַם – אולם.

ג

גַּבְרָא – אדם.
גַּבֵּי – אצל, לגבי.
גּוּפֵיהּ – גופו, הדבר עצמו.
גּוּפָא – גוף הדבר.
גָּרְסִינַן – אנו גורסים.
גִּרְסָא – נוסח.
גָּרְסִינַן הָכִי – כך אנו גורסים.

ד

דָּא – זה.
דַּאֲמַר – שאמר.
דְּאָמְרִי – שאומרים.
דְּאוֹרָיְיתָא – מן התורה.
דְּאוֹרָיְיתָא הוּא – הדבר מן התורה.
דְּהָא – שהרי.
דְּהָכָא – שכאן.
דְּהָתָם – ששם.
דְּהַיְינוּ – כלומר.
דְּחָזֵי – שראוי, שרואה, לפי ההקשר.
דִּילְמָא – שמא.
דָּמְיָא – דומה.
דַּוְקָא – דווקא.
דְּקָאֵי – שעומד, נמצא.

ה

הָא – זה, הרי.
הָאִידְּנָא – בזמן הזה.
הַאי – זה.
הָכִי – כך.
הֵיכָא – היכן.
הֵיכִי – כיצד.
הֵיכִי דָּמֵי – כיצד מדובר.
הָתָם – שם.
הָכָא – כאן.
הָנֵי – אלה.
הָנֵי מִילֵּי – דברים אלה.
הוֹאִיל – מאחר ש.
הֲוָה – היה.
הֲווֹ – היו.
הֲוָה אֲמִינָא

ו

וְאִי – ואם.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא – ואם תרצה לומר.
וְאַכַּתִּי – ועדיין.
וְהָאָמַר – והרי אמר.
וְהָא – והרי.
וְהִלְכְתָא – וההלכה היא.
וְהָנֵי מִילֵּי – ודברים אלה אמורים.
וּלְטַעְמִיךְ – ולפי שיטתך.

ז

זִיל – לך.
זִיל בָּתַר – לך אחר, התחשב לפי.
זִמְנִין – פעמים.
זִימְנִין – פעמים.

ח

חֲבִיבִי – כינוי לאדם יקר, חביב.
חֲזִי – ראה, ראוי.
חֲזִינַן – אנו רואים.
חֲזָקָה – מצב או הנחה מבוססת בדין.
חַיְישִׁינַן – חוששים.
חָיֵישׁ – חושש.
חֲזוֹ – ראו.
חֲסוֹרֵי – חסר.
חֲסוֹרֵי מַחְסְרָא – חסר מן הנוסח.

ט

טַעְמָא – טעם.
טְפֵי – יותר.
טְפֵי עֲדִיף – עדיף יותר.
טַעְמָא דְּקְרָא – הטעם של הפסוק.
טַעְמָא דְּמִילְּתָא – הטעם של הדבר.

י

יָהֵיב – נותן.
יָהֵיב לֵיהּ – נותן לו.
יָהֵיב טַעְמָא – נותן טעם, הסבר.
יוֹמָא – יום.
יְדֵיהּ – ידו.
יְדֵיהֶן – ידיהם.
יָדַע – ידע.
יָדְעִינַן – אנו יודעים.
יָכִיל – יכול.
יָכוֹל – יכול.

כ

כְּדְאָמַר – כפי שאמר.
כִּדְבָעֵי – כראוי.
כְּהַאי גַוְונָא – כגון זה.
כְּווָתֵיהּ – כמותו.
כּוּלֵּי – כולו.
כּוּלֵּי עָלְמָא – כולם.
כֵּיוָן – מכיוון ש.
כְּמַאן – כדעת מי.
כְּדַאי – ראוי.

ל

לָאו – לא.
לָאו הָכִי – לא כך.
לָאו מִילְּתָא הִיא – אין הדבר נכון.
לָאו דַּוְקָא – לא דווקא.
לֵיהּ – לו.
לֶיהֱוֵי – שיהיה.
לִישָּׁנָא – לשון.
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא – לשון אחרת.
לֵית – אין.
לֵית לֵיהּ – אין לו, אינו סובר.
לֵית לַהּ – אין לה.
לֵיתָא – אינו.
לְמֵימַר – לומר.
לְמַאי – למה, לשם מה.

מ

מַאי – מה.
מַאי טַעְמָא – מה הטעם.
מַאי בֵּינַיְיהוּ – מה ההבדל ביניהם.
מַאי נַפְקָא מִינָּה – מה התוצאה המעשית.
מַאי מַשְׁמַע – כיצד הדבר משתמע.
מְנָא – מניין.
מְנָא לַן – מניין לנו.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי – מניין הדברים האלה.
מִיהָא – מכל מקום.
מִילְּתָא – דבר.
מִילְּתָא דְּפְשִׁיטָא – דבר פשוט.
מִמַּאי – ממה, מניין.
מִסְתַּבְּרָא – מסתבר.
מִסְתַּבֵּר טְפֵי – מסתבר יותר.

נ

נַמִי – גם.
נְפַק – יצא.
נַפְקָא – יוצאת.
נַפְקָא מִינָּה – תוצאה מעשית.
נָפְקָא לַן – יוצא לנו.
נְהִי – אמנם.
נַהֲרְדְּעֵי – חכמי נהרדעא.
נִיחָא – נוח, מובן.
נִיחָא לֵיהּ – נוח לו.
נִרְאֶה – נראה.
נֵימָא – נאמר.
נָקַט – נקט, לקח, הביא כדוגמה.
נָקִיט – אוחז, נוקט.

ס

סָבַר – סבר, חשב.
סְבָרָא – היגיון, טעם.
סָבִירָא לֵיהּ – הוא סובר.
סְבָרוּהָ – סברו בתחילה.
סַלְקָא דַּעְתָּךְ – עלה על דעתך.
סְתָמָא – סתם.
סֵיפָא – סוף.
סַלְקָא – עלה.
סַגִּי – מספיק.

ע

עָבֵיד – עושה.
עֲבִידְנָא – אני עושה.
עָבֵיד לֵיהּ – עושה לו.
עֲדִיפָא – עדיפה.
עֲדִיפָא מִינַּהּ – עדיפה ממנה.
עִיקָּר – העיקר.
עָלְמָא – העולם, כלל האנשים.
עֲלֵיהּ – עליו.
עֲלַיְיהוּ – עליהם.
עָבֵיד אִינִישׁ – אדם עושה.

פ

פְּשִׁיטָא – פשוט.
פְּרִיךְ – מקשה.
פְּרָכִינַן – אנו מקשים.
פָּלִיג – חולק.
פְּלִיגִי – חולקים.
פּוּרְתָּא – מעט.
פָּשֵׁיט – פושט, מפרש, לפי ההקשר.
פֵּירְכָא – קושיה.
פּוּרְקָא – תירוץ.

צ

צְרִיכָא – נצרך.
צָרִיךְ – צריך.
צַיֵּית – שומע, מציית.
צַיֵּית לֵיהּ – מציית לו.
צְלוֹתָא – תפילה.

ק

קָא – מציין פעולה או מצב בהווה.
קָאֵי – עומד, נמצא.
קָאָמִינָא – אנו אומרים.
קָאָמַר – אומר.
קַמֵּיהּ – לפניו.
קָא מַשְׁמַע לָן – משמיע לנו.
קָתָנֵי – שונה, שנוי.
קָא מִיפְלְגֵי – נחלקים.
קַשְׁיָא – קשה.
קַשְׁיָא לֵיהּ – קשה לו.
קָשֶׁה – קשה.
קַל וָחוֹמֶר – לימוד מהחמור אל הקל או מהקל אל החמור בהתאם למבנה הלימוד.

ר

רֵישָׁא – ההתחלה.
רָמֵי – מקשה, משליך.
רְמִינְהוּ – מקשה מקור כנגד מקור.
רַבָּא – שמו של האמורא רבא.
רַבָּנַן – החכמים.
רְאָיָה – מקור המוכיח.

ש

שָׁאנֵי – שונה.
שָׁאנֵי הָכָא – כאן המצב שונה.
שָׁאנֵי הָתָם – שם המצב שונה.
שְׁמַע – שמע.
שְׁמַע מִינָּה – למד מכאן.
שְׁמַע מִינָה תְּלָת – למד מכאן שלושה דברים.
שַׁפִּיר – היטב.
שַׁפִּיר קָאָמַר – אמר היטב.
שָׁקֵיל – לוקח.
שָׁקֵיל וְטָרֵי – משא ומתן בדברי תורה.
שְׁקַלָא וְטַרְיָא – הדיון והמשא ומתן של הסוגיה.

ת

תָּא – בוא.
תָּא שְׁמַע – בוא ושמע.
תְּנַן – שנינו במשנה.
תַּנְיָא – שנויה ברייתא.
תָּנוּ רַבָּנַן – שנו חכמים.
תֵּיקוּ – נשאר בספק.
תְּיוּבְתָא – קושיה ניצחת.
תִּיפּוֹק לֵיהּ – יצא לנו כבר מסיבה אחרת.
תִּיפְשׁוֹט – תפשוט את הספק.
תְּרֵי – שניים.
תְּלָת – שלושה.
תַּנְיָא כְּווָתֵיהּ – ברייתא המסייעת לשיטתו.
תַּנְיָא דְּלָא כְּווָתֵיהּ – ברייתא שאינה מתאימה לשיטתו.