חלק ז | שורשים ארמיים שיעזרו להבין מילים חדשות

אחת הדרכים הטובות ביותר להתקדם בגמרא היא לא לשנן כל מילה בנפרד, אלא להכיר משפחות של מילים.

שורש א־מ־ר

אָמַר – אמר.
אָמְרִינַן – אנו אומרים.
אֲמִינָא – הייתי אומר.
קָאָמַר – אומר.
לְמֵימַר – לומר.
לֵימָא – נאמר?
דַּאֲמַר – שאמר.

כאשר הלומד מזהה את השורש, הוא כבר יכול לנחש את משמעות המילה.

שורש ב־ע־י

בָּעֵי – שאל, רצה.
בָּעֵי מִינֵּיהּ – שאל ממנו.
אִיבַּעְיָא לְהוּ – נשאלה להם שאלה.
בָּעִינַן – אנו צריכים.

שים לב: אִיבַּעְיָא לְהוּ היא צורה קבועה ונפוצה מאוד בגמרא, ומשמעותה "נשאלה להם שאלה". (ברכי אליעזר)

שורש נ־פ־ק

נָפַק – יצא.
נַפְקָא – יוצאת.
נַפְקָא מִינָּה – יוצא ממנה, כלומר, מהי התוצאה הנובעת מן הדברים.
נָפְקָא לַן – יוצא לנו.

לדוגמה:

מַאי נַפְקָא מִינָּה? – מה יוצא ממנה, כלומר, מה ההבדל או התוצאה המעשית? הצורה מַאי נָפְקָא מִינָּה מופיעה גם בניקוד זה במילונים ובמקורות.

שורש ח־ז־י

חֲזִי – ראה, ראוי.
חֲזִינַן – אנו רואים.
דְּחָזֵי – שראוי, שרואה.

שורש י־ה־ב

יָהֵיב – נותן.
יָהֵיב לֵיהּ – נותן לו.
יָהֵיב טַעְמָא – נותן טעם, הסבר.

שורש א־ת־י

אֲתָא – בא.
אָתֵי – בא, בא הדבר.
אָתְיָא – באה, מתיישבת.
אֲתוֹ – באו.

שורש פ־ר־ך

פְּרִיךְ – מקשה.
פְּרָכִינַן – אנו מקשים.
פֵּירְכָא – קושיה.