כששיחה בטלה הופכת ללשון הרע ולרכילות

שיחה בטלה היא בעיה בפני עצמה, אבל לפעמים היא רק השער שדרכו נכנסים לדיבורים חמורים הרבה יותר.

המשנה ברורה מזהיר במיוחד בבית הכנסת מפני לשון הרע, רכילות, מחלוקת וקטטות. הוא כותב שמעבר לחומרת העבירות עצמן, חומרתן גדלה כאשר הן נעשות במקום קדוש, מפני שהדבר מזלזל בכבוד השכינה.

הדבר מצוי מאוד.

אדם מתחיל שיחה תמימה:

"מה נשמע?"

"ראית מה קרה?"

"אתה יודע מה פלוני עשה?"

ומכאן הדרך קצרה לעיתים לסיפור על אדם אחר.

אחר כך מגיעה פרשנות.

אחר כך ביקורת.

ולפעמים הדברים ממשיכים ללשון הרע, רכילות או מחלוקת.

לכן הדרך הטובה ביותר להתמודד עם דיבור אסור אינה תמיד לחכות לרגע שבו נאמר כבר דבר אסור.

לפעמים צריך לעצור את השיחה לפני שהיא מתחילה להתדרדר.

וכאן מתגלה כוחו של האדם השומר על פיו.

הוא אינו צריך להוכיח לאחרים שהם טועים.

הוא פשוט יכול לומר: "עזוב, בוא נדבר על זה אחר כך."

משפט קטן.

אבל לפעמים משפט כזה מונע עוון גדול.

מקורות: משנה ברורה, אורח חיים סימן קנא ס"ק ב, חפץ חיים, הלכות לשון הרע ורכילות.