לכו נרננה | שלש צורות ההשתחוות
מאת הרב אברהם סילברשטיין שליט"א10.9.2026תפילהזמן קריאה · 7 דקות
#שו"ת על התפילה
טוען…
טוען תוכן…
תפילה"לְכוּ נְרַנְּנָה לה', נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ. נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ. כִּי אֵ-ל גָּדוֹל ה', וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים. אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ, וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ. אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ, וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ. בֹּאוֹ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי עֹשֵׂנוּ. כִּי הוּא אֱלֺקֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ, הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ" (תהלים צה א-ז).
שאלה:
במזמור זה מופיעים שלשה ביטויים שונים להשתחוואה לפני ה', 'נשתחווה' 'נכרעה' ו'נברכה'. האם אלו מילים נרדפות, או שיש הבדלי משמעות ביניהן?
תשובות:
א. השתחוואה היא השתטחות הגוף כולו על הארץ בפישוט ידים ורגלים, כמשתמע מלשון הכתוב (בראשית לז י) "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה" (ברכות לד ב). כריעה היא כפיפת הראש עם הפלג העליון של הגוף, כפי שאנו כורעים בתפילת שמונה עשרה. הברכה היא מלשון ברך, כלומר, כריעת הברכיים על הארץ (רד"ק שם) [1].
ב. בדרך כלל הכריעה קודמת להשתחוואה. כדי להשתטח על הארץ בפישוט ידים ורגלים, צריך קודם לכרוע על הברכים [2]. בכתוב זה הסדר הפוך, "נשתחווה, ונכרעה, נברכה". היפוך הסדר רומז לקימה שלאחר הנפילה. בזכות ההכנעה המוחלטת, מרומם ה' את האדם משפל המדרגה של פישוט ידים ורגלים על הארץ למצב של כפיפה, וממנו למצב של כריעה על הברכים, עד לקימה מוחלטת בקומה זקופה (רש"ר הירש שם).
ג. במדרש (תנחומא כי תבוא סימן א) מבואר, שאין הבדל בין השתחוואה לכריעה והברכה. הסיבה לכך שחזר הכתוב שלש פעמים על אותה פעולה היא כדי לרמז על שלש תפילות היום, שחרית מנחה וערבית [3].
ד. כהמשך לדברי המדרש, אמנם פיזית שלש הפעולות הללו מתבצעות באותה צורה, אך הן מסמלות שלש דרגות של דביקות בבורא יתברך. לאחר שהאדם קם משנתו הוא משתחווה לה' בשחרית, מתוך הודאה על כל חסדיו עמו. בהמשך היום הוא משתחווה לה' במנחה, כדי להביע את הכנעתו מלפניו. ההשתחוואה בערבית מורה על ביטול מוחלט לפני ה' (שפת אמת כי תבוא שנת תרנ"ה).
ה. 'נברכה' מלשון מבריך ומרכיב באילנות, שהיא חיבור ענף חדש לגזע העץ, או הרכבת שני עצים כדי שיינקו זה מזה. ההשתחוואה השלישית לעת ערבית המסמלת כאמור את הביטול המוחלט לבורא יתברך, ממשיכה את הברכה והשפע העליון לאדם, כדוגמת הענף היונק משרשי האילן על ידי התמזגותו בו (שם שנת תרמ"ד) [4].
ו. על ידי שלש הפעולות האמורות, שכמובא לעיל בשם המדרש מכוונות כנגד שלש תפילות היום, אפשר לזכות לנפש רוח ונשמה של הקדושה המרומזות בכתוב שלאחריו. "כי הוא אלוקינו" היא בחינת הנשמה האלוקית. "ואנחנו עם מרעיתו" היא בחינת רוח, "וצאן ידו" היא בחינת נפש (שם שנת תרמ"ח).
ז. רעיון זה משתלב גם עם דרכו של הרד"ק בהבדלים שבין שלש הפעולות האמורות, כמובא לעיל (תשובה א). ההשתחוואה שהיא בנפילת כל הגוף על הארץ, מסמלת ביטול מוחלט לפני ה', גם של הנפש החומרית של האדם. ההברכה שהיא כריעת הברכים מסמלת את הכנעת רוח האדם בלבד. הכריעה שהיא כפיפת הפלג העליון של הגוף מסמלת את הכנעת הנשמה האלוקית בלבד, בהיותה החלק העליון של האדם. מדובר אפוא בשלש דרגות שונות של הכנעה לפני ה'.
שאלה:
היכן נמצאים בכתובים ביטויים נוספים של השתחוואה או כריעה?
תשובות:
א. במקומות רבים מצאנו השתחוואה במובן של עבודת ה' וכניעה לפניו [5], ולהלן חלק מהם.
א. "ויאמר אברהם אל נעריו, שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער נלכה עד כה, ונשתחווה ונשובה אליכם" (בראשית כב ה).
ב. "ואל משה אמר, עלה אל ה' אתה ואהרן ונדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, והשתחוויתם מרחוק" (שמות כד א).
ג. "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחוות [6] ולזבוח לה'" (שמואל א' א ג).
ד. "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים מארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" (ישעיהו כז יג).
ה. "רוממו ה' אלקינו והשתחוו להדום רגליו, קדוש הוא" (תהלים צט ה).
ו. "רוממו ה' אלקינו והשתחוו להר קדשו כי קדוש ה' אלוקינו" (שם פסוק ט).
ב. במקומות נוספים מצאנו השתחוואה כביטוי לכבוד כלפי אדם מסוים, כדלהלן:
א. "וישא עיניו, וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה" (בראשית יח ב).
ב. "והוא עבר לפניהם, וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו" (שם לג ג).
ג. "ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ, ויבואו אחי יוסף וישתחו לו אפים ארצה" (שם מב ו)
ד. "ויצא משה לקראת חותנו, וישתחו וישק לו, וישאלו איש רעהו לשלום ויבואו האהלה" (שמות יח ז).
ה. "הנער בא, ודוד קם מאצל הנגב ויפול לאפיו ארצה, וישתחו שלש פעמים וישקו איש את רעהו, ויבכו איש את רעהו, עד דוד הגדיל" (שמואל א' כ מא).
ג. בכמה מקומות מופיע הביטוי כריעה כהכנעה לפני ה' או לפני אדם, או כביטוי למפלה, ללא איזכור של הברכיים, כדלהלן:
א. "וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים להמן, כי כן צוה לו המלך, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" (אסתר ג ב).
ב. "וכל בני ישראל רואים ברדת האש, וכבוד ה' על הבית, ויכרעו אפים ארצה על הרצפה, וישתחוו והודות לה' כי טוב" (דברי הימים ב' ז ג).
ג. "בלתי כרוע תחת אסיר, ותחת הרוגים יפלו, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה" (ישעיה י ד).
ד. "בין רגליה כרע, נפל שכב בין רגליה, כרע נפל באשר כרע, שם נפל שדוד" (שופטים ה כז).
ד. במקומות נוספים מיוחסת הכריעה או ההברכה לברכיים, כדלהלן:
א. "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו, וכפיו פרושות השמים" (מלכים א' ח נד).
ב. "כי עשה שלמה כיור נחושת ויתנהו בתוך העזרה, חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו ואמות שלוש קומתו, ויעמוד עליו ויברך על ברכיו נגד כל קהל ישראל, ויפרוש כפיו השמימה" (דברי הימים ב' ו יג).
ג. "כי לי תכרע כל ברך, תשבע כל לשון" (ישעיה מה כג).
ד. "ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה, וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלים, וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי, ומצלא ומודא קדם אלהה, כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה" (דניאל ו יא). [וכאשר ידע דניאל את הרשום בכתב נכנס לביתו, וחלונות היו פתוחים לו בעליה נגד ירושלים. ושלש פעמים ביום היה כורע על ברכיו, ומתפלל ומודה לפני אלוקיו, כפי שהיה עושה מימים ימימה].
ה. "ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב, לעת צאת השואבות" (בראשית כד יא) [7].
שורה תחתונה:
שלשה ביטויים להשתחוואה, כנגד שלש דרגות חיוב שיש בה. כל אדם משתחווה בתחילתה וסופה של ברכת מגן אבות, וברכת ההודאה. כהן גדול משתחווה בתחילתה של כל ברכה, והמלך כורע לאורך התפילה כולה (ברכות לד ב).
[1] הרד"ק מסמיך לכך את דברי הכתוב (שופטים ז ו) "כרעו על ברכיהם לשתות מים", אך שם לא נזכרה לשון הברכה אלא כריעה. ואכן הברייתא (שם) מוכיחה ממה שנאמר בשלמה (מלכים א' ח נד) "קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו", שכריעה היא על הברכיים. הברייתא אינה מזכירה כלל את המונח 'הברכה', ובמקומו היא מתייחסת ל'קידה' המוזכרת בכמה מקומות בכתובים, כגון "ויקוד האיש וישתחו לה'" (בראשית כד כו), וכן "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל, וכי ראה את עניים, ויקדו וישתחוו" (שמות ד לא). הקידה היא הצמדת הפנים לארץ, וזאת על ידי נעיצת שתי בהונות הידים בארץ, ובעוד כל הגוף תלוי באוויר הפנים נושקות לארץ. זו היא פעולה קשה ביותר, שאין ביד כל אדם לעשותה (סוכה נג א).
[2] כסדר האמור בתפילת 'עלינו לשבח', "ואנחנו כורעים ומשתחווים". וכן נאמר במגילת אסתר (ג ב), "וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים להמן".
[3] המדרש מוסיף, שאף ששלש תפילות אלו אינן מן התורה, מכל מקום משה רבינו שהוא מחברו של מזמור זה צפה ברוח קדשו שבית המקדש עתיד להיחרב, ותיקן לישראל שיתפללו שלש פעמים ביום כנגד הקרבנות.
[4] לפי זה הפועל 'נברכה' הינו בעל כפל משמעות, גם מלשון הרכבה וגם מלשון ברכה. משמעות הברכה שבפועל זה הינה דו סטרית, גם הברכה שאנו מברכים את ה' תוך כדי ההשתחוואה, וגם הברכה שה' מברך אותנו בזכות חיבורנו והתבטלותנו אליו.
[5] אמנם השתחוואה בפישוט ידים ורגלים על רצפת אבן אסורה מחוץ לבית המקדש, ככתוב (ויקרא כו א) "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה" (ראה מגילה כב ב).
[6] הרד"ק (שם) מפרש שהכוונה היא לתפילה.
[7] כתוב זה מצוטט על ידי רש"י במזמור נשוא מאמרנו, כדי לפרש את משמעות המילה 'ונברכה'.
