מהן החיות הכשרות?

• חיית יבשה היא כשרה, אם יש לה פרסות שסועות והיא מעלה גירה. חובה שיהיו לה שני הסימנים גם יחד. לדוגמא: פרות, כבשים, עיזים וצבאים הינן חיות כשרות, בעוד שחזירים, שפנים, סנאים, דובים, כלבים, חתולים, גמלים וסוסים – אינם כשרים.

• עופות: התורה מונה 21 מיני עופות לא-כשרים – למעשה כל ציפורי הטרף. דוגמה לעופות כשרים: כל זני העופות הביתיים: תרנגולות, ברווזים, אווזים, תרנגולי הודו ויונים.

• דגים וחיות ים: יצור החי במים הוא כשר רק אם יש לו סנפירים וקשקשים. דוגמאות: דג סלמון, דג טונה, דג בקלה, דג סול, קרפיון, מקרל – אלה דגים כשרים, בעוד שדג השפמנון, דג החידקן, דג החרב, סרטנים, צדפות וכל יונקי הים – אינם כשרים.

• כל הזוחלים, דו-חיים, תולעים וחרקים – חוץ מארבעה מינים של ארבה – אינם כשרים.
  
  
  

הרחבה בנושא עופות | כיצד יודעים אלו עופות כשרים?

כאשר התורה מפרטת את הלכות הכשרות השונים, היא מעניקה לחיות ולבהמות סימנים מדוייקים לפיהם ניתן לדעת אלו כשרות ואלו לא; גם דגים כשרים נוכל למצוא באמצעות ווידוא שיש להם סנפיר וקשקשת.

אבל עופות? התורה לא נותנת לנו סימנים לפיהם נוכל להבדיל בין עופות כשרים ועופות שאינם כאלו. במקום זאת, אנו מקבלים רשימה של עופות טמאים בלבד מהם אנו צריכים להתנזר מאכילה.

רשימת העופות הטמאים: רק רשימה שחורה

את הרשימה אנו מוצאים בספר ויקרא [1] ובספר דברים [2] והיא כוללת את העופות הבאים:

נשר, פרס, עזניה, דאה ואיה, עורב, בת יענה, תחמס, שחף, נץ, כוס, שלך, ינשוף, תנשמת, קאת, רחם, חסידה, אנפה, דוכיפת ועטלף. התורה מוסיפה את המילים "למינה" או "למינו" על-מנל להדגיש שלא מדובר רק בעוף אחד אלא במין כולל המכיל עופות רבים.

מדוע בחרה התורה לציין אלו עופות אסורים, ולא אלו עופות מותרים? רבי יהודה מסביר [3] כי "גלוי וידוע לפני מי שברא והיה העולם שעופות טהורין מרובין על הטמאין, לפיכך מנה הכתוב בטמאין." במילים אחרות, רוב העופות בעולם כשרים ומותרים באכילה, ולכן הפסוק יכל להסתפק ברשימה שחורה של עופות אסורים באכילה. כל מי שלא נכנס לרשימה – כשר!

זה נשמע מצויין, אבל אם תגשו לסופרמרקט המקומי תגלו מספר מאוד מצומצם של זני עופות כשרים. מה קרה לכל השאר?

מתברר שהעובדה שאין סימני כשרות מיוחדים לעוף הייתה לו לרועץ.

הבה נחזור אלפי שנים אחורנית, לתקופה בה ניתנו לעם ישראל דיני הכשרות. המדרש [4] מתאר כיצד משה רבינו לא הסתפק בנאום בלבד, אלא אף המחיש את ההלכות. "היה משה אוחז החיה ומראה להם לישראל ואומר להם: זו תאכלו, וזו לא תאכלו!" ההמחשה כללה גם את העופות הטמאים, כך שהיהודים ידעו בדיוק מה מותר ומה אסור.

אבל עם השנים הספקות החלו להתעורר. סביר להניח שעופות רבים לא היו מצויים בארץ ישראל, וכשהיהודים גלו למקומות אחרים וגילו זנים חדשים של עופות הם נמנעו מאכילתם כיוון שהם לא ידעו לזהות אותם כעופות טמאים או לא [5]. אפילו השמות המקובלים כיום בעברית לעופות הם שמות מודרניים בלבד, כך שיתכן והם כלל לא העופות המוזכרים במקרא.

ולמרות שרשימת העופות הטמאים נראית די קצרה, בל נשכח שהיא כוללת זנים שלמים של עופות. "מאה עופות טמאין יש במזרח, וכולן [מסווגים כ]מין איה!" אמר האמורא איסי בן יהודה [6].

עופות כשרים בימינו

חכמינו זכרונם לברכה גיבשו רשימת מאפיינים של עופות כשרים וטמאים [7].

לעופות כשרים יש שלושה סימנים: אצבע יתירה (מעל שאר האצבעות), זפק (איבר פנימי דמוי צינור המשמש לאיחסון מזון לפני עיכולו), וניתן לקלף את כיס הקורקבן שלו לללא סכין [8] .

לעופות טמאים יש גם שלושה סימנים: הם דורסים את קורבנותיהם באכזריות [9], כאשר זורקים לעברם אוכל, הם תופסים אותו בעודו באוויר (בשונה מהעופות הטהורים שמניחים אותו על הקרקע ורק אז אוכלים ממנו); וכשמותחים לפניהם חוט, העופות הטמאים יחלקו את אצבעותיהם בשווה בשני צידי החוט [10] .

בסופו של דבר, הקביעה האם עוף כשר או לא מתבססת אך ורק על מסורת העוברת מדור לדור [11]. בימינו המסורת מוגבלת למספר מצומצם מאוד של עופות, ולכן המבחר המוצע ללקוח הוא בהתאם.

אחת הסיבות: שיהיה לנו אופי טוב!

"נאמר בספרים שאחד הטעמים (שעל פי שכל) לשמירת כשרות הוא כדי לעדן ולזכך את המידות. לדוגמה, כאשר אדם אוכל חיה או עוף טורפים, זה יוצר באדם את מידת האכזריות. וכאשר אדם אוכל מאכלים כשרים, זה מעדן את מדותיו ומצליחו שתפילותיו תהיינה כדרוש, שקיום המצוות יהיה כדרוש, ושהבנת התורה בעצמו ולימוד התורה לאחרים יהיה כדרוש".

1. פרק יא, יג-כג.

2. פרק יד, יא-כ.

3. חולין סג:

4. ספרא שמיני ב, ב.

5. ראה למשל חולין סב, ב: "אמר רב אסי שמונה ספקות הן, חובא חוגא..."

6. חולין סג, שם.

7. מהיכן הובאו סימנים אלו? לדעת הרס"ג (פירוש רס"ג על התורה, מהדורת קאפח, עמ' קכב-קכג) סימנים אלו הועברו במסורת, בעוד לדעת הרמב"ם (ספר המצוות, מהדורת קאפח עמ' קלג) החכמים הם אלו שגיבשו את רשימת הסימנים.

8. סימן אחד מן הרשימה לא יספיק להכשיר את העוף, אלא אם כן מדובר בסימן הקורקבן – רמב"ם במשנה תורה הלכות מאכלות אסורות א, יט.

9. ההגדרה ההלכתית לכך היא עוף "דורס ואוכל" (חולין נט.) כלומר נועצות את ציפורניהן בקורבן ואף מתחילים לאכול ממנו בעודו בחיים (רבינו תם, רמב"ן, רמב"ם ועוד).

10. דעת רבי אלעזר בר צדוק במסכת חולין שם.

11. חולין סג:, הובא להלכה בשו"ע יורה דיעה פב.