מושגים ביהדות | אות ו

וּבָא לְצִיּוֹן
תפילה הנאמרת לאחר תפילת שחרית ובשבת גם בתפילת מנחה. במרכזה נאמרת תפילת "קדושה דסידרא", הכוללת פסוקים מן התנ"ך ותרגום של פסוקי הקדושה לארמית. התפילה כוללת גם בקשות על גאולה, תורה וקדושת ישראל.

וַיָּחֶל
קריאת התורה המיוחדת לתענית ציבור. הקריאה עוסקת בתפילתו של משה רבנו לאחר חטא העגל, כאשר ביקש מהקב"ה לסלוח לעם ישראל, והיא כוללת את י"ג מידות הרחמים.

וִדּוּי
א. מצוות החוטא להתוודות על חטאיו ולפרט אותם לפני הקב"ה כחלק מתהליך התשובה. ב. כינוי לתפילות שבהן האדם מתוודה על חטאיו, ובפרט תפילות הווידוי הנאמרות ביום הכיפורים. עיקר הווידוי הוא הכרה בחטא, חרטה וקבלה שלא לשוב אליו.

וִדּוּי מַעַשְׂרוֹת
מצווה מן התורה הנוהגת בשנה הרביעית ובשנה השביעית למחזור השמיטה. בערב פסח של שנים אלו, לאחר שהאדם סיים להפריש ולתת את כל התרומות והמעשרות כדינם, הוא מבער את המעשרות שנותרו ברשותו ואומר את פרשת וידוי המעשרות.

וַיְהִי נֹעַם
תפילה הנאמרת במוצאי שבת, לאחר תפילת ערבית, ובה מבקשים שהמעשים שיעשה האדם במשך השבוע יצליחו ושמעשה ידיו יכונן. במוצאי שבתות מסוימים אומרים אותה יחד עם פסוקים ותפילות נוספות, ובקהילות רבות יש מנהגים שונים לגבי אמירתה.

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם
פרשת הפסוקים בסוף מעשה בראשית, המתארת את השלמת בריאת העולם ביום השביעי ואת שביתת הקב"ה ממלאכת הבריאה. אומרים את "ויכולו" בתפילת ערבית של ליל שבת, וכן לאחר תפילת העמידה בליל שבת, ובקידוש. חז"ל הפליגו במעלת אמירת "ויכולו", ואמרו שהאומרה נעשה כשותף לקב"ה במעשה בראשית.

וְנָתְנָה תּוֹקֶף
פיוט מרכזי הנאמר בתפילת מוסף של הימים הנוראים, בעיקר בראש השנה וביום הכיפורים. הפיוט מתאר את יום הדין ואת מעמד האדם לפני הקב"ה, ומדגיש את חומרת הדין ואת האפשרות לתשובה, תפילה וצדקה. הפיוט מיוחס במסורת לרבי אמנון ממגנצא.

וְתוֹדִיעֵנוּ
תוספת לתפילת ערבית של יום טוב החל במוצאי שבת. במקום לומר הבדלה בנפרד, מוסיפים בברכת "אתה בחרתנו" שבתפילת העמידה את נוסח "ותודיענו", הכולל הבדלה בין קדושת השבת לקדושת יום טוב.

וְתִיקִין
כינוי למנהג להתפלל תפילת שחרית כך שמתחילים את תפילת העמידה עם הנץ החמה. מנהג זה מבוסס על דברי חז"ל בשבח המתפללים "עם הנץ החמה", והוא נחשב מעלה בקיום מצוות קריאת שמע ותפילה בזמנה. המילה "ותיקין" מתפרשת בהקשר זה ככינוי לאנשים זריזים ומדקדקים במצוות.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ
מצוות עשה מן התורה לאהוב את חברו כפי שאדם אוהב את עצמו. מצווה זו כוללת את החובה לרצות בטובתו של הזולת, לכבדו ולנהוג עמו בחסד ובדרך טובה.

וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו
מצווה להידמות במידותיו של האדם למידותיו של הקב"ה, ולנהוג ברחמים, בחסד ובטוב. חז"ל דרשו מכאן את החובה לאמץ את מידות הרחמים והחסד ולהיטיב עם הבריות.

וְחַי בָּהֶם
פסוק המלמד שעיקר קיום המצוות הוא שהאדם יחיה באמצעותן. חז"ל למדו ממנו את יסוד דין פיקוח נפש, שלפיו במקום שיש סכנת חיים, מצוות רבות נדחות כדי להציל את האדם.

וְלֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ
מצווה שלא לעמוד מן הצד כאשר אדם אחר נמצא בסכנה, אלא לעשות ככל האפשר כדי להצילו. מכאן נלמדת החובה לסייע לאדם הנמצא בסכנה ולהצילו כאשר הדבר אפשרי.

וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם
פסוק המשמש מקור מרכזי לחובת האדם להיזהר מסכנות ולשמור על גופו ועל חייו. מכאן נלמדים דינים ועקרונות רבים הנוגעים להרחקה מסכנה ולשמירת הבריאות והחיים.

וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב
ציווי מן התורה לנהוג ביושר ובטוב, מעבר לקיום המדויק של הדין במובנו המצומצם. פסוק זה משמש יסוד לדינים של לפנים משורת הדין ולהתנהגות ראויה וישרה בין אדם לחברו.

וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
איסור מן התורה לגרום לאדם אחר להיכשל בעבירה או לנצל את חוסר ידיעתו. האיסור כולל גם מתן עצה שאינה הוגנת כאשר נותן העצה יודע שהעצה עלולה להזיק למקבל אותה.

וְלֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא
איסור מן התורה להשתמש בשם ה' לשבועת שקר או לשבועה שאינה ראויה. התורה החמירה מאוד בענייני שבועות, ולכן יש להיזהר שלא להוציא את שם ה' לבטלה.

וְלֹא תַחְמֹד
איסור מן התורה לחמוד דבר השייך לאדם אחר ולרצות להשיגו באופן האסור על פי התורה. האיסור מלמד את האדם לשלוט ברצונותיו ולא להשתוקק לרכושו של חברו.

וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר
איסור להעיד עדות שקר בבית דין. עדות שקר עלולה לגרום לעיוות הדין ולפגיעה חמורה באדם אחר, ולכן התורה החמירה מאוד באיסור זה.

וְקִדַּשְׁתּוֹ
מצווה לכבד את הכהן ולהקדימו בעניינים מסוימים, כגון בעלייה לתורה ובברכה על המזון, משום קדושתו. המצווה נלמדת מהפסוק "וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב".

וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת
פסוק העוסק במצוות ציצית. מצווה להטיל ציציות בבגד בעל ארבע כנפות, והן נועדו להזכיר לאדם את כל מצוות ה' ולסייע לו שלא להיכשל בחטא.

וְלָקַחְתָּ לְךָ
ביטוי הקשור למצוות ארבעת המינים בחג הסוכות, שנאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר". מכאן נלמדים דינים שונים הנוגעים לנטילת ארבעת המינים.

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ
מצווה מן התורה לשמוח בחג. בזמן שבית המקדש היה קיים הייתה השמחה כוללת גם אכילת בשר שלמים, ובזמן הזה מקיימים את מצוות שמחת יום טוב בדרכים המתאימות להלכה.

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ
פסוק העוסק בחובה לספר לבנים ולבני הבית את סיפור יציאת מצרים. ממנו נלמדת מצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, כאשר המצווה היא לספר את סיפור יציאת מצרים ולהסביר את משמעותו.

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ
הפרשה השנייה בקריאת שמע, המופיעה בספר דברים. בפרשה נאמרים קבלת עול מצוות, שכר על שמירת המצוות ואזהרה מפני עבודה זרה, וכן מצוות תפילין ומזוזה.

וְאָהַבְתָּ
הפרשה הראשונה בקריאת שמע, הפותחת במילים "ואהבת את ה' אלהיך". בפרשה נאמרים מצוות אהבת ה', לימוד תורה, תפילין ומזוזה.

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ
פרשה מספר שמות העוסקת ביציאת מצרים, בקדושת הבכורות ובמצוות תפילין. זוהי אחת מארבע הפרשיות הנכתבות בתפילין.

וְהָיָה כִּי תָבוֹא
פרשה בספר דברים העוסקת, בין היתר, במצוות הביכורים, בברכות ובקללות ובחובת ישראל לקיים את התורה. היא נקראת בתקופה שלפני ראש השנה.

וְזֹאת הַבְּרָכָה
הפרשה האחרונה בתורה, שבה משה רבנו מברך את שבטי ישראל לפני פטירתו. קוראים אותה בשמחת תורה, ובכך מסיימים את מחזור קריאת התורה השנתי.

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
פרשה בספר שמות העוסקת בדיני ממונות ובמצוות שבין אדם לחברו, ובהם דיני עבד עברי, נזיקין, שומרים, הלוואות, גניבה ודינים נוספים.

וַיַּקְהֵל
פרשה בספר שמות העוסקת באיסוף בני ישראל לצורך הקמת המשכן ובמלאכת המשכן. בתחילת הפרשה מופיעה אזהרת השבת, המלמדת על איסור מלאכת המשכן בשבת.

וַיִּקְרָא
החומש השלישי בתורה, העוסק בעיקר בדיני הקרבנות, קדושה, טהרה, עבודת הכהנים ומצוות רבות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. "ויקרא" הוא גם שם הפרשה הפותחת את החומש.

וַדַּאי
דבר שאין בו ספק מבחינה הלכתית. כאשר ידוע בוודאות שמצב מסוים התרחש או שדין מסוים חל, הוא מוגדר כוודאי, בניגוד למצב של ספק.

וַדַּאי דְּאוֹרָיְתָא
דבר שחיובו או איסורו מן התורה ידועים בוודאות. במקרים של ספק בדין תורה קיימים כללים מיוחדים, ובדרך כלל מחמירים בספק איסור תורה.

וִיתּוּר
הסכמה של אדם לוותר על זכות, דרישה או ממון המגיעים לו. בדיני ממונות יש מצבים שבהם אדם רשאי למחול או לוותר על זכותו, בהתאם לדין ולנסיבות.

וִיתּוּר בְּמָמוֹן
הסכמת אדם שלא לגבות ממון המגיע לו או למחול על חוב. בדיני ממונות קיימים אופנים שונים שבהם מחילה או ויתור חלים.

וִיכּוּחַ
דיון שבו שני צדדים מציגים טענות, ראיות וסברות כדי לברר את האמת או להגיע להכרעה. בעולם התורה הוויכוח משמש כלי לבירור הסוגיה ולהעמקת ההבנה בדברי התורה.

וְהִפְקִיר
הוצאת דבר מרשותו של אדם והפיכתו להפקר, כך שכל אדם רשאי לזכות בו. דין הפקר מופיע בדיני ממונות ובמצוות שונות, כגון ביעור חמץ ודיני שביעית.

וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ
הציווי על שביתת הארץ בשנת השמיטה. בשנת השביעית נאסרות עבודות הקרקע האסורות בשביעית, והארץ שובתת ממלאכות אלו.

וְקָרָאתָ דְרוֹר
פסוק מפרשת היובל המתייחס לשחרור עבדים ולחזרת הקרקעות לבעליהן. ממנו נלמדים דינים מרכזיים במצוות היובל.

וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְדּוּת
ביטוי תלמודי המתייחס לקבלת עונש או תוכחה על מעשה שאינו ראוי. הביטוי מופיע בהקשרים של ענישה משמעתית על ידי בית דין או חכמים.

וְזֶה הַכְּלָל
ביטוי המשמש במשנה ובתלמוד לסיכום עיקרון הלכתי הכולל מקרים רבים. לאחר הצגת פרטים או מקרים שונים, מובא לעיתים "זה הכלל" כדי להגדיר את העיקרון המשותף להם.

וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה
בקשה על ירידת גשמים הנאמרת בברכת השנים בתפילת העמידה בתקופת החורף. בארץ ישראל מתחילים לומר "ותן טל ומטר לברכה" בז' במרחשוון, בהתאם לדיני זמני שאלת גשמים.

וְתִיקִין
כינוי למתפללים המקפידים להתחיל את תפילת העמידה של שחרית עם הנץ החמה. מנהג זה מבוסס על דברי חז"ל בשבח המתפללים עם הנץ החמה, ונחשב מעלה בקיום מצוות קריאת שמע ותפילה בזמנה.

וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים
פסוק העוסק בבחירה בטוב ובדרך התורה והמצוות. הפסוק מדגיש את אחריות האדם לבחור בדרך המובילה לחיים, לברכה ולקיום רצון ה'.

וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ
לשון המדגישה שאין די בידיעת מצוות התורה, אלא יש לשמור אותן ולקיימן בפועל. הביטוי משמש בהקשרים שונים המדגישים את המעבר מלימוד התורה לקיום המעשי.

וְלֹא תָתוּרוּ
איסור מן התורה ללכת אחר מחשבות הלב וראיית העיניים באופן המביא את האדם לידי חטא. הפסוק נאמר בפרשת ציצית ומזהיר את האדם שלא להיגרר אחר תאוותיו.

וְהָיוּ לְךָ לְאוֹת
ביטוי הקשור למצוות תפילין, שנאמר בפרשיות העוסקות בתפילין. התפילין משמשות אות וזיכרון ליציאת מצרים ולייחוד ה'.

וּכְתַבְתָּם
ציווי מן התורה לכתוב את פרשיות קריאת שמע על תפילין ועל מזוזה. מצווה זו היא הבסיס לכתיבת פרשיות התפילין והמזוזה על קלף.

וְכָתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ
פסוק שממנו נלמדת מצוות מזוזה. יש לכתוב את שתי פרשיות המזוזה על קלף ולהניחן בפתחי הבית והמקומות החייבים במזוזה.

וְהָיָה כִּי תָבוֹא
פרשה בספר דברים העוסקת במצוות הביכורים, בברכות ובקללות ובחובת קיום התורה. הפרשה נקראת בתקופה שלפני ראש השנה.

וְאֵלּוּ דְבָרִים
הפתיחה של ספר דברים, שבו משה רבנו מתחיל את נאומיו האחרונים בפני בני ישראל קודם פטירתו וכניסתם לארץ ישראל.

וְאֵלֶּה מִצְווֹת
לשון המשמשת בספרות התורנית לציון רשימה או סיכום של מצוות ועקרונות שיש לקיים. בדרך כלל אינה שם של מצווה מסוימת אלא לשון פתיחה או סיכום.

וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּשְׁמֶרֶת
ביטוי המשמש בהקשרים של שמירת התורה באמצעות גדרים וסייגים. חכמים תיקנו תקנות וגזרות כדי להרחיק את האדם מן העבירה ולשמור על קיום המצוות.