מחול של אלול

ימים של מחולות 

אחת העדויות המרתקות על מנהג עתיק שנהג כנראה בימי בית שני, ואולי אף לפני כן בימי בית ראשון ואף בימי השופטים, מופיעה במשנה בסוף מסכת תענית, וכך מספר רבן שמעון בן גמליאל (משנה תענית ד, ח): 

לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו…ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. 

כל מי שקורא את המשנה הזו מאד תמה עליה – ראשית, מדוע דווקא ימים אלו נחשבים לימים כל כך טובים לישראל? ושנית, מה עניין המחולות לימים אלו? מה הייתה מטרתן של המחוללות בכרמים?  

ועוד מוסיף רשב"ג ומספר: "ומה היו אומרות? בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך" (שם), משפט זה זורק אור על השאלה לעניין המחולות; ניתן להבין מכאן שהמנהג הזה נוצר למטרת שידוכין, וכן ניתן להבין זאת ממה שאומרת הגמרא על משנה זו: "תנא: מי שאין לו אשה – נפנה לשם" (תענית לא, א). ואף על פי כן, קשה להניח שזו אכן הייתה המטרה העיקרית של האירוע הזה, אשר התרחש בעצם יום הכיפורים, ואכן המפרשים שואלים כיצד מנהג זה קשור לעניינו של יום? אך בעוד שהמפרשים שואלים על הקשר שבין המחולות לעניינו של יום הכיפורים, לגמרא זה דווקא פשוט מאוד, ופונה היא לשאול דווקא על עניינו של ט"ו באב, וכך אומרת הגמרא: "בשלמא יום הכפורים – משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות, אלא ט"ו באב מאי היא?" (שם ל, ב). הגמרא מסבירה את פשר עניינו המיוחד של יום הכיפורים ומדוע נחשב הוא ליום טוב, וממילא, כנראה, מובן לגמרא גם עניין המחולות באותו היום. כאמור, דווקא עניינו של ט"ו באב הוא זה שלא ברור. מה הייתה הסיבה שבשלה הוא נקרא "יום טוב", והלא אין הוא מקרא קודש כיום הכיפורים, וגם חכמים לא קבעו בו הלכות מיוחדות? אם כן בשל מה זכה יום זה לכינוי מופלג כל כך?