עשר בשביל שתתעשר

תשובה

דרשו חכמים על הפסוק (דברים יד, כב): “עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר – עשר בשביל שתתעשר”. וכן הסביר רבי ישמעאל ברבי יוסי, שעשירי ארץ ישראל נעשו עשירים בשביל שהפרישו מעשרות (שבת קיט, א). ומבואר בתלמוד (תענית ט, א), שאמנם ככלל אסור לנסות את הקב”ה, שנאמר (דברים ו, טז): “לֹא תְנַסּוּ אֶת ה’ אֱלֹוהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה”, אולם בדבר זה, שאדם יפריש מעשר ויהיה על ידי כך עשיר אפשר לנסות את הקב”ה, שנאמר (מלאכי ג, י): “הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה’ צְבָ-אוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי”.

וכן כתב הרמ”א (יו”ד רמז, ד) למעשה, שהנותן מעשר כספים נעשה עשיר, ומותר לבחון את ה’ בזה. אולם השל”ה (מס’ מגילה נר מצוה כב) כתב שבעל ה’שולחן-ערוך’ לא הזכיר זאת, מפני שלדעתו אסור לנסות את ה’ במעשר כספים, ומה שדרשו על הפסוק “עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר” הכוונה שהנותן מעשר דגן תירוש ויצהר, שמצוותם מהתורה, נעשה עשיר. ועל זה נאמר במלאכי שאפשר לנסות את ה’. אבל לא בנתינת צדקה. ולכן כתב בשולחן ערוך (יו”ד רמז, ב-ד) כמה מעלות על הצדקה: “לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה. כל המרחם על העניים, הקב”ה מרחם עליו. הצדקה דוחה את הגזירות הקשות, וברעב תציל ממות”, אבל לא כתב שהמעשר נעשה עשיר ואפשר לנסות את ה’ בזה. וכך כתב בשו”ת שאלת יעב”ץ (א, ג).

אולם רוב הפוסקים כתבו שאפשר לנסות במעשר כספים את ה’. וכך כתב בספר ‘אהבת-חסד’ (ח”ב יח), והוכיח שהפסוק במלאכי, מדבר על מעשרות מדברי חכמים, שהרי בתחילת ימי בית המקדש השני, בעת שהנביא מלאכי התנבא, רוב היהודים לא חיו בארץ, וממילא הפרשת תרומות ומעשרות היתה מדברי חכמים, ואע”פ כן התנבא שאפשר לנסות בזה את ה’. הרי שגם במעשר כספים שאינו מהתורה אפשר לנסות את ה’.