ביטול בשישים ותערובות בשר וחלב

מה פירוש ביטול בשישים?

כאשר איסור התערב במאכל היתר ואי אפשר לעמוד בפועל על טעמו בדרך שעליה אפשר לסמוך, משערים בדרך כלל אם יש בהיתר פי שישים כנגד האיסור.[1]

לדוגמה: כמות קטנה של חלב נפלה לתוך תבשיל בשרי, ויש בתבשיל שישים כנגד החלב – טעמו של החלב נחשב בטל, בכפוף לשאר תנאי הדין.

השישים אינו “קסם” שהופך את מה שנפל כאילו לא היה. הוא שיעור הלכתי שלפיו אנו מניחים שאין עוד טעם משמעותי של האיסור בתערובת.[1]

מה מצטרף לשישים?

כאשר האיסור התפשט בכל הקדירה, מצרפים לצורך השישים את כל חלקי התבשיל שמקבלים את הטעם: הרוטב, החתיכות, הירקות ושאר המאכל שבקדירה.[2]

לדוגמה: טיפת חלב נפלה לתוך סיר גדול של מרק בשרי והתערבה מיד בכל התבשיל – בודקים אם בכל התכולה יחד יש שישים כנגד החלב.

אבל אם החלב נפל תחילה על חתיכת בשר אחת שלא הייתה בתוך הרוטב באופן שמפזר את הטעם, הדין יכול להשתנות, משום שהחלב עלול להיאסר תחילה בתוך אותה חתיכה לפני שהתפשט לשאר הקדירה.[2]

נפל חלב לתוך כל הקדירה והתערב מיד

אם טיפת חלב נפלה לתוך תבשיל בשרי והתערבה מיד בכל הקדירה, כגון שניערו את הקדירה מיד או שכיסו אותה באופן שגרם לתכולה להתערב, כל התבשיל מצטרף לביטול החלב.[2]

במקרה כזה מחשבים:

כמות החלב שנפלה ← מול כל התבשיל שאליו התפשטה.

אם יש שישים כנגד החלב – התבשיל מותר.[1][2]

נפל חלב על חתיכת בשר אחת

מצב אחר הוא כאשר חלב נפל על חתיכת בשר מסוימת לפני שהתערב בשאר הסיר.

אם אותה חתיכה אינה מצטרפת מיד עם שאר התבשיל, צריך קודם לבדוק אם בחתיכה עצמה יש שישים כנגד החלב שנפל עליה.[2]

אם אין בה שישים והחלב נתן בה טעם, החתיכה נאסרת בבשר בחלב. מכאן נכנס הדין המיוחד של חתיכה נעשית נבילה – חנ"נ.

מה פירוש חתיכה נעשית נבילה?

בבשר בחלב, כאשר חתיכת בשר קיבלה חלב בכמות שאינה בטלה בה, אין אומרים שרק החלב שבתוכה אסור. הבשר והחלב נעשים יחד גוף של איסור, ולכן כל החתיכה נחשבת אסורה.[3]

אם לאחר מכן אותה חתיכה מתערבת בשאר הקדירה, לא מספיק שיהיה שישים רק כנגד טיפת החלב המקורית. צריך שיהיה בשאר התבשיל שיעור מתאים כנגד החתיכה שנאסרה.[2][3]

זהו אחד ההבדלים החשובים ביותר בין תערובת פשוטה לבין מצב של חנ"נ.

דוגמה פשוטה לחנ"נ

נפלה כמות חלב על חתיכת בשר שנמצאת מעל הרוטב.

אם אין בחתיכה עצמה שישים כנגד החלב, החתיכה נעשית אסורה.

לאחר מכן החתיכה נפלה לתוך הרוטב והתערבה עם כל הסיר.

כעת השאלה כבר אינה:

“יש שישים כנגד טיפת החלב?”

אלא:

“יש שישים כנגד החתיכה שנעשתה בשר בחלב?”[2][3]

זו בדיוק הסיבה שחנ"נ יכול לשנות מאוד את החישוב.

ואם החלב התערב מיד בכל הסיר?

אם בזמן נפילת החלב הוא התפשט מיד בכל הקדירה, כגון שניערו אותה מיד או כיסו אותה באופן שמערב את התבשיל, לא נוצרת תחילה חתיכה אחת שנאסרה בפני עצמה. כל הקדירה מצטרפת מיד לביטול הטיפה.[2]

לכן יש הבדל גדול בין:

טיפה שהתערבה מיד בכל הסיר ← מחשבים כנגד הטיפה.

לבין:

טיפה שאסרה תחילה חתיכה אחת ← ייתכן שצריך אחר כך לחשב כנגד כל החתיכה.

חנ"נ בבשר בחלב לעומת שאר איסורים

מרן השולחן ערוך פוסק שעיקר דין חתיכה נעשית נבילה נאמר בבשר בחלב.[3]

הטעם הוא שבבשר בחלב שני הדברים היו מותרים בפני עצמם, ורק החיבור ביניהם יוצר את האיסור; לכן לאחר שהתחברו באופן האוסר, כל התערובת שבחתיכה הופכת לגוף האיסור.[3]

לדעת האשכנזים: הרמ"א מחמיר בדין חנ"נ גם בשאר איסורים במצבים המבוארים בפוסקים.[3]

באתר הזה אין צורך להרחיב כאן בדיני חנ"נ של שאר איסורים, משום שהפרק עוסק בבשר בחלב בלבד.

בשר עוף בחלב

כאן יש הבדל חשוב. ילקוט יוסף פוסק שבשר עוף שנפל לחלב ולא היה שישים כנגדו, ולאחר מכן נפל אותו עוף לתבשיל אחר, אין צורך לחשב שישים כנגד כל חתיכת העוף מדין חנ"נ, משום שבשר עוף בחלב הוא איסור דרבנן, ואין אומרים בו חנ"נ באותה צורה.[4]

זהו פרט מעשי חשוב, אבל הוא חריג לכלל של בשר בהמה בחלב.

כף חלבית שנכנסה לתבשיל בשרי

כאשר כף חלבית בת יומה נכנסה לסיר בשרי חם, אין מודדים באופן אוטומטי כנגד כל הכף.

מרן פוסק שכאשר כלי בלע איסור ואין אנו יודעים כמה טעם הוא בלע, משערים כנגד החלק של הכלי שנכנס לתבשיל. אם הכף נכנסה רק עד מחציתה, בדרך כלל משערים כנגד אותו חלק שנכנס.[5]

לדוגמה: כף חלבית בת יומה נכנסה עד מחציתה לתוך מרק בשרי – אם צריך שישים, בודקים שישים כנגד החלק שנכנס לתבשיל, ולא בהכרח כנגד הידית כולה.[5]

את עצם השאלה מתי הכף אכן אוסרת כבר למדנו בפרקי בן יומו וכלי ראשון; כאן אנו עוסקים רק באופן החישוב.

אם יודעים בדיוק כמה טעם היה בכלי

כאשר יודעים בוודאות כמה איסור נבלע בכלי, אין תמיד צורך לשער כנגד כל הכלי. מרן מביא שאם ידוע, לדוגמה, שכף בלעה כזית חלב בלבד, ניתן לשער כנגד אותה כמות ידועה.[6]

אבל ברוב כלי המטבח הרגילים אין לנו דרך לדעת כמה בדיוק נבלע, ולכן במקרים הרגילים משתמשים בשיעורים שקבעו הפוסקים.[5][6]

האם כלי עצמו נעשה נבילה?

מרן והרמ"א מביאים שאין אומרים על הכלי עצמו “חתיכה נעשית נבילה” באותו מובן שבו אומרים זאת על מאכל.[3]

לכן אין אומרים שכל נפח הכף או הסיר הפך לאיסור רק מפני שבלע טעם. השיעור נקבע לפי הטעם שנבלע או לפי כללי השיעור בכלי כאשר אין יודעים כמה נבלע.[3][6]

זהו הבדל חשוב בין חתיכת בשר שנאסרה לבין כלי שבלע טעם.

אם חתיכת האיסור עדיין נמצאת בסיר

גם כאשר יש שישים וטעם האיסור בטל, אם אפשר לזהות ולהוציא את גוף האיסור עצמו, יש להסיר אותו.[5]

לדוגמה: חתיכת בשר נפלה לסיר חלבי ויש שישים כנגדה – אם החתיכה עדיין ניכרת, מוציאים אותה. הביטול מתיר את התערובת מבחינת הטעם, אבל אין סיבה לאכול את גוף הדבר האסור כאשר אפשר להסירו.

האם אפשר להוסיף אוכל כדי ליצור שישים?

אסור לבטל איסור לכתחילה.[7]

לכן אם חלב נפל לתבשיל בשרי ואין שישים, אין להוסיף בכוונה עוד מרק, מים או בשר רק כדי להגיע לפי שישים ולהתיר את התבשיל.

הדין עוסק בביטול שנוצר בתערובת שלא בכוונה, ולא בדרך ליצור היתר לאחר שכבר נפל האיסור.[7]

יש דינים מיוחדים באיסורי דרבנן ובמצבים מסוימים, אבל אין להפוך אותם לכלל ביתי.

איך מודדים שישים?

החישוב צריך להתייחס לכמות האיסור שנכנסה בפועל לעומת כמות ההיתר שמצטרפת לביטול.

לדוגמה: אם ידוע שנפלו 10 מ"ל חלב לתבשיל, נדרש שיעור של פי שישים כנגד אותם 10 מ"ל, כלומר 600 מ"ל של היתר המצטרף לביטול.

אבל במקרים של חתיכה שנעשתה נבילה או כלי שבלע טעם, אין תמיד מחשבים כנגד הכמות המקורית בלבד, ולכן אסור לעשות חישוב מתמטי לפני שמגדירים מהו הדבר שכנגדו צריך שישים.

אם איננו יודעים כמה נפל

אם האיסור נמצא לפנינו אבל אין אפשרות לדעת את שיעורו, מרן מחמיר ואין מתירים את התערובת רק על סמך ניחוש.[1]

לעומת זאת, במקרים שבהם חלק מן התערובת נשפך לאחר שכבר נודע שהיה בה רוב היתר, קיימים דינים אחרים של ספק, בהתאם לסוג התערובת.[1]

לכן במקרה שבו אין דרך לדעת כמה חלב נשפך, לא נכון לומר: “נראה לי שהיה מעט ולכן ודאי יש שישים”.

אין לבטל איסור לפי מראה בלבד

בתערובת בשר וחלב לא מסתמכים על כך שלא רואים את החלב או שלא מרגישים שינוי בצבע. השאלה ההלכתית היא האם יש טעם אסור לפי כללי הביטול.[1]

לכן חלב שנעלם בתוך מרק בשרי אינו “נעלם” מבחינה הלכתית רק מפני שלא רואים אותו.

השישים שייך רק לאחר שיודעים שהייתה בליעה

אחד הדברים החשובים כדי למנוע כפילות וטעויות הוא להבין שביטול בשישים הוא לא השלב הראשון בבירור.

בפרקים הקודמים כבר למדנו לבדוק: האם היה חום, האם היה כלי ראשון או שני, האם הכלי בן יומו, האם מדובר בדבר חריף, האם הטעם בכלל עבר.

רק לאחר שהגענו למסקנה שטעם בשר וחלב אכן נכנס לתערובת, שואלים:

האם הוא בטל?

לכן הסדר הוא:

עבר טעם? ← כן ← מה נאסר? ← כנגד מה משערים? ← יש שישים?

כמה דוגמאות

מעט חלב נפל והתערב מיד בכל סיר המרק הבשרי: משערים שישים כנגד כמות החלב.[1][2]

חלב נפל על חתיכת בשר שמחוץ לרוטב ולא היה בה שישים: החתיכה נאסרה; אם אחר כך התערבה בכל הקדירה, עשוי להידרש שישים כנגד כל החתיכה מדין חנ"נ.[2][3]

חתיכת בשר קטנה נפלה לסיר חלבי ויש שישים כנגדה: התערובת מותרת לאחר שמוציאים את החתיכה הניכרת, בכפוף לשאר תנאי הדין.[1][5]

כף חלבית בת יומה נכנסה בחלקה למרק בשרי: אם נדרש ביטול, משערים לפי החלק שנכנס כפי כללי הכלים.[5]

אין שישים ורוצים להוסיף עוד אוכל כדי ליצור שישים: אין עושים זאת לכתחילה.[7]

סדר הבדיקה

כאשר בשר וחלב התערבו בפועל, עובדים לפי הסדר:

מה נכנס לתבשיל? ← כמה נכנס? ← התערב מיד בכל הקדירה או נפל תחילה על חתיכה אחת? ← אותה חתיכה נאסרה? ← יש חנ"נ? ← מדובר במאכל או בכלי? ← מהו השיעור שכנגדו צריך שישים? ← האם כל הקדירה מצטרפת? ← יש שישים? ← אפשר להסיר את גוף האיסור?

כך נמנעים מן הטעות הנפוצה של לחשב שישים לפני שיודעים מה בכלל צריך לבטל.

סיכום

כאשר טעם בשר וחלב נכנס לתערובת, כלל הביטול המרכזי הוא בדרך כלל שישים.[1]

אבל השאלה החשובה ביותר אינה רק:

“יש שישים?”

אלא קודם:

“כנגד מה צריך שישים?”

אם החלב התערב מיד בכל הקדירה, משערים בדרך כלל כנגד החלב עצמו.[2] אם החלב אסר תחילה חתיכת בשר, יכולה החתיכה להיעשות נבילה, ואז כשהיא מתערבת בהמשך יש צורך לשער כנגד החתיכה כולה.[2][3]

בכלים, אופן השיעור שונה ואין אומרים על הכלי עצמו חנ"נ כפי שאומרים בחתיכת מאכל.[3][5][6]

לכן הכלל המעשי הוא: